אסתמה אלרגית היא סוג של אסתמה שהתקפיה נגרמים לאחר שהחולה נחשף לאלרגנים שמצויים בסביבתו: אבק, פרוות חיות, פריחת האביב או מקורות אחרים. אותם אלרגנים גורמים לתגובה בגוף שבאה לידי ביטוי בהיצרות של דרכי הנשימה. אסתמה אלרגית קיימת אצל יותר ממחצית מחולי האסתמה המבוגרים, בקרב רוב מכריע של הילדים האסתמטיים ובשלושה מכל ארבעה חולי אסתמה חמורה.
ינאי, היום בן 17, מתמודד עם מחלת האסתמה כבר מינקות. "מגיל ינקות ינאי היה חולה כל הזמן. לכל מקום שהלכנו אליו, תמיד היינו מבקרים במר"ם המקומי בגלל קוצר נשימה”, מספרת תמר אמו. "באותן שנים הוא גם סבל מדלקת ריאות חוזרת. באותו השלב, ראינו איך כל שינוי בסביבה, במזג האוויר, ולמעשה כל חשיפה למשהו חדש גרמו לו להתקפים. כך הבנו שיש משהו מורכב יותר מאחורי האירועים האלו והחלטנו לבצע אבחון. שם נמצא כי ינאי סובל מאסתמה אלרגית. לאורך השנים, כל פעם הוצגו בפנינו 'תחנות יציאה', כלומר אמרו לנו שאם זה לא יעבור לו עד גיל 3 זה כנראה יעבור עד גיל 6, ואם לא עד גיל 6 אולי זה יקרה מאוחר יותר. היום אנחנו כבר מבינים שזה ילווה אותו לכל החיים".
כשיש בבית ילד שחולה באסתמה אלרגית, ההתנהלות בבית ובמשפחה מורכבת יותר, כך מספרת תמר. "ינאי הוא הילד הרביעי מתוך חמשת ילדינו, וההתעסקות סביב המחלה, והתופעות הנלוות לה דורשת לא אחת תשומת לב על חשבון יתר הילדים", היא אומרת. "ינאי אומנם ילד רגיש שנוטה לחלות ועם הזמן, אולי בגלל הטיפולים השונים, התגלה כהיפראקטיבי, אבל סך הכול הוא ילד טוב מאוד, הוא זורם איתנו ויש לו אופי די נוח. ההתחלה הייתה קצת יותר מאתגרת, כך למשל לא הפנמנו שאנחנו צריכים לקחת איתנו את האינהלציה לכל מקום, ואז בכל פעם היינו צריכים לרוץ למוקדי החירום. עם הזמן הבנו שזה חלק מהחבילה. היום ינאי כבר נער בוגר, הוא מטופל במשאף בבוקר ובערב והתפקיד שלנו הוא לוודא שהוא לוקח את הטיפול כמו שצריך ולא מוותר, ובעיקר לגרום לו להשלים עם הטיפול - להבין שזה המצב הנתון וכדי שירגיש טוב הוא מוכרח להקפיד על הנחיות הרופאים".
"כבר חשבו שאולי אני לא אצא מזה"
לרוב אסתמה מזוהה כמחלת ילדים אך היא שכיחה מאוד גם בקרב מבוגרים. במקרה של זהבה עזרא, בת 60 מרחובות ומורה לקונדיטוריה, המחלה התפרצה באופן מפתיע רק בגיל 53. "זה התחיל משפעת פשוטה שהלכה והסתבכה", היא מספרת, "הגעתי לבית החולים והרגשתי שאני נחנקת, שאני לא יכולה לנשום. קיבלתי הרבה מאוד תרופות ועברתי את כל הבדיקות ולא מצאו דבר, גם הריאות יצאו נקיות. בשלב מסוים התחלתי לקבל טיפול בסטרואידים אחת לשבוע. בינתיים הזמן עבר ואני המשכתי לסבול. בבית לא יכולתי לתפקד, כל היום הייתי במיטה מחוברת לאינהלציות. התרופות פגעו לי בתיאבון אך בגלל הסטרואידים השמנתי מאוד, הרגשתי שעושים ניסויים על הגוף שלי. באחת הפעמים סבלתי מכאב שיניים ולקחתי כדור, לא ידעתי שאני אלרגית אליו ולאט לאט הרגשתי שאני לא יכולה לנשום. זה היה באמצע הלילה ואחרי שהאינהלציה לא עזרה ביקשתי מהבן שלי, אז בן 17, שייקח אותי לבית החולים למרות שלא היה לו רישיון. הוא תפקד נהדר ולקח אותי ברכב אבל בסוף הדרך כבר איבדתי את ההכרה. לבן שלי אמרו שללא ההנשמה אולי אני לא אצא מזה, אבל בסוף לא היה בזה צורך ולאט לאט התרופה יצא מהגוף והתחלתי להתאושש. חודש נשארתי באשפוז ועדיין לא ידעו מה יש לי".
עוד על אסתמה אלרגית:
>> רופא צמוד מציג: כל מה שצריך לדעת על אסתמה אלרגית
>> איך מטפלים באסתמות, אלרגיות ואורטיקריות?
>> מדוע יש להמשיך את הטיפול במחלות כרוניות גם בימי הקורונה?
>> בחנו את עצמכם: כמה אתם יודעים על מחלת האסתמה?
החודשים עברו עד שיום אחד, אחות במכון הריאות בבית החולים קפלן הציעה לה לעבור בדיקת RAST, בדיקת דם פשוטה שבוחנת נוכחות של נוגדני אלרגיה בדם בשם IGE. "עוד בהתחלה עברתי תבחין אלרגיה אבל לא נמצא כלום, ככל הנראה בגלל שהסטרואידים טשטשו את התוצאות", מספרת עזרא, "יום אחד אחות במחלקה בשם טלי, שהייתה מזריקה לי את הסטרואידים, סיפרה לי על בדיקת הדם והחלטתי לנסות. עצרתי את הטיפול בסטרואידים ל-24 שעות כדי שלא ישבשו את התוצאות, ביצעתי את הבדיקה ואז הייתה לי קריסת מערכות. לא הצלחתי לנשום ואושפזתי ובאותו יום כבר חשבו שאני חולת לב. כדי לבדוק זאת עברתי צנתור. כשחזרתי מהצנתור למחלקה, הרופא סיפר לי שהלב שלי בסדר גמור, אבל תוצאות בדיקת RAST העידו על כך שאני ללא ספק אלרגית, ושהאלרגיה שלי מתבטאת בנשימה ולכן אני חולה באסתמה אלרגית".
מאז אותו מקרה עברו כמה שנים, וכיום עזרא מקבלת טיפול על ידי תרופה ביולוגית, שגרמה לשינוי ניכר באיכות חייה. "עברתי שבעה מדורי גיהינום עד שקיבלתי את התרופה, אבל היום אני מרגישה בריאה ואפילו את האינהלציה כבר שמתי בצד. את הטיפול אני מקבלת בזריקה במחלקת ריאות בקפלן, היכן שעברתי את כל המסע שלי, ואני רצה לשם בשמחה ומרגישה שיש לי שם פינה חמה, יחס אוהב ומחבק מהאחות טלי ומיתר הצוות שליווה אותי לאורך כל הדרך. הזריקה עצמה קצת לא נעימה, אבל התחושה הזו מתגמדת ביחס לתסכול שחשתי שנים קודם לכן, בימים שבהם לא הצלחתי לנשום", משתפת עזרא.
"הבנתי שאני לא יכולה לקחת סטרואידים כל חיי ושאני רוצה את החיים שלי בחזרה"
גם את גלית אלקלעי, היום בת 50, האסתמה האלרגית תפסה באמצע החיים, כשהייתה בת 37 במהלך החודש השישי להריונה. כמה שנים אחר-כך איבדה באסון הכרמל את בעלה, סגן גונדר רפי אלקלעי, שהיה מפקד מחלקת הסוהרים. "את האבחון למזלי עברתי כשרפי עוד היה בחיים. ישבנו ערב אחד במרפסת הבית שלנו, הייתי בהיריון הרביעי שלי והרגשתי שאין לי אוויר", מספרת אלקלעי. "אחרי כמה לילות כאלו החלטתי ללכת למומחה. רשמו לי סטרואידים ואמרו לי שהבעיה תחלוף אחרי הלידה אבל זה לא קרה. לאחר מכן, הופניתי לאלרגולוג. עברתי תבחין אלרגיה ואני זוכרת בברור איך כל היד התנפחה. כתוצאה מכך, המליצו לי על טיפול ביולוגי שניתן בזריקה. הפנו אותי לרופאת המשפחה כדי שתכשיר את האחיות באזור מגוריי למתן הזריקות .אני חושבת שהייתי התשיעית בארץ שקיבלה אותה והרופאה חששה מתופעות לוואי. אבל אני הבנתי שאני רוצה את החיים שלי בחזרה. יחד עם רפי החלטנו שנלך על זה. עד היום, אני נוסעת פעם בחודש לירושלים כדי לקבל את הזריקות. הטיפול פשוט עזר, וממשיך לעזור לי עד היום, אני מרגישה מעולה וחיה כרגיל".
כמה שנים לאחר האבחון אירעה אותה טרגדיה שנצרבה כבר בזיכרון הלאומי, אסון הכרמל, ועבור גלית היה זה אובדן אישי וקשה עד מאוד. "אסון כזה משפיע במידה רבה על הבריאות, תפקודי הריאה שלי ירדו מ-80 אחוז ל-70 אחוז. עם זאת, הנשימה הייתה מצוינת. זה הכול בזכות התרופה ובזכות העבודה המשותפת של הרופאים שפשוט הגנו עלי במקצוענות ובמסירות", אומרת אלקלעי. לחולים חדשים מספרת גלית שעם טיפול נכון והקשבה להנחיות הרופאים הם יכולים להרגיש בריאים לחלוטין: "בתקופה האחרונה ניגשתי לרופא שלי והוא אמר לי –'גלית, את מבינה שאת צריכה להיות בבידוד?' ואני התחלתי לצחוק, אני בבידוד? אני בריאה לחלוטין. וזה המסר שלי, שעם הטיפולים שקיימים היום אפשר להשיג שליטה במחלה. בזמני הטיפול הביולוגי נחשב אולי למסוכן, אבל היום כשכבר אלפי חולים בארץ מטופלים בטיפול הזה, מבינים שאין ספק שמדובר במתנה", מסכמת אלקלעי.
למידע נוסף על אסתמה אלרגית היכנסו למתחם>
מוגש כשירות לציבור בחסות נוברטיס