יש לא מעט דברים שהייתי בטוחה שלעולם לא אעשה. כשכל החברים שלי הוציאו רישיון חשבתי שלעולם לא יהיה לי אומץ לשבת מאחורי ההגה; פעם הייתי משוכנעת שלעולם לא אצא עם מוזיקאי וכבר שלוש שנים אני חיה עם אחד; עד לפני חמש שנים לא האמנתי שאי פעם אתגרש מאהבת נעוריי - מגנום לבן, אבל אז הפסקתי לאכול מוצרי חלב, ועד לפני שנה יכולתי לחתום שאני בחיים, אבל בחיים, לא אשתמש בגביעונית או בתחתוני מחזור.
המחשבה על מעבר למוצרי היגיינה נשית רב פעמיים חלחלה אותי. ומה הפלא? כנערות מלמדים אותנו להתבייש בתהליכים טבעיים של הגוף שלנו, מלמדים אותנו שווסת היא משהו שעדיף להסתיר. אז אנחנו מדברות עליה בשמות קוד, לוחשות "קיבלתי", מחביאות את הטמפון או התחבושת מתחת לחולצה בדרך לשירותים, ומשליכות את החד פעמי "המזוהם" לפח כאילו מעולם לא היה.
בפרסומות מדגימים לנו את יעילות החד"פ הזה באמצעות נוזל כחול, שאף גבר לא יגלה בטעות שמה שקורה לנו בגוף בכל חודש הוא בכלל בגוונים של אדום (ולפעמים גם חום), ומשכנעים אותנו שאם רק נשתמש בתחבושת הנכונה עם הכנפיים הנכונות – נרגיש מוגנות, רכות, עוצמתיות ומה לא. רק על המחיר הבריאותי, הסביבתי וכמובן הכלכלי שאנחנו נאלצות לשלם על מאות טמפונים, תחבושות ופדים שכל אחת מאיתנו צורכת בכל שנה במשך רוב חיינו הבוגרים – שכחו לספר לנו.
זה מתחיל בערך בכיתה ו', כשמביאים לבית הספר גורם כלשהו שיסביר לנו, הבנות, על גיל ההתבגרות בזמן שהבנים משחקים בכדור או משהו, כי זה כמובן לא נוגע אליהם. בחצי שיעור חינוך מיני שלא באמת ילמד אותנו משהו על החיים האמיתיים, על מין בטוח או על הסכמה, יסבירו לנו שאנחנו הופכות לנשים ושהגוף שלנו עובר כל מיני שינויים, ועל הדרך לא ישכחו לחלק לנו קצת דוגמיות להתנסות, הרי כולנו כבר צריכות. גם אם קבלת הווסת הראשונה עוד רחוקה מאיתנו אומרים לנו שכדאי שנתחיל להשתמש כבר מעכשיו בפדים יומיומיים הנקראים גם "מגן תחתון", כי התחתונים שלנו, מסתבר, חייבים הגנה בכל ימות השנה. המצאת ההמצאות היא מגני תחתון שארוזים אחד אחד (באריזת ניילון מעוטרת, מהודרת ומאוד לא מתכלה), כך שנוכל לקחת אותם איתנו בתיק לכל מקום ולא נתפס חלילה כשתחתונינו לא מוגנים.
אם במקרה טקס ההתבגרות הזה בכיתה ו' לא הספיק, או התפספס – כמובן שגם בקליטה בצבא מחלקים לכל חיילת ערכת תחבושות ופדים מפוארת, שחלילה לא נתפס בטירונות לא מוכנות. וכך, כמו רוב הנשים הצעירות, גם אני הסתובבתי בעולם במשך שנים עם פד שמגן על תחתוני, ערימת חד"פ מכובדת שמושלכת לפח בכל חודש וכמה עשרות שקלים פחות בחשבון.
בלי חד"פ ובלי דאגות
המסע שלי לשחרור מעבדות החד"פ התחיל כשגיליתי שאותם פדים בעצם מגנים מפני משהו שהם יוצרים, ומבלי להיכנס יותר מידי לעניינים ביולוגיים – מסתבר שהפד הסינתטי שעמוס בחומרי בישום לא ממש מגן עלינו, אלא גורם לגירויים ומגביר את ההפרשות מהן הוא אמור להגן. נפרדתי חלקית מהפדים היומיים והמשכתי להשתמש בהם ובתחבושות רק כגיבוי לטמפון בימי הווסת. את הטמפונים המשכתי להחביא בדרך לשירותים בעבודה ורק עטיפות הפלסטיק הצבעוניות שהושלכו בפח נשארו כעדות. גם הרבה אחרי שכבר סיגלתי אורח חיים אקולוגי, צמצמתי צריכה והתחלתי למחזר, תחום ההיגיינה הנשית נשאר כשהיה. לרעיון של שימוש במוצרי היגיינה רב פעמיים לקח עוד זמן לחלחל, ולבסוף לאחר תקופה לא קצרה של מחקר אינטרנטי, צפייה בסרטונים, קריאת חוויות של אחרות בקבוצות פייסבוק ובעיקר התבשלות ברעיון - החלטתי לרכוש לעצמי גביעונית וזוג תחתוני מחזור, לא בלי חשש.
המחשבה על ההתעסקות בניקיון של מוצרי ההיגיינה שלי, במקום פשוט להשליך אותם לפח, עדיין קצת הרתיעה אותי, ובכל זאת הייתי נחושה לנסות. אם הצלחתי לוותר על מגנום לבן, אני יכולה לעשות הכול. ומה אני אגיד לכן, מהר מאוד התמכרתי. לא אשקר, גביעונית זו לא אהבה מדימום ראשון: בהתחלה זה קצת מוזר ומסורבל, אבל ברגע שאת לומדת איך להחדיר אותה נכון – זה פשוט תענוג. היא לא מורגשת, לא דולפת, ללא חוט מסורבל שמשתלשל לו ובעיקר מאפשרת לי לעבור יום עבודה שלם בלי דאגות, בלי החלפות והכי חשוב – בלי חד"פ. התחזוקה שלה לא באמת מצריכה המון התעסקות, הניקיון שלה פשוט ביותר, ובקשר לגועל - למדתי שאין שום דבר מגעיל בגוף שלנו ולרוקן גביעונית בטח לא יותר דוחה מלהחדיר טמפון בלי מוליך, או מלהוציא אותו אחרי כמה שעות ולגלות שהוא שילש את נפחו.
לצד הגביעונית כגיבוי – ובימים בהם הדימום קל גם במקומה – החלפתי את התחבושות והפדים בתחתוני מחזור, שהם לחלוטין ההמצאה הכי גאונית של העשור. אם לפני שניסיתי אותם דמיינתי שהתחושה תהיה כמו להסתובב עם חיתול, בדומה לתחושה הלא נעימה של להסתובב עם פד שעשה את שלו, שמחתי מאוד לגלות שהתבדיתי. התחתונים מרגישים כמו כל תחתונים רגילים, נעימים, נוחים ואפילו מגיעים בדגמים יפים שלגמרי כיף ללבוש; הם מגיעים ברמות ספיגה שונות, ואלו שבספיגה גבוהה יכולים להרגיש לפעמים קצת עבים וחמים ביחס לתחתונים רגילים, אבל זה ההבדל היחיד. התחושה היא יבשה ונעימה גם אחרי שעות ארוכות ולא נתקלתי בשום דליפות. גם כאן, בדומה לגביעונית, התפעול די פשוט ולא מפחיד או מגעיל כמו שהייתן מדמיינות. ובכלל, אין שום דבר מגעיל במחזור שלנו, זה חלק ממי שאנחנו כנשים והגיע הזמן שנצא מעבדות לחירות – שנפסיק להיות משועבדות לקניית חד"פים כל חודש ולהחלפות תכופות בשירותים, שנלבש תחתונים יפים שעושים לנו טוב גם בימי מחזור, שנפסיק לחשוש מדליפות ולבדוק אם רואים לנו, ובעיקר שנפסיק להתייבש. שחררו את עצמכן ושחררו מהחד"פ, אתן תרגישו יותר טוב, תחסכו במצטבר כסף, וגם כדור הארץ יודה לכן.