כבר חודשיים שאסור לדייגים לפרוס רשתות בגלל התקנות שמנסות לשמור על הדגים בים התיכון. הרשויות בארץ הבינו בשנים האחרונות שכדאי וצריך לשמור על הים ועל מי שחי בו - חלק מגל סביבתי ימי ששוטף את העולם. למאבק בזירה הרטובה הצטרף "סיספיראסי", אחד הסרטים הדוקומנטריים המדוברים של השנה. לפני כמה חודשים עלה בנטפליקס, ומאז מכה גלים.

הסרט שנעשה על ידי האקטיביסט הבריטי עלי תבריזי יוצא בעקבות תעשיית הדיג העולמית שמגלגלת מאות מיליארדי דולרים - ומתאר תעשייה מזהמת, מתעללת, שגורמת לנזק אקולוגי בלתי הפיך לאוקיינוסים. דיג לא מבוקר שמאיים על שרשרת המזון בים שמזהם לא רק את המים, אלא משפיע גם על איכות הסביבה ביבשה. המסקנה החד משמעית של הסרט: צריך להפסיק לאכול דגים, ועכשיו.

מתוך
מתוך הסרט "סיספירסי"|צילום: Sea Shepherd, Netflix

"ישבתי לראות את הסרט, והתחלתי לבכות. היו שם סצנות מאוד קשות. החלטתי לעשות מעשה, שהוא עבורי היה מאוד קיצוני. לא לגעת בדגים. ממש להוציא את זה מהתפריט שלי לאלתר", סיפרה צביה זיידלר מחדרה שבנוסף לדגים, הפסיקה גם עם הבשר. בעלה והבן נותרו בינתיים קרניבורים אבל את הבת שלה הצליחה לשכנע להצטרף אליה למסע.

פגשנו גם את ערן שורץ מירושלים שהפסיק לאכול דגים בעקבות הצפייה ב"סיספיראסי". הוא מודה שעדיין בארוחות השישי הוא מתגעגע לדג, אבל מוכן להקריב למען כדור הארץ. "אני חושב שעוד לפני שהסרט נגמר כבר גיבשתי החלטה שאני מוכן לוותר על הדגים בשביל לגרום לצמצום של ההרס של הים", סיפר שורץ. "אם אני אפסיק לאכול דגים יכול להיות שאני אשאיר לילדים שלי, לנכדים שלי ולדורות הבאים עולם הרבה יותר טוב".

"יש אי דיוקים בסרט - שמשרתים אג'נדות מסוימות"

ישראל כמובן לא לבד. בעולם זה הפך לסרט חובה, לא רק בקרב חובבי אוקיינוסים. הצפייה טלטלה גם עשרות סלבריטאים שקראו למיליוני מעריציהם לצפות בסרט, ביניהם פול מקרטני, בריאן אדמס וכוכב הפוטבול טום בריידי. היו כאלה כמו קורטני קרדשיאן שאפילו הצהירו "מעכשיו אין יותר דגים בצלחת". המטרה הושגה, הבמאי עלי תבריזי הצליח לעורר דיון ציבורי.

"הבחור הצעיר הזה בשנה עבודה הצליח לעשות מה שאני בעשרים וחמש שנה של הוראת מדעי הסביבה לא הצלחתי לעשות מבחינת האימפקט. ועובדה שאתם פה כדי לדבר איתי בזכות הסרט", סיפר בהשתאות פרופ' אביגדור אבלסון מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת ת"א. "הרבה מאוד מאוכלוסיות הדגה הן כבר במצב של ניצול יתר. אלה אוכלוסיות שלא יכולות לשמור על הגודל שלהן, הן הולכות ומצטמצמות".

מתוך
"הבחור הצעיר הזה בשנה עבודה הצליח להשפיע יותר ממני ב-25 שנה של הוראה". האקטיביסט הבריטי עלי תבריזי|צילום: Lucy Tabrizi, Netflix

אבל הרבה מהנתונים שמוצגים בסרט הצליחו לעורר הרבה ביקורת. מומחים טענו שחלק מהמחקרים שעליהם נשענו היוצרים הם ישנים, שאין בסרט בכלל דיון על גורמים מזהמים כמו אסדות קידוח, חומרי תעשייה שמוזרמים לים, ובכלל שיש בו הרבה הגזמות, שמטרתן הפחדה.

אליהם מצטרף ד"ר עמרי ברונשטיין מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת ת"א. "יש לא מעט אי דיוקים בלשון המעטה בסרט, שמשרתים אג'נדות מסוימות", הבהיר. "יש שם איזושהי אמירה שעד 2048 לא יהיו יותר דגים בים, זה לא המצב. הדגה שלנו במקומות מסוימים בעולם בהחלט מראה סימנים של מצוקה אמיתית. אבל במערכות כאלה גם יש להן את היכולת להשתקם, אם רק נשכיל לאפשר להן לעשות את זה".

אך פרופ' אבלסון השיב כי למרות אי הדיוקים, התועלת מהסרט חשובה יותר: "אנחנו לא צריכים לשמוח מזה שיהיו דגים אם יהיו הרבה פחות דגים, והרבה מינים ייעלמו, לכן אי הדיוקים שיש בסרט הם נסלחים לחלוטין, והתועלת בו רבה עשרות מונים מהנזק שלכאורה הוא גרם".

"הבעיה העיקרית היא במסר, בשורה התחתונה", הבהיר ד"ר ברונשטיין, "שעל האוכלוסייה האנושית לעבור לטבעונות, ולהפסיק לצרוך מזון מהים. רוב האוכלוסייה האנושית, המזון היום יומי שלה מגיע מהים. הם לא יגיעו לטבעונות, הם כנראה גם לא ישמעו את המושג הזה בחייהם. הדיון הזה על טבעונות הוא נחמד, הוא מתקיים אבל בניו יורק, לוס אנג'לס, תל אביב ועוד כמה ערים מערביות בעולם".

למרות חילוקי הדעות סביב הסרט, גם מעריצי "סיספיראסי", וגם מתנגדיו מסכימים שאסור להזניח את האוקיינוסים - שצריך להגביל, לפקח, לאכוף, לשים עין על תעשיית הדיג, ולשמור על המאזן האקולוגי ועל איכות הסביבה. הדיון הוא בעיקר כמה חמור המצב, האם האשמים העיקריים הם הדייגים, והאם טבעונות היא הפתרון.