כמדי שנה, גם היום (3.12) מצוין היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות. לא מעט כבר דובר על הצורך לדאוג לזכויות של אנשים עם מוגבלויות, על הכלה וקבלה וגם על שוויון בהעסקה, אבל אין ספק שמי שמבין הכי טוב לצרכיהם – אלו הם עצמם.
משמח לשמוע שממש בימים אלו אנשים עם מוגבלויות מקבלים דריסת רגל חשובה במקום שבו הם יכולים לקדם את צרכיהם בצורה אולי המשמעותית ביותר – משכן הכנסת. במסגרת תכנית ההתמחות החדשה Link20, משולבים סטודנטים עם מוגבלות כמתמחים בלשכות של חברי הכנסת, במטרה לספק להם הזדמנות להשתלב במוקדי קבלת ההחלטות בישראל.
התכנית החדשה פועלת תחת מיזם Lead20 לפיתוח מנהיגות ציבורית צעירה בקרב אנשים עם מוגבלות. את הרעיון לתכנית הגה חבר הכנסת איציק שמולי לפני שנתיים, ביום השוויון לבעלי מוגבלויות בכנסת, וכדי להגשים את הרעיון, פנה לקרן רודרמן, מייסדת המיזם. לאחר שנה וחצי של עבודה, התכנית יצאה לדרך, וח"כ שמולי רתם את חברי הכנסת לתכנית ועודד אותם לשבץ בלשכותיהם מתמחים מהתכנית. נכון להיום, שמונה מתמחים משתתפים בלשכות של שמונה חברי כנסת מכל המפה הפוליטית.
"הפוליטיקה והתקשורת הן הזירות שבהן מתקבלות ההחלטות הכי מרכזיות, ומושגת ההשפעה הדרמטית ביותר בחברה הישראלית", אומרת שירה רודרמן, מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, "לכן שמנו לעצמנו למטרה להציב צעירים מוכשרים עם מוגבלות בצמתים האלה, כדי להכשיר אותם לעמדות הנהגה כצעד חיוני בדרך להשגת שוויון זכויות".
"אמנם הכנסת הייתה אחת מהחלוצות בהעסקת אנשים עם מוגבלות, אבל עיקר העסקתם היא בתפקידי אדמיניסטריציה ומנהלה", אומר ח"כ שמולי, "בעיניי, אם קבוצות לא נמצאות במוקדי קבלת ההחלטות, הן גם לא מיוצגות ולא משפיעות, והיה חשוב לי להכניס את המתמחים ללשכות הח"כים ובשלב מאוחר יותר גם לתוך הנהלת הוועדות בכנסת, משני טעמים – ראשית, גם אחרי שהעברנו את החוק של חובת העסקת אנשים עם מוגבלויות במגזר הציבורי, יש רתיעה מסוימת מצד מעסיקים, שבמקרה הטוב מתייחסים לזה כנטל או טרחה, ובמקרה הרע מתייחסים לזה באופן סטיגמטי. אני רוצה שהכנסת, בתור הגוף הציבורי החשוב ביותר, תשמש מגדלור ותחיל על עצמה את מה שהיא מצפה מאחרים".
המטרה השנייה היא להעניק לסטודנטים עם מוגבלות הזדמנות שלא הייתה להם עד היום. "אמנם עשינו בישראל הרבה לקידום שוויון של אנשים עם מוגבלות מבחינת חקיקה והנגשה, אבל לא הנגשנו מספיק את התודעה. במובן הזה הדלתות היו חסומות בפניהם, אז המטרה היא לפתוח להם את הדלת, להסתכל על הכישורים והיכולות שלהם ולא רק על המוגבלות. לא עשו להם שום הנחות בתנאי הקבלה. מדובר באנשים אקדמאים, מוכשרים מאוד, מסורים, רעבים להוכיח את עצמם, שעד היום הדלתות נחסמו בפניהם רק בגלל המוגבלות שלהם. שמנו רגל בדלת, ובסוף אנחנו רוצים לראות צעירים עם מוגבלות שמגיעים לכנסת לא רק בתור מתמחים, אלא גם מועסקים שם".
"הגלגלים לא מונעים ממני לעשות את העבודה"
במסגרת ההתמחות, תמורת מלגה מגיעים המתמחים פעם בשבוע לכנסת ומסייעים בכל מה שדרוש בלשכה. "לפעמים אני עושה טלפונים אישיים, לפעמים עוזרת לחפש מידע רלוונטי", מספרת יעל יפרח (30), סטודנטית לתואר ראשון במדעי החברה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה, שמתמחה בלשכתו של חה"כ שמולי. יפרח לוקה בדלקת פרקים ולכן מתניידת בכיסא גלגלים ממונע. "בלשכה מאוד מפרגנים לי ומכילים אותי. הם קיבלו אותי מהרגע הראשון, ראו בי אחת משלהם ונתנו לי לעזור במגוון רחב של נושאים".
מתמחה נוספת בפרויקט היא אפרת עזרא (22), סטודנטית לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, שמתמודדת עם שיתוק מוחין, ולכן סובלת מפגיעה פיזית ביד ורגל ימין. "מאז שאני ילדה התעניינתי בכל מה שקשור למדינה ופוליטיקה, וידעתי שארצה לעסוק בזה בחיי הבוגרים. במסגרת ההתמחות אני לומדת על כל תחומי הממשלה ועוזרת לצוות בנושאים הרלוונטיים".
עזרא מתמחה בלשכתה של ח"כ קרין אלהרר, שבעצמה סובלת ממחלת ניוון שרירים ומתניידת בכסא גלגלים. "היא מודל לחיקוי בשבילי. כשהיא נכנסה לכנסת, הייתי בצבא והסתכלתי עליה כמשהו שצריך לשאוף אליו. היא מוכיחה שהכל אפשרי, זו ממש דוגמה לכך שזה שיש לך מוגבלות לא עוצר אותך מלהתקדם ולהצליח בחיים. בדיוק בשביל זה הלכתי ללמוד ממשל".
השתיים מרגישות שההתמחות תורמת להן ברמה האישית. "אני לומדת המון בתחומים שעניינו אותי במשך השנים – איך עובדים בממשלה, איך פותרים ודנים בסוגיות למען אזרחי המדינה", משתפת עזרא, "לשמחתי, יש לי הזדמנות להשכיל בנושאים חשובים וביניהם החברה הישראלית. העובדה שנותנים לסטודנטים עם מוגבלויות להיות במקום כמו הכנסת, המקום הכי עוצמתי במדינה שבו הכל קורה, זה מדהים ולא מובן מאליו. אפשר לומר שזו הזדמנות מטורפת וסיכוי גדול להצליח".
"ההתמחות נותנת לי המון", מחזקת יפרח, "היא מוכיחה שהגלגלים לא מונעים ממני לעשות את העבודה בצורה הטובה ביותר, וזה השילוב האמיתי. כשבאתי רציתי לשפר את הנגישות ואת הקבלה וההכלה של הנכים בחברה, אבל אז גיליתי צרכים של אנשים אחרים כמו למשל של האוכלוסייה המבוגרת. כשנכנסים למקום עבודה חדש ישר יש את העניין של איך יסתכלו על המגבלה", היא מוסיפה, "אבל בתכנית הזאת לא רואים את הכיסא, וזה מפתיע. למעשה הכיסא תופס מקום במשרד וזהו. מתייחסים אליי כמו עוד אחת מהצוות, כמו שצריך".
"העולם התקדם להבנה והכלה, אבל עדיין יש כברת דרך לפנינו"
לדברי שמולי, מאז שהתכנית יצאה לדרך, השינוי כבר מורגש. "זה מתחיל מדברים פיזיים – בפעם הראשונה שהמתמחה שלי הגיעה, לא הייתה לה אפשרות פיזית להתנהל בלשכה שלי", הוא מספר, "המקרר עמד במקום לא נכון, המבואה הייתה חסומה בכל מיני דברים. לא שמתי לב לזה, ובתור אדם שמחשיב את עצמו כנאור ורגיש, שעושה חקיקה חברתית למען אנשים מוחלשים, הרגשתי מבוכה עצומה. זה מתחיל בזה, וממשיך ברעיונות שאני מקבל פתאום לגבי שוויון של אנשים עם מוגבלות. הכרתי את התחום גם קודם, אבל לא הייתי מודע לשאר החסמים בשוק התעסוקה. קיבלתי הזדמנות להבין דברים שלא ידעתי קודם, אפילו בשיחת חולין, ובשבילי זו מתנה גדולה, כי בניגוד למה שהציבור חושב, אנחנו לא מבינים בכל עניין, ואין לנו נגישות לידע בכל נושא בעולם, אז כמישהו כזה נמצא ומפנה זרקור לדברים הללו, אתה יכול לקבל רעיונות וגם לקחת את הרעיונות שלהם ולתרגם אותה לחקיקה".
לדבריהן של יפרח ועזרא, הן מרגישות שינוי חיובי מבחינת קבלה ושילוב של אנשים עם מוגבלויות. "יש לי חברים עם ובלי מגבלה, וכולם רואים בי אחת משלהם. אני חושבת שהעולם מתקדם לכיוון של הבנה והכלה, אבל עדיין יש כברת דרך לפנינו", אומרת יפרח, "לדעתי השילוב צריך להיות כבר מגיל צעיר, אפילו משיעורים כיפיים בבית הספר, להראות שאנחנו לא כאלה מפחידים". "היום אנשים עם מוגבלות מצליחים להשתלב בחברה יותר מבעבר", מאשרת עזרא, "פעם לאנשים היה יותר קשה להכיל אותי, הסתכלו עליי מוזר, והיום עם כל המודעות שהולכת וגדלה בזכות השינויים הטכנולוגיים והמדיה החברתית, המודעות לשונה עלתה, אבל עדיין ניתן להבחין באפליה מצד מקומות העבודה בקבלת השונה למשרות מסיימות. זה מצב שחייב להשתנות".
"העבודה בלשכה גורמת לי לרצות להזיז הרים"
לדברי יפרח, האתגר הבא שעומד בפניה הוא למצוא עבודה מעבר להתמחות. "העובדה שאני חלק מהמערכת הזו היא הצלחה אדירה מבחינתי. אני רואה המון אנשים עם מוגבלות שמחפשים עבודה, ואין ספק שההתמחות נתנה לי המון כלים להתחלה חיפוש. עבודת צוות, הכרת המערכת השלטונית והחוקים", היא אומרת. "העבודה בלשכה גרמה לי לרצות גם להזיז הרים ולשנות, לנפץ סטיגמות, תקרות זכוכית. נראה לי שאני עושה את זה לאט לאט, ואולי ביום מן הימים זה יהפוך להיות עבודה מסודרת".
"אני מקווה שנצליח לשנות את התפיסות שקיימות אצל מעסיקים גם בכנסת וגם בכל מקום אחר", אומר ח"כ שמולי, "כשאנחנו מעסיקים אנשים עם מוגבלות אנחנו לא עושים טובה לאף אחד, זה לא מעשה חסד ולא צדקה, זה מעשה חברתי במובן שהצדק החברתי הוא חלק מהשיטה החברתית כלכלית. הפרויקט הזה הוא הזדמנות לשים רגל בדלת, שאולי תאפשר לנו להגיע למטרה הזאת. את הסטיגמות האלו צריך לשנות בכל מקום – בשוק הפרטי, בשוק הציבורי, בכנסת. הסטיגמות מופיעות לפעמים גם במקומות שאנחנו תופסים כנאורים ביותר. אני מסתכל על המתמחים האלו בכנסת, והעבודה שלהם לא נופלת מעבודה של אף אחד שעובד בשכר מלא. הם מסורים, עושים כל דבר בשקדנות ומחויבות אינסופית, הם מתים להוכיח את עצמם ומבינים שיש כאן הזדמנות, ובעיניי זה מראה כמה הפרויקט הזה מוצדק וחשוב. ברגע שאנשים עם מוגבלות יועסקו בכנסת במשרה מלאה, נדע שהצלחנו".
"אני רוצה להשפיע, לעשות שינוי בישראל ובפרט למען האוכלוסייה הנכה, זו הסיבה שאני נמצאת בהתמחות בכנסת – להתחיל את דרכי בפוליטיקה", מוסיפה עזרא. התוכניות שלי לעתיד הן לסיים את התואר ולהשתלב בגופים ממשלתיים כחלק משפיע ואינטגרלי בפוליטיקה הישראלית. כמו שדיסני אמר, אם אתה יכול לחלום את זה, אתה יכול לעשות את זה, והמגבלה שלי לא תעצור אותי מלהגשים חלום".