בישראל של שנת אלפיים, הורים טריים איחלו לילדיהם שרק נולדו שכשיגדלו, כבר לא יהיה צבא. אבל בישראל של 2018, כשבני ה-18 שלהם עולים על מדים, נותר להם רק לקוות שהם ייצאו מהשירות שלהם בריאים בגופם, אבל לא פחות מזה בנפשם, כי במהלך שלוש השנים של השירות הצבאי, אותם חיילים עוברים לא מעט חוויות לא פשוטות, שלפעמים נשארות איתם עוד הרבה אחרי השחרור.
"אנשים לא מבינים כמה זה נפוץ" אומר איתי דרור, "אנשים חושבים שפוסט טראומה זה רק אנשים מוזרים שלא מתפקדים בכלל או כאלו שמשתגעים, אבל את התופעות האלו חווה כל מי שמשרת כחייל קרבי או תומך לחימה. בישראל להיות פוסט טראומתי זה המיינסטרים". איתי, 35, הוא אחד ממקימי עמותת Soul Talk, שפועלת באופן אקטיבי כדי לאתר חיילים משוחררים עם סימפטומים של פוסט טראומה, מסייעת להם בהבנת החוויות שלהם ומפנה אותם לעמותות תומכות ולתהליכים מסייעים להתמודדות.
את העמותה הקים לפני שנה וחצי עם חבר הילדות שלו סאם גודריץ', שעבר חוויה דומה בעצמו. בזמן האינתיפאדה השנייה שירת סאם כלוחם בחטיבת הצנחנים, ומסגרת השירות שלו השתתף בפעילויות של חיפוש מחבלים מתאבדים מבית לבית. "הוא יצא מהצבא אדם אחר", מספר איתי על חברו, שנמצא כרגע בהודו במסגרת פעילות העמותה, "הוא סבל מחרדה חברתית, התרחק מכולם, התקשה למצוא לעצמו תעסוקה קבועה, הוא ביטל את עצמו". אחרי שלא מצא את מקומו קרוב לעשר שנים, הגיע סאם לעמותת נט"ל, נפגעי טראומה לאומית, והבין בעקבות הטיפול שעבר שם, שהוא סובל מפוסט טראומה מהצבא. בעמותה מעדיפים לכנות את התופעה "תגובת קרב", כדי להימנע מתיוג שלילי שלה ושל האנשים שסובלים ממנה.
"אנחנו עדיין צריכים לשחק אותה גבר"
ההבנה הזו גרמה להמשיך ולחפש דרכי התמודדות. אחד התהליכים המשמעותיים ביותר שעבר היה בעמותת "בשביל המחר", שמוציאה חיילים למסע של כמה ימים שבו הם מעבדים יחד את חוויות הלחימה שלהם. "הוא דיבר שם עם עוד חיילים כמוהו על מה שהוא עבר, וזה העצים אותו מאוד. הוא חזר גאה, נרגש, קצוות שהיו פתוחים אצלו נסגרו", מספר איתי. אחרי שחזר, החליט סאם להקים עמותה שתנגיש את הפעילויות של כל הגופים שעזרו לו לחיילים משוחררים. "הוא רצה לקצר עבורם את הדרך הארוכה שהוא עבר, ולהעלות למודעות שלהם את האפשרויות להפחית את הסבל ולחיות יותר טוב" אומר איתי, שהסכים מיד להתגייס לעזרתו. "היה לי קשה מאוד לראות חבר שלי סובל, ופתאום הייתה לו משמעות, אז פיניתי לזה את כל הזמן שנדרש".
לדברי איתי, אצל רוב מי שמעורב בפעילות לחימה מתפתחים סימפטומים של פוסט טראומה – סיוטים, לחץ, דיכאון, עצבנות בעוצמות משתנות. לפעמים הם אפילו לא יודעים שמדובר בסימפטומים של פוסט טראומה, ולא מבינים מה הם מרגישים ולמה הם לא מצליחים למצוא את עצמם, בדיוק כפי שקרה לסאם. "הבעיה האמיתית נוצרת כשהסימפטומים הופכים עם השנים לדפוסים קבועים, ואז ככל שהזמן עובר קשה יותר לטפל בהם", הוא מסביר, "אפשר לעזור לחיילים האלו ולמשפחות שלהם לחסוך המון שנים של סבל מיותר ולחזור לחיות חיים כמה שיותר נורמטיביים".
"בחרנו לקרוא לעמותה Soul Talk, 'לדבר מהלב', כי זה מה שהכי חשוב שהאנשים האלו יעשו – ידברו ויפתחו את החוויות שהם עברו, ולא ידחיקו או ישתיקו את מה שהם הרגישו", מסביר איתי, "בחברה הישראלית יש תרבות הפוכה – אנחנו עדיין צריכים לשחק אותה גבר. לגבר הישן היה אסור לדבר על הבעיות או לתת במה לקשיים, הוא היה צריך להחזיק פאסון, לא לבכות בהלוויות, לא לדבר על מה שהרגשת בבית, ובטח לא עם החברים מהיחידה. היום יותר קל לדבר על הדברים מאשר פעם".
כאמור, העמותה אינה מעניקה טיפול בעצמה, אלא מתפקדת בתור מעין צינור בין החיילים המשוחררים לבין העמותות והגופים הקיימים שיכולים להעניק להם סיוע וטיפול. לדברי איתי, המשוחררים לא מגיעים אליהם בעצמם משתי סיבות: מצד אחד אותם גופים מצטיירים לעיתים קרובות ככאלו שמסייעים רק במקרים קיצוניים, ומצד שני, המשוחררים נוטים להתבודד ולעבור את החוויות הקשות לבד. "לפעמים ככל שיש להם יותר קשיים, ככה הם ידברו עליהם פחות. לכן צריך לאתר אותם ולעזור להם לעבד את חוויות הלחימה שלהם, להראות להם שזה לגיטימי", הוא אומר.
"כל פעילות שאנחנו עושים היא כדי להעלות מודעות ולגיטמציה לעיבוד חוויות לחימה", מסביר איתי, " אנחנו מאתרים את המשוחררים וחושפים אותם לנושא. אפיינו את חתך הגילאים שלהם, 20-30, והתחלנו להסתובב במקומות שבהם אנשים בגילאים האלו נמצאים, משלב השחרור מהצבא והטיולים של אחרי הצבא, ועד אחרי החזרה לארץ והשלב של הלימודים באקדמיה. אנחנו פונים אליהם בכל מיני דרכים שיווקיות, ברשתות החברתיות, בשיתוף פעולה עם נט"ל, עמותות וגופים שונים, וגם עם ארגון אמריקאי בשם welcome home troops, שנותן ללוחמים משוחררים ששירתו בעיראק או באפגניסטן כלים להתמודד עם חוויות הקרב לקראת החיים האזרחיים".
המקום הראשון שבו החליטו להתמקד חברי העמותה כדי לאתר את החיילים המשוחררים הוא הודו, אחד מהיעדים הפופולריים של חיילים משוחררים לטיול אחרי צבא. "חרטנו את הפרו-אקטיביות על דגל העמותה,ולכן החלטנו להתחיל בדרמסאלה, בפעילות שיתוף פעולה עם נט"ל. סאם לקח על עצמו את הפעילות בהודו, כי שם אנשים נוהגים להתמקם ליותר זמן בכל מקום, ולרוב גם מתעסקים בפעילויות של פיתוח מודעות עצמית. הוא התמקם בגסטהאוס ישראלי שיש בו מרכז סדנאות, וסיפר לקבוצות של ישראלים מה זה עיבוד של חוויות לחימה. את מי שהיה צריך – הוא הפנה לקו החם של נט"ל, שהוא פתרון מצוין לכל מי שרוצה לדבר באופן לא מחייב. היום הוא מסתובב בין ישראלים במפגשים שלהם, יוצר מפגשים או מדבר איתם באופן פרטי. כלוחם שחווה את זה בעצמו, הוא יודע לזהות את האנשים שיש להם את אותם סימפטומים שהיו לו ולדובב אותם לדבר איתו עליהם".
"בשנייה שהם משתחררים אף אחד לא זוכר אותם"
למרות שאיתי עצמו לא סובל מהסימפטומים שהוא מתאר, הוא התחבר לנושא דרך סאם והיום הוא מזהה את התופעה סביבו בכל מקום. "זה אחד הדברים שהכי חשובים לי בחיים. אני רואה סביבי יותר ויותר גברים כאלו, למרות שזה ממש לא עניין של גברים בלבד. יש בי המון כעס על הממסד. כל השנים עד הצבא אנחנו מחנכים את הילדים להיות חיילים, אבל בשנייה שהם משתחררים אף אחד לא זוכר אותם. הנהירה הגדולה של המשוחררים להודו זה אולי הדבר הכי טוב שיכול לקרות להם, כי שם הם לומדים על אפשרויות אחרות, כמו יוגה ומדיטציה, למצוא את עצמם ולדבר עם עצמם. אבל לצערי יש לא מעט אנשים שחוטפים כאפה בטיול הזה, כי הם לא עיבדו את חוויית הלחימה שלהם".
איתי מעריך שבשנה האחרונה הם הצליחו לסייע לכאלף איש, ועכשיו העמותה מתחילה להיכנס גם אל תוך הקמפוסים של מוסדות הלימוד הגבוהים. השאיפה של חברי העמותה מכאן היא רק למשיך ולהתרחב."אנחנו רוצים לתפוס אותם כמה שיותר קרוב לחוויה עצמה", אומר איתי, "התחלנו לפעול גם מול צה"ל כדי לקדם את הנושא מתוך המערכת הצבאית, ואנחנו גם רוצים לפעול ביותר מקומות שיש בהם מטיילים ישראלים, וליצור פעילות של שגרירים עם אנשים שעברו את הדרך בעזרתנו וחוזרים לסייע לאחרים למצוא אותנו".
הילדים שלנו כנראה ימשיכו להתגייס עוד כמה שנים טובות, ובינתיים החלום הגדול של Soul Talk הוא שהצבא יאמץ את הגישה האמריקאית וילווה את החיילים גם אחרי סיום השירות: "שהמדינה תיקח אחריות על מי ששירתו אותה ואולי עוד יצטרכו אותם שוב במילואים. ככל שהמודעות תעלה אנחנו חושבים שתהיה לנו חברה טובה יותר".