השבוע האחרון היה השבוע של קליפורניה בכותרות, ולא בטובתה: תמונות של כתמי שמן גדולים בים, גושי זפת לאורך חופים, ציפורים מכוסות בנפט ודגים מתים שנשטפים לקו המים. דליפת הנפט במחוז אורנג' בקליפורניה בשבת האחרונה הכילה כחצי מיליון ליטרים של נפט גולמי, שנבעו ככל הנראה מצינור תת-ימי דולף, ויצרו כתם שמן המשתרע על שטח של יותר מ-33 קמ"ר באוקיינוס השקט. מדובר בדליפה המוגדרת בינונית ביחס לדליפת הנפט העצומה במפרץ מקסיקו בשנת 2010. שפך נפט בסדר גודל שכזה משפיע לרעה על מערכות אקולוגיות עשירות ורגישות באזור, כדוגמת יערות קלפ של אצות ואזורי ביצות ייחודיים. על אף שייקח זמן רב כדי לאמוד את מלוא ממדי הנזק, מומחים כבר מכנים אותה כאסון הנפט הגדול בקליפורניה מזה כ-30 שנה.
המראות מחופי קליפורניה מכמירות לב, ולצד זאת משמשות תזכורת לכך שהתלות שלנו בדלקים מאובנים כמו נפט עלולה לגרום לנזקים כבדים מעבר להשפעות של שינויי אקלים והתחממות גלובלית שנגרמים מפליטות גזי חממה ע"י פעילות האדם. התשתיות של תעשיות דלקי המאובנים יכולות, ואכן חוות, תקלות בעלות השלכות קטסטרופליות לסביבה. על אף הפופולריות של כלי רכב חשמליים, הרתיעה הגוברת מדלקים מאובנים ועליית טכנולוגיות של אנרגיה מתחדשת – כלכלנים רבים עוד רואים בנפט הגולמי כמצרך החשוב ביותר בעולם. מכיוון שהוא כיום המקור העיקרי לייצור אנרגיה. רוב הנפט מופק במקומות המרוחקים מהמקומות בהם מתרחשת רוב הצריכה, ולכן זהו מצרך שחייב להיות מועבר בכמויות גדולות, לעתים בסביבת מערכות אקולוגיות ייחודיות מסוגן. שיטות השינוע העיקריות של נפט נעשות בעזרת אוניות המובילות מכליות בים ודרך צינורות ארוכים ביבשה, והן עלולות לזהם את הסביבה באמצעות דליפות שמקורן בתקלות או בפעילות לא חוקית.
התמונות המגיעות מקליפורניה בימים האחרונים משגרות אותנו היישר לזיכרונות מהמגרש הביתי שלנו – זיהום הזפת בחופי הים התיכון בפברואר 2021. באירוע הזה, שעודנו טרי בזיכרון שלנו, זוהמו באופן משמעותי כ-160 ק"מ של חופי ישראל בזפת שמקורה בנפט גולמי, מראש הנקרה ועד ניצנים. רבים הגדירו אותו כאסון הטבע החמור בישראל בעשורים האחרונים בהתחשב בשטח העצום שהוא מכסה. מבצע ניקיון חופים בסדר גודל שלא נראה כמותו יצא לדרך בהשתתפותם של אלפי מתנדבים ברחבי הארץ. בע"ח ימיים רבים נפגעו, בהם צבי ים רבים, ובשלב הזה עדיין לא ניתן להעריך את הנזק האקולוגי שנגרם בעקבותיו באופן מלא.
השפעות מדאיגות שאינן נראות לעין
בעוד שציפורים ובעלי חיים אחרים מצופים בנפט נוטים למשוך את מירב תשומת הלב במהלך כל דליפה, בים או ביבשה, בפועל מדובר ב"קצה הקרחון" של הנזק הממשי. חלק מההשפעות המדאיגות ביותר אינן נראות לעין ומתרחשות לאורך שנים או עשרות שנים, הרבה אחרי שטיפת הנפט האחרונה חודרת למערכת האקולוגית. כתמי הנפט בים לא רק הורגים בע"ח ימיים רבים בצעירותם, אלא גם אצות ימיות הנקראות פיטופלנקטון, המהוות לרוב את בסיס מארג המזון בסביבה הימית, ובכך מערערות את תפקוד המערכת כולה.
המציאות העגומה, של שכיחות גבוהה של אסונות סביבתיים גדולי ממדים, מניבה מידע רב על התנהגות והשפעות של נפט שנשפך בים. לעומת זאת, התפשטות נפט הינה מוגבלת יותר ביבשה. דליפה יבשתית בדרך כלל פוגעת באזור מקומי יחסית, אך הפגיעה יכולה להיות הרסנית באותה המידה. דוגמא לכך אפשר למצוא באחד מאסונות הנפט החמורים ביותר בתולדות ישראל שאירע עם דליפת צינור של חברת קו צינור אירופה אסיה (קצא"א) בשנת 2014 בשמורת עברונה, כ-15 ק"מ צפונית לעיר אילת בערבה הדרומית. שמורת עברונה ידועה כבעלת ערכיות אקולוגית גבוהה, בית גידול ייחודי למגוון ביולוגי בסביבה מדברית; היא עשירה בעצי שיטה ובעלי חיים רבים שתלויים בחיוניותם, ביניהם צבי הנגב. תקלה חמורה בעבודות תשתית הובילה לדליפה של כ-5 מיליון ליטרים (פי 10 מהאסון הנוכחי בקליפורניה) של נפט גולמי שזרמו לאורך 7 ק"מ של השמורה. תגובה מהירה של רשות הטבע והגנים, המשרד להגנת הסביבה וגופים אחרים מנעה מהנפט לזרום דרומה למפרץ אילת, אך עדיין נותר נזק עצום. באופן לא מקרי, בשנת 1975 ארעה דליפת נפט דומה מצינור קצא"א, גם היא התפשטה לשמורת עברונה.
במקביל לפעולות סילוק של הנפט מהשטח בעברונה והקמת ממשק אקטיבי, רט"ג ביקשה מהמארג –התכנית הלאומית להערכת מצב הטבע בישראל, במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל-אביב, להקים ולרכז תכנית ניטור ארוכת טווח להערכת השפעת הזיהום ותהליכי השיקום במערכת. התכנית החמש-שנתית (2020-2016), שכללה 12 קבוצות מחקר של מדענים ממוסדות שונים בארץ, מצאה כי קיימת פגיעה רחבת-היקף ומתמשכת במערכת האקולוגית, שלא צפויה להשתקם גם עשרות שנים אחרי האירוע. רמת הזיהום הגבוהה של הנפט הגולמי שנותרה בקרקע מונעת נביטה והתפתחות של עצי שיטים, שמהווים את בסיסה של המערכת האקולוגית בשמורת עברונה ובסביבה המדברית בכלל. פעילויות השיקום שהתבצעו עד כה, לא צלחו, ולכן נשקלת פעולה אגרסיבית של החלפת חלק מהקרקע באזורים המזוהמים בשמורה.
חשוב להדגיש כי כשלעצמו, גודל דליפת הנפט לא בהכרח מצביע במידה על הפוטנציאל שלה לגרום לנזק. אפילו דליפה בכמויות קטנות יותר יכולה לגרום להרס בלתי הפיך כתלות ברמת הרגישות של הסביבה האקולוגית. לדוגמה, שונית האלמוגים במפרץ אילת הינה מערכת אקולוגית מיוחדת במינה אשר מתמודדת עם לחצי סביבה שונים ורבים, מהתחממות גלובלית ועד סופות חזקות. בצל ההסכם של קצא"א לשינוע נפט מאיחוד האמירויות לשאר העולם, שהופכת את ישראל לגשר יבשתי לשינוע נפט תוך יצירת סיכון סביבתי מהותי, עד מאה מכליות בשנה שעתידות לפקוד את נמלי אילת ואשקלון מאיימות לפגוע בשונית האלמוגים השברירית דיה ולהשבית את מתקני ההתפלה לחופי הים התיכון המספקים כ-75% ממי השתייה בישראל. בעידן של משבר האקלים, המערכות האקולוגיות שלנו בישראל נתונות לתהליך התדרדרות מתמדת, וכמובן שדליפות נפט רק מסכנות את הסביבה הטבעית עוד יותר, ועלינו להיערך בהתאם ולהקים כוחות חירום ארציים ואזוריים לאסונות זיהום נפט בים וביבשה. הבעיה היא שדליפות נפט מתרחשות לעתים תכופות ובכל העולם, ולמרבה הצער זהו כנראה רק עניין של זמן עד שנראה שוב תמונות כמו אלו בקליפורניה.
ד"ר רייל הורביץ הוא רכז תכניות הניטור במארג, התכנית הלאומית להערכת מצב הטבע בישראל, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל-אביב. המארג הוא שותפות של ארגונים האמונים על ניהול משאבי סביבה בישראל ומדענים עצמאיים. במארג שותפים המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים והקרן הקיימת לישראל; הוא נתמך על ידי קרן פרטית ופועל במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט.