אליה (6) התאהב בעולם הדינוזאורים כשהיה בן 3. "הוא אסף 170 שקל מדמי הכיס שלו כדי לקנות דינוזאור עם שלט ולא ויתר", מספרת אימו, עדי שרון אדרי, "הוא יודע כמעט את כל השמות שלהם, ומה הם אוכלים. יש לו שלושה ספרים על דינוזאורים שבהם מפורט עליהם הכל. הוא ילד מאוד חכם וסקרן, מגיל ארבע הוא כבר יודע לכתוב ולקרוא, שואל שאלות ועד שהוא לא מקבל תשובה מספקת, הוא לא נרגע".
כמעט כל הורה מכיר את התופעה הזו, שבה הילדים נהיים מעט, איך נגיד, אובססיביים לתחומי עניין מסויימים. העניין האינטנסיבי שילדים מוצאים בדינוזאורים הוא אוניברסלי. אותם ילדים מגיעים לרמת מומחיות מרשימה במיוחד, והם יכולים להכיר שמות מדעיים של עשרות ומאות מינים של דינוזאורים, ולעיתים גם יודעים מה היצורים האלה אכלו, איך הם נראו, איפה הם חיו, ואפילו להבדיל בין התקופות שבהן הם התקיימו. ועכשיו נראה אתכם נותנים לנו שמות של חמישה מיני דינוזאורים.
בקרב החוקרים נקראת "עניין אינטנסיבי". הם לא יודעים להסביר מה הטריגר להיווצרות התופעה, וגם רוב ההורים לא יודעים לזהות את האירוע שלכד את תשומת ליבם של הילדים, אבל לפי המחקרים, כשליש מהילדים בגילאי שנתיים עד שש מפתחים עניין אינטנסיבי בנושא מסוים, כשחלקם ימשיכו להתעניין בו גם בשנים הבאות. העניין האינטנסיבי הנפוץ בעולם הוא כלי רכב: מטוסים, רכבות ומכוניות, והעניין הבא הכי פופולרי הוא דינוזאורים, ללא קשר לדור בו הם גדלים. כמובן שילדי שנות התשעים, הייתה קצת יותר חשיפה לנושא עם סרטי פארק היורה, אבל מסתבר שהאובססיה לדינוזאורים נפוצה גם היום.
אם אתם מודאגים מהעניין או סתם מרגישים שאתם לא עומדים בקצב של הזאטוטים שלכם, תשמחו לגלות שהמומחים רואים באובססיה של הילדים דבר טוב. איריס אורבך, מנחת הורים במכון אדלר, מסבירה: "עולם הדינוזאורים, למשל, הוא עולם מרתק בפני עצמו – יש מינים שונים עם מאפיינים שונים, ומדובר בדמויות גדולות שמערבות המון דמיון. כשילדים מתמקצעים בזה, האינטנסיביות בנושא מבדלת אותם ונותנת להם ייחודיות, כוח ובטחון, כי אפילו ההורים, הגננת או הרופא לא מבינים בתחום הזה", היא אומרת, "הילדים יודעים למנות את השמות של המינים ולהבדיל ביניהם, ואם בכל נושא אחר ההורים שלהם תמיד יותר יודעים ובעלי ניסיון, כאן ההבקיאות הזאת נותנת להם יתרון על המבוגרים".
מה מאפיין בדרך כלל את הילדים האלה?
"דמיון מפותח, הם אוהבים לשחק ובעצם לומדים דרך המשחק. הם מקשרים בין הנאה ועניין בלמידה המקצועית הראשונה שלהם, וזה כלי נפלא לחיים. הם בונים מומחיות ונהנים ממנה, בשונה מילדים אחרים שחווים למידה רגילה כסוג של תסכול וכורח, והיא מתקשרת אצלם למשהו לא כייפי ולא מעניין. הם מגלים עניין רב בנושאים שונים, לומדים לשאול שאלות, למצוא תשובות, לחלק לתבניות, לעשות השוואות, לחקור את העבר ואת התפתחות ציר הזמן. יש כאן מהלך חשוב, כי הנושא מתפתח והם ממשיכים לגלות עוד ועוד. לפעמים הורים מודאגים מהאינטנסיביות הזו, אבל אין להם שום סיבה לדאגה, כי הילדים האלו מפתחים את הדמיון ואת יכולות הלמידה".
מועיל במיוחד גם להתפתחות הקוגניטיבית
אור (3.5) התאהב בעולם המכוניות בעקבות אביו. "הוא מטורף על מכוניות, ושיתף את אור באהבה שלו כבר מגיל צעיר", מספרת האימא, מורן צור, "בגיל שבעה חודשים כבר היה לאור את רכב הצעצוע הראשון, והיום, בנסיעה של עשר דקות מהבית לגן, הוא כבר מזהה את כל הדגמים שהוא רואה בדרך, ויודע לקטלג למי מהחברים והמשפחה יש רכבים כאלו. מגיל שנתיים הוא הולך לצפות במרוצי מכוניות, והוא כבר שואל מתי יוכל לנהוג בעצמו. הוא מגלה עניין רב במכוניות בסדרות של ילדים, וצופה בסרטונים על רכבי שטח גם ביוטיוב. הוא יודע הכל מהכל". כיאה למומחה בתחום, לאור יש כמה מכוניות ממונעות, ואוסף אינסופי של מכוניות קטנות. "עכשיו הוא בעיקר בעניין של רכבי יוקרה", צוחקת מורן, "מהג'יפ שלנו, שלקחנו אותו יחד איתנו לקנות, הוא כבר לא מתלהב".
מסתבר שעניין אינטנסיבי מועיל במיוחד גם להתפתחות הקוגניטיבית. במחקר שנערך בשנת 2008 נמצא שעניין אינטנסיבי מתמשך, במיוחד בתחום כמו דינוזאורים, יכול לעזור לילדים לפתח ידע מוגבר והתמדה, תשומת לב טובה יותר ומיומנויות עיבוד מידע עמוקות יותר. במילים אחרות, המומחים הקטנים שלכם לומדים טוב יותר, והם גם ילדים חכמים, כפי שמעידות עשרות שנים של מחקר: שלושה מחקרים נפרדים מצאו כי ילדים גדולים יותר עם עניין אינטנסיבי נוטים להיות אינטליגנטיים מעל הממוצע. ככל הנראה, זה גם לא צירוף מקרים שהעניין האינטנסיבי מתפתח באותם גילאים שבהם משחקים מבוססי דמיון מגיעים לשיאם.
"ילדים מצליחים לאגור המון מידע בשלב שהמוח כמו ספוג, ויכולת הלמידה מאוד גבוהה", מסבירה אורבך, "כשיש להם עניין אינטנסיבי בנושא, הם מפתחים את ההתמדה, איסוף חומר, קיטלוג, עיון, ואלו המרכיבים שמפתחים את התכונות של למידה מעמיקה, ופיתוח האינטליגנציה מעל הממוצע".
ומה הלאה?
"כשהם יגיעו לבית ספר, לא יישאר להם הרבה מקום לדמיון והתמחות. יהיו להם אינטראקציות חברתיות ולמידה מחייבת, והם יתחילו לגלות עניין בתחומים אחרים, וליישר קו עם הסביבה. האינטנסיביות בנושא תתחיל לרדת, אבל הם יישארו עם יכולת הלמידה, החקירה וההתמדה, היכולות האקדמיות האלו הן כלי שהם לוקחים להמשך החיים שלהם".