מאז ילדותי הייתי אדם של קבוצות: חגגתי ימי הולדת של מאות אנשים, תמיד ארגנתי מפגשים, טיולים, אירועים, היתה תקופה שגם הפקתי מסיבות. כשהפכתי לאמא הכל השתנה. האימהות גזרה עלי בית. הייתי עייפה, פתאום היה לי פחות זמן ופחות מקום לאנשים, חוויתי התכנסות. עבורי זו היתה חוויה מפחידה. הרגשתי פחות מקובלת בחבר'ה, חשתי שאנשים מתרחקים ממני, אפילו ראיתי בדמיוני איך אני הופכת עם הגיל לזקנה נרגנית ובודדה.
היום אני יודעת כמה השינוי הזה היה מתבקש. הוא התמיר את הנוכחות שלי לאחרת, הוא כיבה את החוץ כדי שאכנס פנימה, הוא החזיר אותי הביתה. אני עדין אוהבת אנשים ולהיות יחד, אבל היום, יש לי פחות חברות ואני פחות יוצאת. מפנה לי זמן כדי להיות לבד, זו בחירה מודעת.
את רוב השינויים שעשיתי בחיי, לא ביקשתי. רובם הגיעו לפתחי ואני התנגדתי, רציתי אחרת, נאבקתי עם המציאות. אני אוהבת את הסיפור של משה, שאחרי שחשב שעבר את השינוי הגדול בחייו – עזיבת בית פרעה ומצרים, הוא נתקל בסנה הבוער שאומר לו שהשינוי המשמעותי עוד לפניו. אמנם יש רמז ספרותי שמצביע על מי שהוא עומד להיות גם בחייו הנוכחיים והנוחים, במדיין, בשבטו של יתרו, עם אשתו ושני ילדיו – הוא רועה צאן. והוא עומד לרעות עם. הוא לא רוצה בכך, הוא מתווכח עם אלוהים, לא מאמין בכוחותיו, אבל אלוהים אומר לו לעזוב הכל – וללכת (כפי שאמר לאברהם כמה דורות לפניו).
במדעי המוח היום מדברים על כך שעל מנת לעשות שינוי בתודעה יש לברוא מסלולים עצביים שונים מאלה שנחרטו בילדותנו. כדי לפתוח נתיבים חדשים צריך לעצב דרכי חשיבה שונות וללמוד לשלוט בתגובות שאימצנו בתקופות מוקדמות. תרגול גמישות מוחית מביא להתחדשות ולחיווט מחדש של התוכנה הפנימית. על פי המדע החדש מסתמן שהיכולת שלנו להשתנות, היא בלתי נדלית.
סימנים של שינוי
איך קורה שינוי? ראשית בדמיון, קודם עלי לדמיין את האפשרות האחרת באופן חושי ברור, כך כשיגיע הרגע, המוח יבין שזהו מקום מוכר ואין צורך להיבהל או להימנע. השימוש בדמיון מרגיל את המוח לרעיון, כך שבעולם מקביל המציאות החדשה כבר מתרחשת.
יצירת הרגל חדש מתחילה בהחלטה. בקשה לפעול אחרת. יש אנשים שדד ליינים עושים להם את זה. אחרים כשהם חווים איום (למשל התקף לב, פחד מגירושים, חשש מפיטורים), אם כי אפשר גם לשנות כשאני בטוב.
כשאני שואלת בסדנאות הכתיבה שלי על שינוי, אני מבקשת מאנשים לדוג את הרגע, לא של השינוי עצמו, אלא של ההחלטה. מישהי סיפרה על חברה שצחקה עליה, ובלילה, במיטה, ידעה שהיא מנתקת קשר עם מי שמזיקה לה. אחד שבפעם שאמא שלו שאלה אותו (בגיל 27) מתי הוא חוזר מהיציאה, החליט שהוא עוזב את הבית. אחת שהיתה במסיבה והבינה כמה הריקוד עושה לה טוב, למחרת נרשמה לחוג קבוע.
בדרך כלל יהיה לשינוי אפקט גופני, ביטוי של המצוקה, חוסר נוחות, סימון של מעבר שילווה אולי בפחד, אולי בהתרגשות. יש מי שאוהב שינוי חד, מאפס למאה. הסיכון הוא ששינוי קיצוני יכול לגרור מאמץ גדול מידי, או סיכון חמור, ואז גם הנסיגה תהיה מיידית. הרוב יגידו שהם מצליחים לעשות שינוי באופן הדרגתי, צעד צעד, לאט ובטוח.
הפעם הראשונה היא קשה – לקום למדיטציה בבוקר, לצאת להליכה, להתחיל לאכול בריא. הרגל חדש הוא לא מהנה, לכן כדאי להיזכר למה בחרתי אחרת ומדוע חשוב לי להתמיד. יש כאלה שעוזר להם לעשות יחד עם מישהו, אחרים מצהירים את הכוונה בהתחייבות מול עצמם, או כאלה שכותבים שלטים מול המראה, כדי לקבל עידוד פנימי להליכה בדרך החדשה. יש סברה לפיה תרגול רצוף של עשרים ואחת יום, מטביע את השינוי בתודעה, ואחר כך לא צריך להתאמץ.
שינוי תודעתי ביחס לעולם
העולם דורש מאתנו שינוי נקודת מבט. ממרחק, בעלות וניצול, לשוב אליו בקרבה, בצניעות ובכבוד. השינוי הזה מתחיל ראשית במחשבה, בדמיון, באפשרות להביט על העולם לא כמשאב, אלא כמציאות חיה שאנחנו חלק ממנה. ברעיון להביט על הצמיחה לא כתחרות, אלא כמערכת יחסי גומלין עם שותפות שמולידה פירות חדשים.
התקופה הזו בשנה - חודש ניסן, חג הפסח - זורקת לנו אפשרות לצאת לחופשי. סיפור יציאת מצרים הוא הצעה סמלית בעלת משמעות אדירה, לשחרור מעבדות. העבדות היא לקבוע, לשגור, למוכר. המשימה שלנו היא לקרוע את ים הסוף הפרטי שלנו – והוא אחר אצל כל אחד ואחת מאתנו, ללכת במדבר תועים, ולאמץ מחשבות, מילים ופעולות חדשות.
מיה הוד רן, סופרת, מטפלת בכתיבה ובסיפור, מנחת סדנאות כתיבה, מלמדת ביבליותרפיה לאנשי מקצוע, מרצה על מסע הגיבור.ה, פעילה סביבתית ומפיקת הפודקאסט סיפור ירוק, על יזמות אקולוגית.