מכנסי ג'ינס הם אחד מפריטי הלבוש הפופלאריים ביותר, אך מדובר גם בפריט מזהם במיוחד, שטביעת הרגל האקולוגית שלו פשוט עצומה: כדי לייצר זוג מכנסי ג'ינס אחד נדרשים כ-7,500 ליטרים של מים וכ-8,000 סוגים שונים של כימיקלים רעילים מעורבים בתהליך הצביעה שלהם. אבל כמה זמן לוקח לזוג מכנסיים כזה, שניצל כל כך הרבה משאבים, להתכלות? אריקה וגה, הבעלים של עסק מקומי למחזור ומיחדוש פרטי לבוש בארגנטינה, החליטה לבדוק את זה.
ב-21 בפברואר 2021, חפרה אריקה בור באדמה בחצר ביתה וקברה בו זוג מכנסי ג'ינס. אתמול (ב'), שנה בדיוק לאחר מכן היא חזרה אל המכנסיים כדי לבדוק מה נשאר מהם לאחר 365 ימים בעומק של כ-20 ס"מ מתחת לאדמה. בסרטון שעלה בעמוד האינסטגרם של העסק שלה - IMIX היא חוזרת אל הרגע בו קברה אותם לפני שנה, ומראה את מצבם היום.
התוצאה לאחר שנה, בהחלט מפתיעה: במקום בו היו המכנסיים (וסומן על ידי שלט קטן), נמצאו כעת רק אוסף חוטים סבוך, רוכסנים וכפתורים, ללא כל זכר לג'ינס עצמו. ההסבר – בד הג'ינס עצמו עשוי מכותנה ובדים אורגנים שהתפרקו, אך המכנסיים כללו גם כפתורים ורוכסן מתכתיים כמובן, וגם לא מעט ספנדקס – בד סינתטי אלסטי שמאפשר לבגד גמישות, סוג של פוליאסטר, ובשורה התחתונה פלסטיק, שכמובן אינו מתכלה.
ללבוש ג'ינס ולהציל את העולם: הפקת אופנה בת קיימא>>
הניסוי הזה לדבריה של אריקה, מוכיח את החשיבות של שימוש בחומרים אורגניים ומתכלים ביצירת בגדים חדשים ומדגיש כי שימוש חלקי בהם אינו משמעותי מספיק. "זוכרים שלפני שנה קברנו זוג ג'ינס בפטיו של הבית שלי כדי לראות איך החלקים השונים שלו מתכלים. התוצאה: הכותנה התפרקה לחלוטין, התגלה שהיא מכילה ספנדקס והאביזרים המתכתיים שלה עדיין שלמים", נכתב בפוסט שליווה את הסרטון. "עם הניסוי הזה הגענו למסקנה שכבר היתה ידועה – בגדים מסיבים טבעיים מתפרקים תוך שנה, אבל אם נמצאים בהם חומרים אחרים כמו מתכת, פלסטיק או פוליאסטר, אין לזה טעם. כל רכיב בכל בגד חייב להיות מעוצב כך שבסוף מחזור השימוש שלו הוא מתכלה ב-100%".
הניסוי של אריקה וגה מוכיח כי גם כאשר בגדים נחשבים לאקולוגיים ומתכלים, חשוב תמיד לבדוק את כל חלקי הבגד. כך או כך, המחיר הסביבתי של ייצור ג'ינס, ובעצם כל פריט לבוש חדש, הוא עצום. לכן רגע לפני שאנחנו רוכשים חדש ומשליכים את הישן להטמנה, שווה לבדוק האם אנחנו יכולים להעביר את הפריט הלאה, למחזר או למחדש אותו וליצור ממנו בגד חדש וייחודי.
