אני לא יודעת לנקות. למרות (ואולי בגלל) שגדלתי עם אמא וסבתא מכורות לניקיון, חדוות הסדר והניקיון לא דבקה בי. פשוט אין לי את זה. אצל שתיהן הניקיון הוא ערך עליון, הכל תמיד מבריק ומצוחצח, והסדר? לא תמצאו פריט אחד שלא במקומו, ואם בטעות תניחו משהו סתם כך בסלון או במטבח כנראה שמהר מאוד הוא ימצא את עצמו מוחבא - או כמו שסבתא שלי אומרת "חיבתי את זה שלא ילך לך לאיבוד". עכשיו רק נשאר לקוות שהיא תזכור איפה.
אצלי, לעומת זאת, שולחן האוכל הוא מחסן ניירת וחפצים מזדמנים, על הספה בסלון תמצאו בכל רגע נתון לפחות שלוש שמיכות זרוקות ברישול ולידן (או ביניהן) חבילת טישו וערמת שלטים. לא רחוק יהיה מונח לרוב סל עם כביסה שמחכה להתקפל ובחדר השינה תגלו עוד ערמות של בגדים. הפעם האחרונה שבה ניקיתי אבק ביסודיות הייתה כשהייתי בת שמונה ועוד חשבתי שלעזור לסבתא בניקיונות זה מגניב.
חשוב לי להבהיר, זה לא שאני לא אוהבת סדר וניקיון, זה לא שכיף לי בבלגן, זה פשוט שגם אם אני משקיעה ומנקה ומסדרת, המצב חוזר מהר לקדמותו, אז למה בכלל להתאמץ? זכיתי בבן זוג שהוא בדיוק כמוני בקטע הזה, ובגדול מלבד הפעמים הנדירות שבהן אנחנו מארחים, שגרת הניקיון שלנו מסתכמת בלטאטא קצת ולשטוף את הרצפה פעם בשבוע-שבועיים.
אז מיותר לציין שאין פה שום ניקיונות לקראת פסח, ובכל זאת, זו התקופה שבה רוב האנשים מנקים בטירוף, ולכן חייבים לדבר על הסוגייה הסביבתית שהיא ניקיון, וליתר דיוק - חומרי ניקוי ואיך זה שבזמן שאנחנו מנקים את הבית אנחנו מזהמים את הסביבה.
מגבונים הם האויב, אבל זה כל כך נוח
נתחיל מהמובן מאליו: מגבונים. אחד ההרגלים הכי מגונים שפיתחנו לעצמנו כשרק עברנו לגור ביחד היה שימוש במגבונים או בשמם היפה מטליות לחות לניקוי וחיטוי. אין לי מה לומר להגנתי בנושא, זה פשוט כל כך נוח. משהו נשפך - שולפים מגבון, מנקים רגע וזורקים לפח. זה הופך את כל פעולת הניקוי לפשוטה יותר, יש מראה מבריק וריח של נקי באפס מאמץ, ולמאותגרי ניקוי כמונו זה הרגיש כמו פתרון אידאלי. אלא שאז הבנתי גם את המחיר, ואני לא מתכוונת לזה שבסופר, למרות שכן - מדובר בעסק יקר.
על פי אתר זווית, בישראל נצרכים מעל ל-3 מיליארד מגבונים בשנה. המגבונים האלה הרי לא מתכלים, כל מגבון שאי פעם זרקתי, שאי פעם כל אחד מאיתנו זרק, כנראה עדיין קיים איפשהו מתחת לאדמה, או בים, או בבטן של חיה מסכנה. וכן, זוהי עוד בעיה: רבים מאיתנו משליכים מגבונים לאסלה, מה שלא רק יוצר סתימות בצנרת הביתית, אלא גם מקשה על טיהור השפכים וגורם לכך שהמגבונים יגיעו לים ויפגעו בבעלי חיים. נוסיף על זה את העובדה שרוב המגבונים האלה מכילים חומרי חיטוי ובישום ושאר כימיקלים שכנראה לא ממש טובים לנו או לסביבה, וכמובן את זה שכל ייצור של מוצר לשימוש חד פעמי הוא בעייתי בשל בזבוז המשאבים הרב לשימוש של כמה שניות. ההפנמה של כל אלה הביאה אותי למסקנה המתבקשת - חסל סדר מגבונים. כבר יותר משנה שאנחנו לא משתמשים בהם ואין מה לומר, החיים לא קלים יותר, אבל בהחלט יש פתרונות יותר אקולוגיים כמו מטליות מיקרופייבר או במבוק רב פעמיות שאפשר לכבס בכל פעם. זה מצריך הסתגלות אבל זה ידידותי יותר גם לסביבה ותכלס גם לכיס שלנו.
הדבר הבא שגורם לא מעט נזק סביבתי הוא שטיפת הכלים ואין מה לעשות, זו פעולת ניקיון שפשוט אי אפשר להתחמק ממנה. נתחיל מהסקוץ’, שאולי כבר שמעתם שהוא אחד הפריטים הכי מזוהמים בבית שלכם. השילוב של ניקוי צלחות מלוכלכות ושל סביבה לחה באופן תמידי הופכת את סקוץ’ הניקוי לכר פורה של חיידקים, ורוב המומחים ממליצים להחליף אותו בתדירות גבוהה. הפריט הזה עשוי גם הוא בעיקר מסיבי פלסטיק וכמובן שאין איך למחזר אותו, כך שאחת לכמה שבועות כל אחד מאיתנו זורק את גוש החיידקים הלא מתכלה הזה הישר להטמנה. הפתרונות בגזרה הזו הם רבים – ישנן מברשות ניקוי כלים (כדאי לקנות אחת איכותית, לא פלסטיק זול), אבל זה ללא ספק פתרון שמצריך הסתגלות; וישנם גם סקוצ’ים מחומרים טבעיים ומתכלים ואפילו פתרון קסם אחד מתכלה שנקרא ליפה – צמח ספוג שעל פי עדויות רבות מתפקד כסקוץ’ מעולה. בשני המקרים החומרים מתכלים רק בקומפוסט, אבל אני מודה, אנחנו עוד לא שם.
עוד בעיה שמצטרפת לסקוץ’ היא כמובן בזבוז המים. ידעתם ששטיפת כיור מלא דורשת בממוצע לפחות 40 ליטר של מים? יש הטוענים שהפתרון לשתי הבעיות האלו הוא שימוש במדיח כלים, שנחשב חסכוני בהרבה במים, וגם מייתר את הסקוץ’ וסבון הכלים. אנחנו הולכים לאמץ את הפתרון הזה בדירתנו החדשה, בגלל שהוא נוח בהרבה משטיפת כלים ידנית וגם חוסך בזמן, אלא שבעניין האקולוגיה - אני לא ממש בטוחה.
למה אנחנו ממשיכים להשתמש בחומרים שמסוכנים לנו?
מדיח כלים דורש קפסולות, וכך גם מכונת כביסה שצריך עבורה קפסולות/נוזל/ אבקה, וגם מרכך ושאר תוספי ריח. כל אלו, כמו גם כל חומר ניקוי אחר מאקונומיקה, דרך נוזל לשטיפת רצפה, מסירי שומנים, מבריקי שמשות ועוד ועוד – כולם מגיעים כמובן באריזות פלסטיק שהם כידוע האויב, ולא פחות גרוע - כולם (מי יותר, מי פחות) כוללים כימיקלים וחומרים לא טבעיים.
כבר שנים אני משתמשת בקפסולות כביסה (גם זה טריק של עצלנים), מדברת על משבר האקלים ושמירה על הסביבה ובכלל לא חושבת שהדבר הקטן הזה עושה כל כך הרבה נזק, אבל אז התחלתי להיתקל ביותר ויותר פוסטים ושאלות על חומרי כביסה ידידותיים לסביבה והבנתי שיש פה בעיה. גשו לפינת הכביסה שלכם והציצו על מה שרשום בצד האחורי של האריזה. כמובן שיש שם אזהרות כמו להרחיק מהישג ידם של ילדים ולהימנע ממגע עם העיניים, ואפילו ממגע עם העור (שהן מטרידות בפני עצמן, הרי בסוף הילדים ואנחנו באים במגע עם הכביסה שלנו, או עם החפצים בבית שניקינו הרגע בחומרים כאלה ואחרים). אבל בנוסף גיליתי על קפסולות הכביסה שלי אזהרה נוספת – "מזיק לחי במים עם השפעות ממושכות". החומר הזה, שאני מכניסה למכונת הכביסה שלי ושבסופו של דבר זורם עם שאר המים מהצריכה הביתית למערכת הביוב, ומשם למכוני טיהור שפכים, לשטחים חקלאיים, לנחלים או לים, מסוכן לבני אדם ולבעלי חיים. הוא מכיל רכיבים שאין לנו מושג מה הם ושבפירוש מסוכנים לנו ולסביבה, אז למה לעזאזל אנחנו ממשיכים להשתמש בהם? כשהבנתי את זה, החלטתי שברגע שהאריזה הענקית שיש לי תגמר אני אחליף חומר כביסה. אבל אחליף למה?
האמת היא שהנושא הזה הרבה יותר מסובך מלפתור אותו בטור אחד לא כל כך קצר. ישנם חומרי ניקיון שמצוין עליהם שהם אקולוגיים וידידותיים לסביבה, אבל בכלל לא בטוח שהם טובים בהרבה, ושבאמת יש פיקוח על הרכיבים שלהם (וגם הם כמובן מגיעים בפלסטיק מזהם) ויש גם מי שמטיל ספק ביעילות שלהם. יש מי שזנחו את חומרי הניקוי לחלוטין ועושים הכל עם סודה לשתייה וחומץ ומבטיחים שהבית שלהם מבריק. ויש מי שכמוני עדיין מהלכים בין הטיפות, מנסים להבין מי נגד מי ולמצוא את הדרך שגם תקל לי על החיים וגם תזהם אותם כמה שפחות. מה שאני כן יכולה להמליץ זה לבדוק את חומרי הניקוי שלנו, לקרוא את האזהרות, להתנסות בפתרונות טבעיים, לקנות פחות חומרי ניקוי כי בסוף כולם עושים אותה פעולה, ובכלל להיות קצת פחות אובססיביים לניקיון. לכלוך זה טוב למערכת החיסון.
