לונג קוביד: מה המדע גילה עד כה על איבוד הריח והטעם מנגיף הקורונה?

גם אתם, כמו כולם כמעט, חטפתם קורונה. וייתכן שכמו רבים חוש הריח שלכם נפגע. ישנם כאלה שמגלים לפתע שהקפה מריח להם כמו גרביים מלוכלכים, לביצים יש ריח של צואה ולמיץ התפוזים טעם מתכתי. זה, אגב, סימן טוב – חוש הריח עובד עדיין, גם אם לא נכון.
ישנם גם כאלה שאיבדו את היכולת להריח לחלוטין, מצב הנקרא אנוסמיה. לא בושם ולא שוקולד, לא גשם ולא זיעה. שום כלום. גם לא שום.

הטעם והריח שלובים זה בזה, כך שהאוכל עשוי להיות תפל או חסר טעם. התיאבון וההנאה מהחיים עלולים לצנוח, ומחקרים כבר הראו שהדבר עלול להוביל לחסרים תזונתיים, ירידה קוגניטיבית ודיכאון. בלי חוש ריח אתם עלולים גם לא לזהות שריפה מתקרבת, דליפת גז או מזון מקולקל.

על פי מחקר חדש, זהו מצבם של כחמישה אחוזים ממחלימי קורונה שפיתחו בעיות טעם וריח ארוכות טווח. לפי ההערכות, 15 מיליון אנשים סובלים מבעיות בתפיסת ריחות, בעוד ש-12 מיליון סובלים מבעיות בטעם.
החוקרים השתמשו בטכניקה מתמטית המכונה מודל ריפוי כדי להעריך את שיעורי ההתאוששות של הריח והטעם המדווחים ולזהות גורמי מפתח הקשורים למשך ולסבירות להחלמה. הם מצאו שאובדן ריח עשוי להימשך ב-5.6 אחוזים מהחולים, בעוד ש-4.4 אחוזים עשויים שלא לשחזר את חוש הטעם. בחודש לאחר ההדבקה הראשונית רק 74 אחוז מהמחלימים דיווחו על התאוששות חוש הריח ו-79 אחוז על התאוששות בטעם.
שיעורי ההחלמה גדלו בכל חודש שעבר, והגיעו לשיא של 96 אחוז עבור ריח ו-98 אחוז עבור טעם לאחר שישה חודשים.
עוד נמצא כי לנשים היה סיכוי נמוך יותר לשחזר את חוש הריח והטעם שלהן מאשר לגברים. מטופלת אחת שעמה שוחחו החוקרים סיפרה שעדיין לא הצליחה לשחזר את חוש הריח, למרות שעברו יותר מ-27 חודשים מאז ההדבקה. גם למטופלים שסבלו מאובדן ריח חמור וכן לאלה שסבלו מגודש באף היה סיכוי נמוך יותר לשחזר את חוש הריח.
מערכות הבריאות, מסכמים החוקרים, אינן מוכנות לאתגר הזה, ויש לתת על כך את הדעת.

לחשוב חיובי: אימוני ריח פעמיים ביום

"הדרך שבה אני מסביר את זה למטופלים היא שאם היה לך שבץ, וזה גרם לזרוע שלך לא לעבוד, היית הולך לפיזיותרפיה", אומרת ל-CNN ד"ר זארה פאטל, רופאת אף אוזן גרון, ניתוחי ראש וצוואר מאונ' סטנפורד. "זה בדיוק מה שאימון הריח הוא עבור חוש הריח שלך. פטאל ממליצה על אימוני ריח לסובלים מהתופעה – הרחת שמנים אתריים פעמיים ביום.
"ככל שהמדע לומד יותר על האופן שבו הקורונה תוקפת ומשבשת את הריח, נראה התערבויות ממוקדות יותר", אומר ד"ר ג'סטין טרנר, מומחה אף אוזן גרון, ניתוחי ראש וצוואר באוני' ונדרבילט בנאשוויל. לדבריו, "כל מי שעדיין נאבק עם אובדן ריח וטעם צריך לחשוב בצורה חיובית ולהניח שחוש הריח שלו יחזור. כן, יש אנשים שלא יתאוששו, אז עבור האנשים האלה, אנחנו רוצים שהם לא יתעלמו מזה. אנחנו רוצים שהם יתייחסו לזה ברצינות".

לא רק מקוביד: מפוליפים ועד פרקינסון

נגיף הקורונה הוא בהחלט לא הראשון שגורם לאנשים לאבד את חוש הריח. כבר מאות שנים גורמים לכך נגיפי הצטננות ושפעת, פוליפים באף, הפרעות בבלוטת התריס, אלרגיות קשות וזיהומים בסינוסים. גם מצבים נוירולוגיים כמו אלצהיימר, פרקינסון וטרשת נפוצה יכולים לפגוע ביכולת להריח ולטעום – לעתים לצמיתות. ולא רק הם, לפי קליבלנד קליניק כך גם טראומת ראש, חשיפה לכימיקלים מזיקים, טיפולי סרטן, עישון, מחלות חניכיים, אנטיביוטיקה ותרופות שונות ללחץ דם, כולסטרול, ריפלוקס ואלרגיה.
הזדקנות היא גורם עיקרי לאובדן ריח, שכן יכולתם של נוירוני הריח להתחדש יורדת. מחקר שנערך ב-1984 מצא שיותר מ-50 אחוז מהאנשים בין הגילים 65 ל-80 סבלו מ"פגיעה חמורה בריח". המספר טיפס ליותר מ-75 אחוז בקרב בני 80 פלוס.
כאשר הנגיף הגורם לקוביד-19 פלש לחיינו, מצב שהיה נדיר יחסית בקרב אנשים מתחת לגיל 50 גדל משמעותית. אובדן ריח היה כה נפוץ בתחילת המגיפה, עד שהוא נחשב לתסמין המעיד על קורונה אפילו בהיעדר תסמינים אחרים.
זה לא נכון היום. מחקר שפורסם במאי מצא ש-17 אחוז מהאנשים איבדו את חוש הריח כשנדבקו בווריאנט האומיקרון, שהפך לדומיננטי בסוף 2021. מי שחלה בשני הזנים המקוריים, אלפא ובטא, היה בסיכון גבוה ב-50 אחוז לאבד את חוש הריח או הטעם. ובדלתא – 44 אחוז מהאנשים נפגעו, על פי המחקר.
נתונים סטטיסטיים מראים שרוב האנשים משחזרים את חוש הטעם והריח שלהם. ניתוח של 267 אנשים שאיבדו את הריח והטעם לפני שנתיים לפחות מצא שרובם באופן מלא (38.2 אחוז) או חלקי (54.3 אחוז) שיחזרו את יכולתם להריח ולטעום. זה היה נכון במיוחד עבור אנשים מתחת לגיל 40, על פי המחקר. אצל 7.5 אחוזים מהם עדיין לא חזר חוש הריח והטעם, גם פה היו אלה המחלימים שסבלו מגודש באף, יותר נשים מאשר גברים, ואלה שסבלו מאובדן ריח חמור.

איך נגיף הקורונה פוגע במערכת הריח?

בניגוד למה שסברו בהתחלה, כי הנגיף מדביק נוירונים באף האחראים להעברת ריחות מהסביבה אל המוח, התגלה שהנגיף כלל לא חודר לאותם נוירונים. במקום זאת, הוא תוקף תאים סוסטנטקולריים, הידועים גם כתאים תומכים, המספקים הזנה והגנה לתאי עצב מלידה. בניגוד לתאים רבים אחרים, נוירונים באף מתחדשים כל חודשיים-שלושה.
"לזיהום של אותם תאים תומכים יש כנראה איזושהי השפעה ארוכת טווח על יכולתם של אותם נוירונים להתחדש עם הזמן", אומר טרנר, "זו אחת הסיבות שלפעמים רואים אפקט מושהה: ייתכן שלאנשים יש אובדן ריח שמתאושש, ואז מאוחר יותר יש להם גל שני של אובדן ריח, פרוסמיה (עיוות ריחות) או תסמינים אחרים, כי יכולת ההתחדשות לא מתפקדת". עבור רבים, הפרוסמיה, הבאה לידי ביטוי בריחות נוראיים כמו צואה, זבל, גרביים או בשר רקוב, מתחדשת כל שלושה חודשים, בערך כשנוירוני ריח מתחדשים. אם החיבור מחדש פוגע בטעות בנקודה אחרת במוח השמורה לריח אחר, תפיסת הריח נהרסת. מחקר מפברואר מצא שהנגיף עלול לפגוע גם בקולטני ריח היושבים על פני תאי העצב באף, קושרים ריחות ומפעילים את הדחפים העצביים שמעבירים את המידע למוח.

וכתמיד, יכול להיות שיש גם מרכיב גנטי. מחקר מינואר גילה מוטציה בשני גנים חופפים הממלאים תפקיד בחילוף החומרים של ריחות מה שיכול להצביע על רגישות גנטית לאיבוד ריח בקרב אנשים עם מוטציה זו, אך נדרשים מחקרים נוספים כדי לקבוע את הקשר של הנגיף לגנים. לטענת ד"ר פאטל, גם מבוגרים הסובלים ממחלות כרוניות המשפיעות על מערכת העצבים, כמו סוכרת, וכן הסובלים מבעיות סינוסים או אלרגיות לרוב רגישים יותר לנזקי ריח.