ועידת האקלים שהתקיימה בנובמבר בגלזגו הסתיימה בלי בשורה של ממש – היעדים שהוצבו צרים ולא נותנים מענה לשינוי המערכתי הנדרש במערכות הכלכליות בעולם, ואנחנו ממשיכים להתבסס על עקרונות הכלכלה הלינארית ובכך, המזהמים הגדולים לא משלמים על כך והפער במירוץ נגד משבר האקלים ממשיך לגדול.
גם השנה, סביב יעדי וועידת האקלים cop26 , השיח התמקד ברובו, בפליטות פחמן דו חמצי הנגרמות בצריכת ושריפת דלקים פוסיליים. אין ספק שזהו גורם קריטי למאבק בשינויי האקלים אבל בהתמקדות זאת, אנחנו מפספסים גורמי שינוי אחרים בעלי השפעה משמעותית על משבר האקלים שאחראיים לכ- 38% מפליטות גזי החממה ובכלל זה – סקטור המזון, קרקעות וניהול פסולת. לפספוס הזה יש השפעה קריטית על התמודדות עם משבר האקלים.
לא מספיק להתמקד בצריכת ושריפת דלקים פוסיליים, והשגת שינוי משמעותי במלחמה נגד משבר האקלים דורשת מחוייבות אמיתית של מדינות לשינוי המערכת הכלכלית שלהן, המאמצת הסתכלות נרחבת שלוקחת בחשבון את כלל הגורמים המשפיעים על משבר האקלים. בהסתכלות צרה המתייחסת רק לדלקים פוסיליים, אנו מסתכנים בפספוס הזדמנויות להפחתת מזהמים אחרים עם משקל משמעותי בהשפעותיהן על משבר האקלים.
לפי נתוני ה- EPA ((United State Environmental Protection Agency, שני הסקטורים עם ההשפעה הגדולה ביותר על פליטות גזי חממה הם ייצור חשמל האחראי ל- 25% מהפליטות והשני הצמוד אליו בהיקף המזהמים הוא סקטור המזון והקרקעות, האחראי לכ-24% מהפליטות של גזי חממה. בסקטור זה, נכללת ההשפעה של בירוא יערות לצורך גידולים חקלאיים וגידול בעלי חיים, שימוש יתר בדשנים כימיים ומזבלות ואתרי הטמנה.
כלומר, כשבוחנים את נתוני היקף פליטות גזי החממה לפי סקטורים קל להבין שיש עוד הרבה פעילויות אחרות שתורמות להתחממות הגלובלית ולמשבר האקלים, חוץ משריפת דלקים. הטענה כי רק דלקים פוסיליים אחראיים למשבר האקלים מבטלת את האחריות של גורמי השפעה שליליים אחרים במשבר האקלים, ובכך מתעלמת מהנתונים לעיל, המצביעים על מגוון הזדמנויות במלחמה במשבר האקלים חוץ מדלקים פוסיליים. הזדמנויות אלו מאפשרות ליישם פתרונות טכנולוגיים חדשניים עם פוטנציאל להבאת שינויים משמעותיים בסקטורים האלה שיפחיתו את השפעותיהם השליליות התורמות להתחממות הגלובאלית.
כבר כיום, קיימים מגוון פתרונות וטכנולוגיות חדשניות המאפשרות שימוש יעיל יותר במשאבים המהווים חלופות לאנרגיות ושימושים בפרקטיקות מזהמות. הפתרונות אותם יש ליישם, חייבים להתמקד בחיסכון בשימוש במשאבים, זהו העיקרון המנחה בכלכלה מעגלית השואפת לסגור את מעגל הייצור באמצעות הפחתת השימוש במשאבים חדשים והפחתת ייצור פסולת. לדוגמה, בהתייחסות לסקטור המזון והקרקעות – הסקטור השני בגודלו התורם לפליטות מזהמים – הגדרת יעדים להקטנת בזבוז מזון, הפחתת הטמנת פסולת בקרקע ושימוש בכלים חדשניים להתייעלות של מערכות חקלאיות, מייצרים תמריץ לפיתוח ויישום פתרונות חדשניים. כל למשל, מערכות עיכול אנאירובי של פסולת מזון המייצרות אנרגיית ביוגז לשימוש ודשנים אורגאניים לחקלאות ומנעות הטמנת פסולת, מציעות פתרון נרחב לאתגרים אלו. מערכות מסוג זה תורמות להפחתת פליטות המזהמים מונעות זיהום מתאן – שהוא גז חממה עם פוטנציאל המזהם פי 84 מפחמן דן חמצני על פני 20 שנה, ומייצרות אנרגיה מתחדשת במקום שימוש בדלקים מזהמים אחרים. הדוגמה הזאת לבדה, ממחישה כיצד הגדרת משבר האקלים כתלות בשריפת דלקים פוסיליים בלבד והתעלמות מגורמי השפעה נוספים על משבר האקלים מסכנת פיתוח של פתרונות חדשניים אחרים, שהם קריטיים להפחתת פליטות מזהמים והתייעלות במשאבים.
בסופו של יום, המאבק במשבר האקלים לא מסתכם בחזית אחת או בסקטור יחיד ומי שמצביע על גורם אחד למשבר האקלים מסכן את השינוי האמיתי שנדרש - בכל עקרונות המערכת הכלכלית הלינארית – והמעבר המתחייב לכלכלה מעגלית. מעבר זה דורש התייחסות מכלילה לכל הסקטורים ולפעילות של חברות והתעשייה.
הכותבת היא מומחית לכלכלה מעגלית ומנהלת פיתוח עסקי בחברת הום ביוגז