בעוד שאתם יושבים וקוראים את הכתבה הזאת, אתם כבר כנראה יכולים לדמיין איך ייראה ליל הסדר שלכם השנה. בטח כבר בחרתם את מי להזמין או אצל מי להתארח, סגרתם מה תבשלו, התחלתם לחפש מתנות לכל המשפחה וחשבתם ליד מי תשבו לצד השולחן.
אבל בזמן שאתם מתכוננים לחג השמח והמשפחתי הזה, יש משפחות שעבורן כל חג ושבת הפכו לקשים מנשוא – משפחות שאיבדו בנסיבות טרגיות כמו פיגוע טרור או אסון פתאומי את אחד מבני המשפחה, שהותיר מאחוריו לצד שולחן החג או השבת רק כיסא ריק.
"הכסא הריק" – זהו גם שמו הסמלי כל כך של מיזם מקסים שמגייס בימים אלו כספים כדי להעניק מענה ותמיכה לאותן משפחות בשנים הראשונות שאחרי האסון. במסגרת המיזם מתקיים עבורן מדי שנה ליל סדר משותף באווירה מכילה ובליווי אנשי טיפול ומנחי סדנאות, שמתנדבים ללוות את אותן משפחות בערב המורכב שבמקום שמחת החג, מציף אותן ברגשות קשים ומתאגרים.
"הבטחתי לעצמי להתגייס למען כל אלה שנפגעו ונשארו מאחור"
מאחורי פרויקט "הכיסא הריק" עומדות תהילה פרידמן (43) מקריית יערים וחוי ארנפלד (40) מבית שמש, שמארגנות את ליל הסדר המיוחד לאורך 15 השנים האחרונות. "משפחות שחוות אובדן מרגישות שינוי גדול וקושי עצום במיוחד בחגים", מסבירה פרידמן, "ליל הסדר הוא הלילה הכי משפחתי בשנה – אין משפחה בארץ שלא יושבת יחד, והקושי סביב החסר הוא גדול ובלתי אפשרי. רצינו להעניק לאותן משפחות תמיכה וכלים להתמודדות למרות הקושי".
הפרויקט התחיל בשנת 2003, כשנה לאחר פיגוע ההתאבדות מלון פארק בנתניה בליל הסדר, שבו נהרגו כ-30 איש. "הפיגוע הזה היה כל כך מזעזע, והבנו שיש מצבים קשים שצריך לתת להם הרבה כוחות, בסופו של דבר זה מה שנשאר לנו – להיות שם אחד בשביל השני", אומרת פרידמן, ומספרת שבליל סדר הראשון בפרויקט השתתפו גם פצועים ומשפחות שכולות מאותו פיגוע.
אלא שהסיפור של פרידמן התחיל הרבה לפני כן. לפני 29 שנים, כשהייתה בת 14, היא הייתה עדה בעל כורחה לפיגוע הנוראי בקו 405. "אני זוכרת שראיתי מראות מאוד קשים, יצאתי משם בתחושה שיש כל כך הרבה קריאות לעזרה ואין אפשרות לסייע", היא מספרת, "הייתי קטנה אבל הבטחתי לעצמי שכשאני אוכל לעשות משהו, אני אתגייס למען כל אלה שנפגעו ונשארו מאחור".
עשר שנים מאוחר יותר, כשהיא כבר אם צעירה לשלושה, היא החלה לממש את אותה הבטחה. הימים היו ימי האינתיפאדה השנייה, כשפיגוע רדף פיגוע, ופרידמן, שבבעלותה היה אז עסק של חבילות שי, הציעה לכל לקוחותיה ומכריה מחו"ל לשלוח מסרים של אהבה ואכפתיות, שאותם חילקה עם עובדיה לפצועי הפיגועים בבתי החולים. תוך זמן קצר הגיעו אלפי מסרים מרחבי העולם, ופרידמן איגדה את כולם לחוברת איחולים שבסופה הוסיפה את מספר הטלפון שלה, למקרה שיתעורר צורך או בקשה לעזרה אצל מי מהנפגעים.
להפתעתה, היא קיבלה בחזרה לא פחות מ-150 פניות. "למשל קטועת רגל שלא יכלה לחזור לביתה ללא מעקה בחדר המדרגות, או בקשות לכל מיני אביזרי סיוע מיוחדים. בשלב הזה התיישבנו עם דפי זהב והתחלנו לשדך בין הפונים לבין אנשי מקצוע שהסכימו להתנדב ולעזור", היא מספרת, "כשראינו שזה לא מסתיים, הבנו שאנחנו עושים משהו גדול, וכדי להמשיך את העשייה הזאת הקמנו את ארגון 'ידידי נאוה' על שם סבתי. בשנה שאחרי כבר התחלנו עם ליל הסדר המשותף".
"החיים שלנו זה המצה ביחד עם המרור"
השנה יתקיים ליל הסדר המשותף בפעם ה-16. לאורך השנים עברו בפרויקט כ-4,000 איש ממאות משפחות – חילונים, דתיים, חרדים ומסורתיים. פרידמן וארנפלד מתקשרות באופן אישי למשפחות שהן שומעות שאסון או אירוע טרגי הכה בהן. במקרים אחרים, המשפחות מופנות אליהן על ידי קרובים, חברים או עובדים סוציאליים שמכירים את הפרויקט. ליל הסדר המשותף מיועד עבור משפחות עד שלוש שנים אחרי האסון שאירע להן, אבל הדלת תמיד פתוחה עבור כל מי שזקוק לתמיכה וחיבוק.
הפרויקט עצמו, שאליו מוזמנות המשפחות ללא תשלום, מתבסס על תרומות בלבד, ועלותו כ-250 אלף ש"ח, שאותם מגייסות פרידמן וארנפלד מדי שנה. "כדי לשריין מלון, תהילה רושמת צ'ק על חשבונה, ובכל שנה אנחנו מתפללות שעם ישראל יתגייס למטרה החשובה הזאת ונצליח להשיג תרומות", אומרת ארנפלד, "אף פעם לא ידוע מה יהיה, וזה מלחיץ בכל שנה מחדש, אבל יש תקווה ואמונה, כי מעבר לתרומה כספית יש פה גם אמירה של החברה בישראל למשפחות השכולות – אנחנו איתכם וזוכרים אתכם גם אחרי השבעה, ולא רק ביום הזיכרון".
אחת המשתתפות בליל הסדר של פרויקט בשנתיים האחרונות היא רינה אריאל, אמה של הלל אריאל ז"ל, שנרצחה בגיל 14 על ידי מחבל שחדר לביתה בקרית ארבע. אני שואלת אותה האם ההחלטה להשתתף בליל הסדר למשפחות שכולות הייתה טבעית. "חודשיים לפני פסח הראשון אחרי הפיגוע, חוי התקשרה להזמין אותי לליל הסדר עם המשפחות השכולות", היא מספרת, "התגובה הראשונה שלי הייתה לא. זה לא משהו שהיינו עושים, אנחנו אנשים של בית ואוהבים לארח. היא לא שפטה אותי, ורק אמרה 'קוראים לנו הכיסא הריק' והציעה לי לחשוב על זה. ברגע שניתקתי ראיתי מולי את שולחן האוכל שלנו, ודמיינתי אותו עם הכיסא הריק של הלל. פתאום היה לי ברור שאנחנו מגיעים, והחזרתי תשובה חיובית בלי לדעת כלום, מה שיהיה יהיה".
"החגים מאוד קשים, אי אפשר להגיד שזה נהיה יותר קל, זה משהו מאוד משפחתי ושמח והמקום של הלל תמיד חסר", היא משתפת, "אבל יש משהו בחוויה המשותפת הזאת שהוא מאוד מעצים ומחבק. את רואה שכולם עוברים את אותו הדבר כמוך, נותנים הרבה אכפתיות ותשומת לב לפרטים הקטנים. שתי הבנות הקטנות הגיעו איתנו והרגשתי שרואים אותנו כמשפחה, וזה גם משהו מבורך, כי הרבה עמותות מציעות משהו זוגי, אבל לא נלך בלי הילדות, זה מה שנשאר לנו, אני לא רוצה להיפרד מהן".
אריאל מוסיפה ומספרת על הסדר עצמו, על הפעילויות לילדים לאורך החג, על הבגדים החגיגיים, על התחפושות של 'אליהו הנביא' ו-'עבדים היינו' לאורך הסדר, על הילדים היתומים ששרים יחד 'מה נשתנה' ומצמררים את כל הנוכחים, על האוכל המושקע, מתנות האפיקומן לילדים, השירים והריקודים. "בסופו של דבר ליל הסדר הוא הסיפור שלנו, הגאולה יחד עם הגלות, המצה יחד עם המרור. החסר והכאב מתערבבים. כולנו היינו במצב קשה ועצוב, ויחד עם זה מאוד רוצים ומנסים לשמוח", היא מסבירה, "הרבה פעמים אני מגיעה למקומות שמחים ומרגישה שאף אחד לא מבין ולא חווה את זה כמוני, ממש כאילו אני מפלנטה אחרת. שם הרגשתי שמבינים אותי. כל חג אמרתי לעצמי שהלוואי והיה לי את ארגון נאוה גם בראש השנה, או בשבועות".
את ליל הסדר מלווה שולחן עליו מונחים נרות נשמה עם תמונות הקרובים שאינם, וכל משפחה יכולה להוסיף כמה מילים ולהרגיש שלמרות הכל, הקרוב שאינו עדיין איתה. למעשה, כל האירוע מתנהל לצד הנפטרים, והם חלק בלתי נפרד מהאירוח. "זו השנה השלישית שנעשה את הסדר עם ארגון נאוה", מסכמת אריאל, "אני מקווה שבשנה הבאה כבר נוכל לפנות את מקומנו לאחרים שיעברו את החוויה המשמעותית הזאת, זה פשוט חיבוק שנותן כוחות לשנה שלמה".
"מקווים להתחזק מזה"
כבכל שנה, גם הפעם יש מי שיצטרפו השנה לסדר המיוחד בפעם הראשונה, כמו אלמנתו של רזיאל שב"ח וששת ילדיה, משפחות החיילים שנהרגו בגבעת אסף וכן משפחתה של אלה אור ז"ל, אחת מהנערות שנספו באסון הטרגי בנחל צפית. "לאורך השנים חגגנו את פסח בבתי מלון לא מעט, אבל השנה היינו בחוסר וודאות לגבי מה נעשה", משתף אביה של אלה, איציק אור, "אנחנו עוברים שנה לא קלה בכלל, והיה לנו קשה לחשוב על פסח, רצינו להיות כל המשפחה ביחד ולתמוך אחד בשני. מנהלת בית הספר של אלה סיפרה לי על הפרויקט והציעה לקשר בינינו, והסכמתי. זה בא לנו ממש במקום".
"שבתות וחגים זה דבר קשה מאוד, בטח בשנה הראשונה של השכול", הוא מוסיף, "אתה לא יודע מה להרגיש. במהלך השבוע כולם מתפזרים, אבל בסופי השבוע מרגישים יותר את החוסר. זה טוב לדעת שיש אפשרות כזאת. שמענו שאנשים יצאו בהרגשה מאוד טובה, ואני מקווה שגם אנחנו נתחזק מזה".
את האירוע מלווה צוות של מתנדבים שכבר הפכו למשפחה – מטפלים, אמנים שמופיעים, ועוד, שלוקחים חלק בסדר בעצמם. "מי שמצטרף אלינו מתאהב", אומרת ארנפלד, "כולנו בתוך זה, צוות שלם של מתנדבים ואנשי טיפול שמגיעים ונרתמים למטרה החשובה הזאת. הרבה משפחות שהיו אצלנו לאורך השנים החליטו עם הזמן לעזור דווקא מהמקום הנותן ולהחזיר למפעל החשוב הזה".
בימים אלו, ארגון נאוה יוצא בקמפיין למימון המונים של ליל הסדר השנתי, ומבחינתם הנתינה היא המתנה הכי טובה שאפשר לקבל לכבוד החג. "יש הרבה משפחות שיש להן חלום לארח משפחות מוכות אסון ולא תמיד מתאפשר להן. אפשר לומר שהתרומה היא בעצם אירוח של יתומים, אלמנות והורים שכולים", מסבירה ארנפלד. "את קרובי המשפחות ליל הסדר הזה כבר לא יחזיר", אומרים בארגון נאוה, "אבל על הכאב והקושי שהן עוברות מדי יום הוא יכול להקל. השנים שעברנו הוכיחו לנו שהלב של האנשים בישראל גדול מאוד".