הרבה מהאקטיביסטים שאני מכירה הן צעירות וצעירים שדואגות לעתיד שלהם על כדור הארץ, אבל אבי פנקס הוא פעיל מהסוג שעוד לא פגשתי: פנסיונר שלא רק חולם על עולם בריא לצאצאים שלו, אלא גם כותב ומפיץ את החזון האופטימי שלו: "גן העדן של 2086". כשכל התחזיות והמדענים מבשרים לנו שחורות עד 2050, אסון אקולוגי, הרס כדור הארץ, השמדה המונית של האנושות – איך אפשר לדבר על 'גן עדן'? האם זה אפשרי בכלל לדמיין אפשרות כזו? למזלנו יש גם מי שמאזן את הנבואות באמונה שיגעת ומצאת תאמין, כי מחשבה יוצרת מציאות ומעשים בוראים אותה.
אבי פנקס (86) הוא מהנדס מכונות בוגר הטכניון, עבד בתעשיות שונות כמפקח מקצועות המתכת במשרד העבודה ובעל תואר שני בחינוך. אבל לפני כל התארים – הוא אדם פשוט, שמיטיב עם הסביבה ועושה מה שיכול כדי להשפיע. במשך 18 שנים ניהל עמותה בשם "חברה רצויה" ובמסגרתה פיתח מודלים חינוכיים המונעים אלימות וחרם תלמידים, ומכשירים את התלמידים לעבודת צוות ואחריות קבוצתית. בהמשך גם הקים עמותה למען שיפור תנאי המחייה של חיות משק ובספרו העתידני הוא מתאר את העולם הנפלא והאפשרי שהיינו רוצים להשאיר לילדים והנכדים שלנו והמשך השושלת שלהם.
פנקס הוא מהדור שהמילה "לזרוק" עבורו רחוקה מהנטייה הטבעית והאוטומטית שיש לדורות הצעירים של היום, הוא מהדור עבורו המשאבים היו בעלי ערך ולא נגישים בזיל הזול, ובהתאם ידע גם לתקן, או לדרוש תיקון, כשעוד לא הייתה האפשרות לרוץ ולקנות חדש. "זו הייתה תקופה אחרת, זמנים אחרים. היום העולם משתנה כל הזמן ובקצב מהיר של חידושים והמצאות, שמתבטאים בהרגלים של תרבות הצריכה שלנו. מאוד אכפת לי מהסביבה, מזה שזורקים מכשירים וחפצים שאפשר לתקן, כי אפשר לרוץ לקנות חדש. מפריעה לי מאוד הצריכה הגדולה הזו שגם מייצרת יותר פסולת וגם יותר זיהום בהטמנה" הוא אומר.
מה שמדהים בכך הסיפור, זו הנחישות של פנקס למצוא את נקודות האור ואת פריצות הדרך שכן מהוות שינוי. ההפך מתמימות הוא מודעות, והיא זו שמאפשרת לו להיות יצירתי ולחפש בכל פלטפורמה (אפילו במדיות שלא נגישות לגילו) את השינוי שכבר קורה בשטח בימינו.
איך הגעת ל2086?
"יום אחד קראתי בעיתון על גמלאי שמתקן מכשירי חשמל בהתנדבות, חשבתי לעצמי – 'או, זה בדיוק האיש שאני מחפש', הצלחתי למצוא אותו, נסעתי עד אליו לבת ים באוטובוס, הוא הופתע שהגעתי עד אליו לראות ולשמוע את הסיפור שלו ממקור ראשו. הערכתי מאוד את ההשקעה שלו בצעד הקטן הזה שהוא עושה למען הילדים והנכדים שלנו וזה העלה בי חשק לכתוב אותו" משחזר פנקס.
"הנחתי שאם יש כמוהו בתחומו, בטח יש גם בתחומים אחרים: חינוך, חברה, יחסים בין אישיים וכו'. כך עלה לי הרעיון לכתוב ספר על העולם האידיאלי שבו אני רוצה שהילדים והנכדים שלי יחיו וגם שיכירו איזה אנשים קידמו והרכיבו את העולם הזה. האנשים המופיעים בספר, פרט לשני הפרקים האחרונים, הם אנשים אמיתיים, סיפורם אמיתי ושמותיהם אמיתיים והם השראה גדולה לצעדים קטנים ומשפיעים."
שינוי עושים דרך עשייה ודוגמה אישית
גיבור הספר, החי בשנת 2019 ,פוגש מדי פעם בחלומותיו את אד, גבר צעיר הלוקח אותו לסיור בנפלאותיה הטכנולוגיים והחברתיים של שנת 2086 .כאשר מתעורר, מחפש המספר וגם מוצא את ההתחלות של החברה העתידית, הקיימות כבר בשנת 2019: החינוך; מערכות היחסים בין בני אדם ובין מדינות; הדמוקרטיה בהתגלמותה – שלטון העם, על ידי העם ולמען העם; החיבור לטבע ובעלי חיים; הסביבה במיטבה; אנרגיה מתחדשת בלתי מוגבלת, ועוד נושאים חברתיים וטכנולוגיים.
הספר מורכב מ-33 פרקים של סיפורים קצרים ומעוררי תקווה, משרי הרמוניה ומגבירי אמונה באנושות. מרגש לראות את החיבור ההוליסטי של תקשורת ויחסי בני האדם: בינם לבין עצמם ובינם לבין הטבע. החינוך נמצא בליבו של הספר, ובליבו במוחו וגם במעשיו של פינקס. הבקשה והדגש בחינוך סביבתי היא לראות את עצמנו כחלק מהסביבה – המערכת האקולוגית היא אנחנו והיא הבית שלנו ועלינו לדעת איך להיטיב עם כל הבריות, לכן חינוך הוא הבסיס והדרך שלנו לסלול קיימות בעולם.
"גם מורה שמחנכת את הילדים לשיוויון וחברות ביניהם זו קיימות", הוא אומר. "הרי מה זה חינוך לפי ההגדרה באוניברסיטה? השינוי המבוקש בהתנהגות. איך אמר קונפוציוס, מגדולי הפילוסופים הסינים: 'שמעתי ושכחתי, ראיתי וזכרתי, עשיתי והבנתי' – כלומר, שינוי עושים דרך עשייה ודוגמה אישית, לא דרך דיבורים על השינוי."
'גן העדן של 2086' עבר כבר שתי עריכות ובפברואר עתידה לצאת הגרסה השלישית שלו, אותה היה "חייב" אבי לעדכן, אחרי שמצא עוד ועוד סיפורים של מי שבחרו להיות חלק מהפתרון, במקום לקדם את הצד של הבעיה.
בנימה אישית, אני ממליצה לאמץ אץ הגישה המופלאה של אבי, להיות במודעות לבעיות ולהתמקד באיך אפשר לפתור או לצמצם אותן. יש היום כל כך הרבה אנשים שמודעים יותר, שמחפשים ומחפשות את הדברים הקטנים שאפשר לשנות בהרגלים היומיומיים שלהם, וזה כל מה שהעולם שלנו צריך – שכל אחת ואחד מאיתנו יעשו את הכי טוב בהלימה עבורם, עבור הטבע ועבור החברה. לא צריך מיליון צעדים גדולים, כל צעד קטן מייצר אדווה ועוד אדווה ועוד אדווה.