המילה "אלצהיימר" מעוררת בכולנו תחושה מפחידה. הדבר הראשון שעולה לרובנו לראש זו תמונה של אדם מבוגר, יושב מכונס בעצמו, מבולבל ועצוב ובני משפחה שכבר אינם מוכרים לו מנסים לעורר את זכרונו, ושואלים אותו מי זה ומי זו. אכן, למרבה הצער מדובר במחלה עם השפעה אדירה על החולה ועל בני משפחתו יותר מכל מחלה כרונית אחרת.
ראשית, חשוב לעשות קצת סדר ולהסביר מהי מחלת האלצהיימר, כיוון שלא כל אדם השוכח דברים הוא אכן חולה. ישנם מצבים בהם קיימת ירידה קוגניטיבית קלה, בה גם אם קיימת פגיעה בתחום החשיבה והזיכרון, היא עדיין אינה מפריעה לתפקוד. אלצהיימר היא המחלה השכיחה ביותר בקרב מחלות הדמנציה (שיטיון). שכיחות המחלה עולה עם הגיל, אך היא אינה חלק מההזדקנות. תהליך המחלה הוא לרוב פרוגרסיבי ומלווה בשלושה שינויים עיקריים: ירידה קוגניטיבית משמעותית, ירידה בתפקוד ושינויים התנהגותיים ונפשיים. ככל שתוחלת החיים מתארכת, היקף המחלה עולה. בעולם יש מיליוני חולים באלצהיימר ואילו בישראל ידוע על כ - 150 אלף חולים, אבל בשל תת מודעות ותת אבחון ישנם הרבה יותר.
מתי כדאי לגשת להיבדק?
אדם מבוגר חווה תהליך המכונה "הזדקנות המח", שזה מצב תקין ונורמלי הכולל קושי בשליפת מידע (שמות, מיקום חפצים וכו'), זמן ארוך מהרגיל להיזכר בפרטי אירועים, האטה בלימוד חומר חדש וירידה של יכולת פיצול הקשב. הזיכרון בקרב אנשים מבוגרים נפגע מסיבות שונות: תרופות הניטלות באופן קבוע, מחלות נוירולוגיות המשפיעות על המוח (שבץ, סוכרת לא מאוזנת, פרקינסון ועוד), תזונה לקויה, הפרעות אנדוקריניות (בלוטות הורמונים), חוסר שינה, דיכאון, לקות ראייה או שמיעה לאורך זמן, שימוש באלכוהול, מחלה חריפה, התייבשות והפרעות קשב.
אם כן, בהנחה שפגיעה בזיכרון אינה מצביעה בהכרח על אלצהיימר, איך בכל זאת נדע האם הגיע הזמן לשוחח עם ההורה במטרה ללכת למומחה או שמא נגרום לבהלה מיותרת? ובכן, באופן כללי ניתן לדבר על "מבחנים" בעזרתם אפשר להבין האם יש מקום לחשש: "מבחן הסבתא" שכולל שאלות כמו: האם נרשה לילדים שלנו להיות ברכב כשסבתא נוהגת; או "מבחן חשבון הבנק" – האם נמצא טעויות בהתנהלות/ העברת כספים לא נכונה/ מינוס משמעותי פתאומי. "מבחן נטילת תרופות" – רוםא המשפחה יוכל לשים לב למשל לחולה שלא חידש תרופה הרבה חודשים, או לא לקח את המרשם מבית המרקחת. גם משפחת הקשיש יכולה לעקוב אחר מלאי התרופות ולראות האם הקופסה של התרופה הקבועה נשארת מלאה.
נורות האזהרה שכדאי לשים לב אליהן
- כשצצות בעיות בזיכרון הפוגעות בשגרת החיים הרגילה, החוזרות על עצמן ואינן מהוות אירוע חד פעמי.
- קושי להשלים מטלות מוכרות בבית / בעבודה / בשעות הפנאי.
- קושי בהבנת גירויים חזותיים: אומדן מרחק, גירויי ראייה וכד'.
- בעיות בשפה: נטייה לשכוח מילים, דיבור מבולבל.
- קושי בקריאה, הבנת הנקרא, זכירת חומר.
- בלבול בזמן או במקום – או שניהם.
- כושר שיפוט לקוי.
- הנחת חפצים שלא במקומם וחוסר יכולת לשחזר פעולות שהתבצעו.
- קושי בתכנון ובפתרון בעיות / חשיבה מופשטת.
- אבדן יוזמה, אובדן עניין באנשים או פעילות חברתית: זה הזמן לציין שאם למשל ההורה שלכם לא מתעניין בחתונה הקרבה של נכדתו או בהולדת הנין החדש, אל תכעסו ואל תחשבו שזה מחוסר עניין ותבדקו אולי זה נובע מתחילתו של אלצהיימר
- שינויים במצב הרוח ובהתנהגות ושינויים באישיות: גם כאן, אל תכעסו על ההורה אם הוא נוטה לרטון, להיות חסר סבלנות ולא להתעניין בכם.
בדיוק כמו שבשבץ מוחי הזמן הוא קריטי להצלת המח, כך גם באלצהיימר הזמן מהווה פקטור חשוב, שכן אף שמדובר במחלה פרוגרסיבית, אבחון מוקדם יכול למנוע התדרדרות ולעכב את המחלה, והוא חשוב גם כדי להתכונן מראש לאורח חיים שונה, עוד לפני שהמצב נעשה גרוע יותר.
מה עוד יכול לעזור?
- חשוב לזהות ולטפל בבעיות הפיכות הגורמות להחמרת המצב.
- לאזן באופן מיטבי מחלות כרוניות שעשויות לגרום להתדרדרות.
- תכנון עתידי מיטבי מבחינה משפטית / כלכלית: חשוב לעודד את ההורים לעשות ייפוי כח מתמשך, לתכנן קדימה לימים פחות טובים, לבקש אישור לעקוב אחר פעולות בנקאיות כדי לוודא שלא עושים טעויות, ולמנוע צורך באפוטרופוס.
- לשוחח באופן פתוח על כל הנושא הבטיחותי ולהיערך מראש ליום שבו צריך להפסיק לנהוג ולא יהיה אפשר להתנייד באופן עצמאי.
- לבצע פעולות פשוטות שיכולות לסייע להורה בהתנהלות היום יומית והתארגנות שתאפשר שמירת עצמאות לאורך זמן ארוך יותר: תזכורת בנייד לנטילת תרופות, פתק על הדלת מה חשוב לפני שעוזבים את הבית (לוודא שהגז סגור, לא לשכוח לנעול דלת, חלונות, לסגור חשמל).
- דרבון לשיפור הרגלי חיים בריאים – תפריט מאוזן, פעילות גופנית, מעורבות חברתית ועוד.
- הפחיתו מצבי מתח ואי הבנות במשפחה: זה הזמן להחליט על מה חשוב לריב ועל מה אפשר להתפשר, אל תצפו לעזרה מרובה מההורים כבעבר זאת כדי לאפשר להורה להיות רגוע שכן מצבי מתח יכולים לקדם את המחלה.
- אבחון מוקדם יכול לסייע על ידי גישה רפואית מותאמת, שימוש בתרופות שיכולות להקל / להאט את המחלה, השתתפות במחקרים קליניים עם תרופות חדשות.
כאשר עולה החשד, חשוב לגשת לרופא המשפחה להתייעצות ראשונית ובהמשך הפניה למומחה. האבחון נעשה על ידי שילוב ראיון עם המטופל יחד עם בן משפחה או מכר קרוב. בנוסף, מבצעים בדיקות קוגניטיביות המותאמות אינדיבידואלית למטופל בהתאם לרמת השכלה, גיל ורמה תפקודית. כמו כן יעבור המטופל בדיקה גופנית נוירולוגית, בדיקות דם והדמיות לפי הצורך – על ידי מומחה לכך (נוירולוג, מומחה גריאטריה או פסיכיאטר עם התמחות בקוגניציה).
אם המבוגר מאובחן כסובל מאלצהיימר חשוב לנקוט כמה פעולות ולזכור שמדובר במחלה פרוגרסיבית שתלך ותידרדר עם הזמן. במצב כזה יש להקפיד על מספר כללים חשובים:
- יש להשגיח על המבוגר בעת נטילת התרופות.
- חשוב להתייחס לתזונה והרגלי אכילה ולוודא שהם תקינים.
- להקפיד על נושאים בטיחותיים קריטיים כגון נהיגה, יציאה לבד מהבית (האם יש צורך באמצעי זיהוי והשגחה), בטיחות בבית (תנור חשמלי, גז, ויסות טמפרטורה של המים).
- לעקוב האם ומתי הגיע הזמן לטיפול והשגחה צמודים.
- חשובה גם המודעות לסימני אלימות או ניצול (פיזי או כלכלי).
- יש להקפיד על מעקב רפואי סדיר ומתוכנן.
לסיכום - חשוב להיות מוכנים לכך שאבחון המחלה הוא רק ההתחלה. צריך לדעת לתמוך בהורה בעת קבלת הבשורה הקשה ולאחר מכן, יש לברר עבורו אילו זכויות מגיעות לו, אילו שירותים קיימים בקהילה ובקופה, וכדאי לנסות להצטרף לקבוצות תמיכה. כמו כן, חשוב לדאוג לטיפול פיזי הולם הכולל פיזיותרפיה, קלינאי תקשורת אך במקביל לדאוג למעטפת רגשית באמצעות עובדים סוציאליים, פסיכולוג אם צריך וכד'.
הכותבת ד"ר לאה אהרוני, היא מומחית ברפואת משפחה וגריאטריה, מנהלת שירות ייעוץ לחולי דמנציה ובני משפחתם ב"מאוחדת"