בדיוק היום לפני חודש, אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק לפיה מתקן חולות ייסגר בחודש מרץ הקרוב. החל מפברואר לא תחדש רשות האוכלוסין את הויזות לחלק ממבקשי המקלט ומהגרי העבודה שהגיעו מסודן ואריתריאה, ואם לא יעזבו מרצון בתוך 60 יום, ייכלאו בכלא סהרונים ללא הגבלת זמן או ישלחו באל כורחם לרואנדה או אוגנדה.
בין אותם מבקשי מקלט יש גם כמה אתלטים צעירים, שבינתיים ממשיכים להתאמן, להתחרות ולייצג את ישראל בתחרויות כל העת, גם תוך שהאדמה מתחת לרגליהם רועדת. את האימונים מקיימים בני הנוער באגודת "רצי הסמטה" שייסדה לפני כשש שנים שירית כשר, בתו של פרופסור אסא כשר.
לאחר שאחיה יהורז נהרג, החליטה משפחתה של שירית להקים לזכרו את עמותת יהורז, שבין השאר מעניקה מלגות לתלמידים מצטיינים בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, שם למד יהורז, ותומכת בפעילויות נוספות המקיימות את ערכים של צניעות ומצוינות. מתוך אותה שאיפה למצויינות נולדה אגודת "רצי הסמטה", כאשר שירית שוחחה עם חברה דני טוקטלי על השתתפות ילדות באתלטיקה. "זה התחיל בעצם בהתערבות", היא צוחקת, "הוא אמר שהן לא רוצות לרוץ, ואני אמרתי שהן לא יודעות שאפשר".
לאחר חיפוש שקדני הגיעה שירית לרותם גינוסר, מחנך בביה"ס ביאליק רוגוזין שבדרום תל אביב, שאימן קבוצת כדורסל לבנות שבה השתתפו ילדות רבות ממשפחות של מבקשי מקלט ומהגרי עבודה, שהגיעו באותה תקופה לדרום תל אביב. השניים חברו לאצן הבכיר יובל כרמי, והחלו לאמן את הבנות גם באתלטיקה. בסוף אותה שנה קבוצת הכדורסל כבר לא הייתה, אבל במקומה נולדה קבוצת אתלטיקה טובה ומגובשת מאוד, שאליה החלו להצטרף עם הזמן גם בנים. עוד לפני יום ההולדת הראשון שלה, חברי הקבוצה כבר התחילו להשתתף בתחרויות ולזכות באליפויות בישראל, והקבוצה החדשה נכנסה תחת עמותת יהורז והפכה לאגודה באופן רשמי.
"רובם של החברים בעמותה כיום, והיו מאות במהלך השנים, הם ישראלים וישראליות, ורק מיעוט קטן מתוכם הם מקהילת הפליטים. אנחנו עיוורי צבעים, לא אכפת לנו מאיפה אתה ולמה אתה כאן. כל עוד אתה כאן, אתה שלנו!", אומרת כשר.
רוב הנערים והנערות שהגיעו לעמותה עם הקמתה לוקחים בה חלק פעיל עד היום. הנערים של אז כבר סיימו מזמן את התיכון, והמועדון, שכבר גדל מאז מאוד, משלב היום גם את הבוגרים, גם בני נוער והחל מלפני שנה גם ילדים בגילאי בית הספר היסודי.
מי שלקח על עצמו את הליווי והאימון של בתי הספר היסודיים באור יהודה הוא דניאל מולשוט, שהיה בין שלושת הנערים הראשונים שביקשו משירית להצטרף לאגודה, ובעקבותיהם החלו להצטרף אליה גם בנים. הוא הגיע לישראל דרך סיני ומחזיק היום באשרת שהייה זמנית. "דניאל הוא דוגמה מצוינת לילדים המצטיינים, החכמים והמעולים, שבשבילם האגודה הזו הוקמה", אומרת שירית, "הוא הגיע להישגים נפלאים בריצה וגם ניצח באליפויות".
המועדון מוכר תחת השם "רצי הסמטה", אגודה רשומה באיגוד האתלטיקה, שנתמכת על ידי אלטושלר שחם, קבוצת ירזין סלע, קבוצת מאיר וכן עיריית ת"א, איגוד האתלטיקה והטוטו ורבים אחרים. נערים ונערות מכל הארץ מצטרפים למועדון, וכבר יצא לו שם של מועדון האימון הגדול וטוב בארץ לריצה לבני נוער, וככזה הוא גם מייצר תוצאות. האחרונה שבהן נרשמה לפני חודש, כשמשתתפים במועדון חזרו מאליפות למרוצי שדה בבלקן כשהם אוחזים בגביע המקום השני. בתחילת פברואר עומדים בני נוער מהמועדון להתחרות באליפות אירופה למועדונים במרוצי שדה בפורטוגל, והשנה הם מקווים לעקוף את המקום שהגיעו אליו בשנה שעברה – מקום שישי מתוך עשרות.
באופן טבעי, אחד מהאתגרים של כשר ושל פעילי העמותה הוא השגת מעמד חוקי לנערים, כך שיוכלו לייצג את ישראל בתחרויות מעבר לים. "כדי שבני הנוער המוכשרים האלו יוכלו להתחרות ולייצג את ישראל בתחרויות בחו"ל אנחנו צריכים לדאוג לעגן את המעמד שלהם כאזרחים", מסבירה כשר, ומספרת על רחל גברצדוק, בת למבקשי מקלט מאריתראה, שהגיעה לארץ ב-2011, ורשמה במועדון שורה ארוכה של הישגים בתור אחת הרצות הבולטות בישראל. "היא הגישה בקשה לאזרחות אך לא התקבלה, למרות שהיא השיגה את הקריטריון לאליפות העולם בריצה ויכולה לייצג את ישראל באולימפיאדה", אומרת שירית בצער רב, אבל גם בגאווה גדולה. "לאחר מאמצים כבירים הצלחנו להשיג לרחל מעמד ארעי, מה שאפשר לה להגיש ולקבל מלגה ללימודים וספורט באוניברסיטת FIU במיאמי". רחל מסיימת בהצלחה את שנת הלימודים הראשונה שלה בארה"ב, לצד אימונים ותחרויות עם נבחרת האוניברסיטה. "היא עדיין מקווה מאוד לקבל אזרחות ולייצג את ישראל באולימפיאדה הבאה", אומרת שירית.
בינתיים, הנער הדרפורי רמזי עבדול ג'אבר, הוא האתלט היחיד בעמותה שהצליח להשיג אזרחות ישראלית. הוא הגיע לארץ בשנת 2008 כילד בן 9, עם משפחתו שביקשה בישראל מקלט לאחר שנמלטה מדרפור, וכשהיה בתיכון גילה את אהבתו לריצה. כשהבין שהוא טוב בזה, יצא רמזי לתהליך חיפוש ממושך אחר מקום להתאמן בו ולבסוף הצטרף למועדון רצי הסמטה.
רמזי היה אחד מראשוני הרצים שהגיעו למועדון, ותוך זמן קצר קטף שלל הישגים שסימנו אותו כהבטחה אמיתית בתחום האתלטיקה: אלוף ישראל לנוער, מקום שלישי באליפות העולם לבתי הספר, מקום 11 באליפות אירופה לנוער 10,000 ומקום 16 באליפות אירופה לנוער במרוצי שדה בבלקן. כל התחרויות שבהן ייצג את ישראל בחו"ל הגיעו, כמובן, רק אחרי שהוענקה לו אזרחות על ידי שר הפנים עקב הצטיינותו בספורט, במטרה שיוכל לייצג את נבחרות ישראל באתלטיקה קלה.
"אני חייב המון לשירית, לרותם, ליובל ולכל מי שפועל בעמותה ועזר לי להרגיש שווה, להגיע לתוצאות וכמובן לקבל אזרחות", הוא אומר. "יש עוד הרבה כמוני, שיכולים להגיע להישגים ולתוצאות, וזה מעולה שיש עמותה כזו, שעושה עם ילדים דברים כאלו. זה נקודת אור בתוך הרבה נקודות פחות זוהרות של חוסר וודאות ויציבות של אנשים כמוני, שנמלטו ממקומות קשים חווים וגם בעמותה עצמה יכול להיות שבקרוב יהיו ילדים שימצאו את עצמם רחוקים מאיתנו או בלי משפחה בגלל החוק שאמור לחול בקרוב".
השם רצי הסמטה, ששירית המציאה, משקף בסופו של דבר את כל מה שקורה במועדון. "אנחנו שייכים לסמטאות של תל אביב, משם צמחנו", היא אומרת, "אבל חשוב לזכור ולהבין שגם בסמטאות יש יהלומים שווים".