פסוריאזיס היא מחלת עור כרונית במסגרתה עקב שיבוש במערכת החיסון, תאי העור מתחלפים באופן מוגבר, ועל העור מופיעים לרוב רבדים עוריים המכוסים בקשקשת. מלבד התבטאותה על פני העור, פסוריאזיס היא מחלה רב מערכתית, אשר עלולה לגרום לתופעות שונות בגוף כמו דלקות ובעיות מפרקים, מחלות לב, השמנה ועוד. "עד לפני כ-15 שנה היה מקובל לחשוב שפסוריאזיס משפיעה על העור ולעיתים גם על המפרקים, אבל היום ידוע שישנן השלכות נוספות על הגוף, למשל נמצא קשר סטטיסטי של המחלה לתסמונות מטבוליות ולנטייה מוגברת למחלות לב וכן למחלות דלקתיות כמו קרוהן", מסביר ד"ר פליקס פבלוצקי, רופא מומחה במחלקת עור ומין ומנהל המרכז לפסוריאזיס וטיפולי פוטותרפיה בבית החולים שיבא תל השומר.
המרכיב התורשתי הוא גורם הסיכון העיקרי להתפרצות המחלה, אך ישנם גורמים נוספים שיכולים לעורר אותה. "לחץ נפשי הוא גורם מוכר להתפרצות המחלה אצל ילדים ומבוגרים כאחד. אצל ילדים פסוריאזיס מתעוררת לא אחת לאחר דלקת גרון סטרפטוקוקלית, ואצל מבוגרים ישנן גם תרופות שיכולות לגרום להתפרצות המחלה", אומר ד"ר פבלוצקי.
לפסוריאזיס מספר צורות התבטאות שונות. "הצורה הקלאסית מערבת את האזורים החיצוניים של המפרקים כמו הברכיים והמרפקים וכן את הגב התחתון והקרקפת. אך יכולה להיות גם פגיעה "הפוכה", שמערבת את הקפלים, כמו בתי השחי והמפשעות, אשר מופיעה לרוב אצל מבוגרים. בקרב ילדים, ישנה צורה שכיחה של פסוריאזיס שבה הנגעים דומים לטיפות של גשם והיא מתפרצת בבת אחת ולא בהדרגתיות כמו בצורות האחרות. כמו כן, יש צורה שמערבת רק את כפות הידיים והרגליים, ולעיתים יש גם צורות קשות ומפושטות יותר שבהן כל העור נעשה אדום ומתקלף עם או ללא הופעת שלפוחיות מוגלתיות, אך מדובר בצורות נדירות למדי", מסביר ד"ר פבלוצקי ומוסיף: "יכולה להיות גם חפיפה בין הצורות השונות, ומעבר מצורה לצורה בשלבי החיים השונים. ב-20 אחוז מהמקרים המחלה יכולה לחלוף ולא תחזור, אבל ברוב המוחלט של המקרים היא תחזור, ומניסיוני זה קורה לרוב לאחר מתח נפשי ו\או לאחר הדבקות בדלקת גרון סטרפטוקוקלית".
מתחת לפני העור
למחלת הפסוריאזיס כאמור ישנן תופעות נוספות המתרחשות באזורים שונים בגוף. "בכ-30 אחוז מהמקרים ישנה מעורבות של המפרקים, הנקראת דלקת מפרקים פסוריאטית. לעומת דלקות מפרקים אחרות שאותן אפשר לאבחן בבדיקת דם, בדלקת מפרקים פסוריאטית בדיקת דם לא תצביע על נוכחות של נוגדנים, ועל כן האבחון נעשה לא אחת על דרך השלילה", מסביר ד"ר פבלוצקי, "אם לא מטפלים בדלקת, היא יכולה לגרום לנזק מצטבר במפרקים ולעיוותים קשים ובלתי הפיכים, ולכן חשוב מאוד לאבחן אותה בשלבים מוקדמים, כאשר לאחרונה נוצר הרושם שטיפול מוקדם יכול לשנות את התחזית לטווח הארוך, כלומר לא רק למנוע את הכאבים אלא גם את הנזק".
רוצים ללמו עוד על פסוריאזיס?
>>למדריך השלם לטיפול בפסוריאזיס
>> צפו בסיפור האישי של אדמונד חיימוב
>> פסוריאזיס: הצד הפחות מוכר של המחלה
המערכת המטבולית גם היא מושפעת מהמחלה, ובשנים האחרונות נמצא קשר סטטיסטי בין המחלה לתסמונות מטבוליות כמו עודף משקל, יתר לחץ דם, שומנים מוגברים בדם ולנטייה לפתח מחלות לב. "חשוב לשים לב לגורמי הסיכון הללו, כך למשל חולים בעלי עודף משקל וכן מעשנים מגיבים פחות טוב לטיפול לעומת חולים אחרים ואפילו לחולים במחלה מתקדמת יותר", מספר ד"ר פבלוצקי, "הטיפול בגורמי הסיכון הללו לא רק ישפר את הפסוריאזיס עצמה אלא ימנע מהחולה את הסיכון לפתח בעתיד התקפי לב, שבץ מוחי או כל סיבוך אחר של מחלה מטבולית. יש להדריך את החולים לחיות חיים בריאים ולהפנות אותם לרופא המשפחה לבניית תוכנית מתאימה".
מלבד ההשפעה על מערכות הגוף, המחלה גורמת לסבל, בושה ופגיעה בדימוי העצמי. "בקרב חולי פסוריאזיס קיימת שכיחות גבוה יחסית של דיכאון, חרדות ונטיות אובדניות, ובמקרה הזה יש להתייחס למרכיב הנפשי גם כגורם וגם כתוצאה. חלק מזה נובע גם מהדחיה החברתית. מימי קדם ועד היום חולי פסוריאזיס סובלים מסטיגמות חברתיות קשות מאוד. במקורות, אצל הרמב"ם ובימי הביניים השוו את פסוריאזיס למחלת צרעת שיכולה להיות דומה לה במראית עין, וחולי פסוריאזיס נחשבו ל'מצורעים'. גם היום החולים ממשיכים לסבול מנידוי חברתי, ואני נתקל בסיפורים של חולים על מקרים שבהם מסרבים לאפשר להם לשבת במספרה, להתאמן בחדרי כושר או להיכנס לבריכה", מספר ד"ר פבלוצקי, ומוסיף כי חלק ניכר מהחולים סובלים גם מקשיי זוגיות וכי אחוז ההפרעה בחיי האישות בקרב חולי פסוריאזיס עומד על כ-40 אחוז.
טיפול נכון לכל שלב ושלב
מגוון הטיפולים הקיימים היום למחלת הפסוריאזיס יכולים להביא לשיפור משמעותי במצבם הבריאותי ובאיכות חייהם של החולים. הטיפולים לרוב מותאמים על פי שלבי המחלה וחומרתם. "רוב חולי פסוריאזיס הם חולים במצב קל שמחלתם כוללת מעורבות של אחוז קטן של העור בלבד, והם יכולים לקבל טיפול במשחות מקומיות. הטיפול הנפוץ הוא בתכשירים סטרואידיים, תכשירים אלו פועלים במהירות ובאפקטיביות גבוהה, אך מצד שני אי אפשר להשתמש בהם לזמן רב שכן הם עלולים לגרום לתופעות לוואי משמעותיות", מסביר ד"ר פבלוצקי.
השלב הבא בטיפול הוא טיפול על בסיס אור או 'פוטותרפיה'. "פוטותרפיה מתאימה לחולים שמחלתם מפושטת יותר או שהתגובה שלהם לסטרואידים קצרת מועד, והיא נעשית על ידי חשיפה לקרינת UV, אם דרך השמש או באופן מלאכותי", מסביר ד"ר פבלוצקי. "אך לעיתים, למשל כשישנה מעורבות של אזורים שאליהם הפוטותרפיה אינה מגיעה כמו הקרקפת או אזורי המין, או כשישנה מעורבות של מפרקים, צריך להתקדם לטיפול בכדורים". חלק מהטיפולים בכדורים מתאימים לחולים שמחלתם משפיעה רק על העור, וחלקם יכולים לסייע לחולים שבהם ישנה גם מעורבות של המפרקים. "הטיפול כולל תרופות אנטי-דלקתיות שפועלות לדיכוי התהליך הדלקתי ותרופות שהן נגזרות של ויטמין A שפועלות להחזרת התמיינות תקינה של העור הנפגעת בתהליך ריבוי היתר של התאים במחלה. ההתאמה של הטיפול נעשית על פי מידת מעורבות המפרקים, אך גם בהתאם למגבלות שונות של חלק מהכדורים כמו איסור על נטילת תרופות בתקופת הפוריות או קיום בעיות רפואיות אחרות. בכל מקרה כל אחת מהתרופות דורשת בדיקות דם ומעקב, ולמעשה השיקול במתן התרופות הוא שיקול רב מערכתי", מסביר ד"ר פבלוצקי.
אפשרות נוספת היא טיפול ביולוגי. "התרופות הביולוגיות הן תרופות שמשפיעות על בסיס המחלה, כלומר הן פועלות נגד מנגנונים שגורמים ליצירת הדלקת", מסביר ד"ר פבלוצקי. הטיפול הביולוגי עשוי גם להתאים לחולים שמחלתם משפיעה על מערכות נוספות מלבד העור. תרופות ביולוגיות מערבות דיכוי מסויים של מערכת החיסון ויש חולים שחוששים שהן עלולות להגביר בשל כך את הסיכונים לזיהומים ולגידולים סרטניים, אך על פי ד"ר פבלוצקי במקרה הזה הסיכון נמוך מאוד. "הטיפולים הביולוגיים קיימים כבר כמעט 20 שנה, ונכון להיום במחלת הפסוריאזיס אין כל עדות לעלייה משמעותית בזיהומים או בגידולים בחולים שנוטלים את הטיפול ובסך הכול מדובר בתרופות בעלות יעילות גבוהה", אומר ד"ר פבלוצקי ומסכם: "כיום יש פתרונות מגוונים להתמודדות עם פסוריאזיס והתחלואה הנלווית אליה, כך שלמעשה בימינו אין סיבה שחולה פסוריאזיס בכל דרגות החומרה לא ימצא פתרון הולם במרבית המקרים".
מוגש כשירות לציבור בחסות נוברטיס