2017, קלנדיה, אימון מילואים של יחידת הצנחנים. נועם פנרסקי מוצא את עצמו ברחוב לא מוכר ומולו שבעה כלבים אומללים, פצועים ובוכים לעזרה. "התקשרתי לליאור ואמרתי לה שאני חוזר הביתה עם כלב. היא שאלה מה נעשה איתו? חזרתי עם כל השבעה", הוא מספר. "משבעה זה הפך לעשרים ומעשרים לחמישים והיום אנחנו דואגים למאות כלבים בכל רגע נתון". נועם פרנסקי וליאור ינדל הם המייסדים של ארגון חילוץ, טיפול ואימוץ כלבים חסרי בית - Dogs R us אשר בשנים האחרונות דאג לבית חם עבור אלפי כלבים נטושים ברחבי הארץ. אני תופסת אותם לשיחה בשיא סערת אלפיס, כשבחוץ יורד מבול, אבל הם מתחממים בבית. מכורבלים בין הכלבים שלהם מול תנור קטן.
"תאמיני לי, לא תכננתי שככה החיים שלי יראו היום, אבל אם את שואלת אם אנחנו מאושרים? התשובה היא כן. זה נותן לנו משמעות. כל כלב שאנחנו מצילים הוא עולם שלם", ליאור מסבירה. "יש ואקום ענק בנושא הזה. בייחוד כשמדובר בסוג הכלבים שאנחנו עובדים איתם. מה שנקרא - המסוכנים והשבורים. כלבים מגיעים אלינו פצועים פיזית וגם נפשית. אחרי התעללויות, אחרי שהשתמשו בהם לתחרויות, להרבעה או לבידור. כבר ראינו הכל. כלב שהכניסו למלכודת רק כדי לראות את הרגל שלו נקטעת, או כלב שנתנו לו לאכול נפץ כדי לצלם סרטון לטיקטוק. עזבי את זה שאנחנו משקיעים עשרות אלפי שקלים בטיפול אצל וטרינרים, צריך כאן גם שיקום נפשי. להחזיר לבעל החיים את האמון בבני האדם. כשזה מצליח - זה שווה הכל. לראות את הכלבים האלה אחרי שיקום בבית חם ואוהב - זה מחזיק אותנו".
כלבים, כך נהוג לומר - הם החברים הטובים ביותר של בני האדם. הם חיית המחמד הנפוצה ביותר בעולם, אבל מתברר שגם אותם אנחנו רואים לעיתים כמשאב ותו לו. ממש כמו שאנחנו מתייחסים אל הטבע סביבנו ולבעלי חיים אחרים כמו תרנגולים ופרות. כשזה נוח - יהיו מי שישכחו מהחברות ופשוט ירצו לקחת. "רוב האוכלוסיה כן אוהבת ודואגת לכלבים", ליאור מדגישה. "אנחנו מתעסקים עם מה שמחוץ לנורמה. המקרים הקיצוניים. כולם מזדעזעים מהמקרים האלו ושואלים איך אנחנו ישנים בלילה? אז אנחנו ישנים כי אנחנו מוצאים בתים שבאמת רואים את הכלבים כיצורים חיים וחשובים עם רגשות ואינטליגנציה רגשית ורצונות וצרכים, ממש כמו ילדים. אנחנו מוצאים בתים שעוטפים אותם באהבה. אם מישהו מחפש רק 'כלב שמירה', אני אומרת לו - תקנה אזעקה. כלב הוא לא משאב. הוא נפש".
נועם וליאור סוחבים איתם לכל מקום תיק מלא בסיפורים ומפגשים קשים ומרגשים שכבר הפכו לחלק מהם. ליאור התייתמה משני הוריה בגיל צעיר והתמודדה לאורך שנים עם ביקורים תכופים בבית החולים. לדבריה, העבודה עם הכלבים נתנה לה כלים חדשים להתמודדות וסיבה טובה לקום בבוקר. "אני זוכרת שיום אחד קיבלתי שיחה מהוטרינר הרשותי של טירה. הוא אמר שהוא מצא כלבה ליד בית משוגעים שחפרה לעצמה בור, יושבת, רועדת ונושכת כל מי שמתקרב. האמת? חשדתי שיש לה כלבת. שלחנו לשם מתנדבים ותוך כמה שעות פגשתי במרפאה כלבה בריאה ושלמה, שלא מוכנה להישיר מבט לבן אדם", ליאור משתפת ונעם ממשיך את הסיפור: "היום אמה היא כמו בת שלנו. כשאני יוצא למילואים היא לוקחת את הנעל שלי וישנה איתה במיטה".
נועם וליאור מקבלים הודעות ושיחות על כלבים אבודים בכל יום, בעזרת מתנדבים שפרוסים בכל רחבי הארץ. הנוהל מאוד ברור - תחילה מחפשים שבב וסורקים אותו ומנסים לאתר את הבעלים, ברוב המקרים הם יוותרו על הכלב, ולעיתים יהיה צורך לערב את הרשויות. וזה עובד גם הפוך - כשרשויות מחרימות כלבים הן בעצמן יוצרות קשר עם dogs R us. התופעה של התעללות ונטישת כלבים איננה חדשה, אולם בשנים האחרונות היא עלתה באופן משמעותי. "התקופה האחרונה של השנתיים האלה בקורונה… אנשים באמת איבדו את זה", נועם מספר. "תמיד היו ותמיד יהיו התעללויות. אנשים פורקים עצבים. אנשים צריכים להבין שיצור חי זה יצור חי. אם בן אדם מסוגל לפגוע ככה בכלב - אז הוא מסוכן גם לבני אדם. עוד סיבה היא שעם כל הבידודים והקשיים הכלכליים פחות אנשים מוכנים לאמץ ולקחת לאומנה עכשיו ויש גם הרבה פחות תרומות, אני מבין את זה".
בדיוק מהסיבה הזאת - dogs R us יצאו בימים אלו לגיוס המונים אשר יאפשר להם לבנות ולשפץ פנסיון לעשרות כלבי רחוב לצד מרפאה וטרינרית חברתית, שישמשו את הכלבים עד שימצאו להם משפחה מאמצת. "אנחנו עושים את הכל בהתנדבות ומשקיעים בזה את כל החסכונות שלנו. כל מה שאנחנו רוצים זה להמשיך לעשות את זה, ואנחנו צריכים עזרה כדי שזה יקרה", מסביר נועם.
