התחקיר על SHEIN שפורסם בשבוע שעבר הצליח להכות גלים בכל אתרי החדשות וברחבי הרשת. הוא הציף את מה שיודע מזמן כל מי שמתעניין בקיימות וסחר הוגן, ושאפילו נכתב שחור על גבי לבן ממש במדור זה: תנאי ההעסקה בענקית האופנה הסינית הם לא סתם לא הוגנים, הם מחפירים. ולמרות שבגדול נאמר כבר הכל על המחיר היקר של הפריט הזול, על הזיהום והפגיעה בסביבה, על העבדות ועל חוסר ההוגנות הכללי של שיין ודומותיה - לא כולם ממהרים להחרים את הרשת.
מגיבים (ובעיקר מגיבות) רבים ברשת מיהרו להצהיר שדווקא ימשיכו לקנות באתר, והסיבות לכך היו מגוונות וברובן, על פניו, הגיוניות: הפרטים דווקא באיכות סבבה, המחיר עדיין משתלם – בטח לעומת קנייה ברשתות האופנה המהירה בארץ, יוקר המחייה כאן גם ככה בלתי נסבל, ובעצם גם המפעלים של שאר הרשתות עובדים באופן דומה, אז מה ההבדל? טיעון נוסף שחוזר על עצמו הוא שאם לא נקנה, לנשים והילדים שעובדים בתנאי עבדות לא תהיה בכלל עבודה וגם הפרנסה הזעומה הזו תמנע מהם, אז בעצם אנחנו עושים עימם חסד. או בקיצור, אם לסכם את כל הטיעונים כולם בשתי מילים – ככה זה.
טיעוני ה'ככה זה' הם התירוץ המושלם למי שרוצה להמשיך בשלו ולהסיר מעצמו אחריות, הרי חייבים ללבוש משהו, ולא נלך עירומים, אם 'ככה זה' וככה כולם עושים, וזה מה יש, אז מה כבר נותר לנו האזרחים הקטנים לעשות מלבד לקבל את המציאות כפי שהיא, להשלים עם זה שככה זה עכשיו וככה זה יהיה לנצח.
אבל העניין הוא, שאין דבר כזה "ככה זה". אם הסבים והסבים רבים שלנו היו פשוט אומרים ש"ככה זה", כנראה שמדינת ישראל לא היתה קמה; אם נשים היו פשוט מקבלות את זה ש"ככה זה", כנראה שעד היום לא הייתה לנו זכות הצבעה, ואני יכולה להמשיך עם עוד ועוד דוגמאות אבל כנראה שהבנתם – "ככה זה" לא יכול להביא שינוי. "ככה זה" הוא מתכון לתקיעות, לבורות ונבערות. הוא כל מה שצריך כדי להשאיר אנשים בחושך וכדי להמשיך לנצל ולרמוס זכויות של אחרים, רק כי אנחנו עצלנים או פחדנים מידי כדי להכיר בכך שתמיד יש דרך אחרת, לפחות אחת.
כשמדובר בשיין, ובאופנה מהירה בכלל, יש לא מעט דרכים אחרות. הן כוללות יד שנייה, אופנה מקומית, מיחדוש ובעיקר הפחתת צריכה. האלטרנטיבה לקניות בשיין היא לא קנייה בזארה או H&M – כי גם המפעלים שלהם פועלים באופן די דומה – אלא פשוט לקנות פחות. ולא, אם נפסיק (או נפחית בכמות) את הקניות שלנו משיין העובדים לא יישארו ללא הכנסה, כי אם הציבור ידרוש את זה ויצביע בארנקים, למעסיקים לא תהיה ברירה אלא לשפר את התנאים כדי שנחזור לקנות שם. האם זה יעלה לנו יותר? כנראה שכן, אבל זה כנראה גם יחייב אותנו ללמוד לקנות רק מה שאנחנו באמת צריכים ולא למלא עגלה רק כי זה זול והמשלוח חינם, וזה יהיה הכי הוגן לכל הצדדים.
כי זה העניין עם שינוי, זה לא תמיד נוח. הרבה יותר נוח וקל להגיד 'ככה זה', להפנות את המבט, להמשיך בשלי. אבל השינוי נמצא בידיים של כל אחד ואחת מאיתנו. אם נפסיק להסיט מבט מהמציאות הכואבת, ונפסיק לקבל אותה כעובדה מוגמרת, נוכל גם למצוא את הדרך לשנות אותה. ואם כבר שינוי, בשבוע הבא לכולנו יש הזדמנות לנסות להשפיע ולשנות במינימום מאמץ, אז עשו טובה, לא משנה מה הדעה שלכם, צאו להצביע.
