ביום שני האחרון התעוררתי ליום מיוחד שציפיתי וחיכיתי לו כבר זמן מה. במקום להגיע למשרדי במכללת אל-קאסמי להנדסה ומדע, עשיתי את דרכי לאוניברסיטת בר-אילן שברמת גן. הפעם לא כסטודנטית, כפי שעשיתי במשך שנים, אלא כדי להחליף ליום אחד את מנכ"ל האוניברסיטה מר זהר ינון, שעשה באותה עת את הדרך למשרד שלי בבאקה אל גרבייה.
מטרת מיזם "יום במקום" של קרן אדמונד דה רוטשילד ועמותת שותפויות רוטשילד היא לגשר על הפערים והקיטוב בין החברות השונות בישראל, שאותן הגדיר הנשיא רובי רבלין בתור ארבעת השבטים – חרדים, דתיים, ערבים וחילונים. רק קירוב ביניהם יאפשר להפוך את החברה הישראלית לחברה מלוכדת וטובה יותר. נכנסתי לאוניברסיטה נרגשת לקראת החוויה שתאפשר לי לראות את המציאות דרך עיניו של אדם אחר משבט אחר. בשנים האחרונות החלטתי להקדיש את זמני כדי לקדם בחברה הערבית מסגרות חינוך שינסו לגשר על הפערים במערכת, וראיתי ביום הזה הזדמנות פז לקדם את החזון שלי.
בר-אילן היא לא עוד אוניברסיטה עבורי, אלא המוסד שבו העברתי את כל שנות לימודיי האקדמיים. לאורך השנים, כסטודנטית באוניברסיטה, תמיד הייתי חלק ממיעוט, וגם בקרב סגל האוניברסיטה כמעט ולא הייתה נציגות ערבית. היום הגעתי כדי לראות האם ב-2018 התמונה השתנתה, האם היום קל יותר לסטודנטים ערבים, ואף יותר מכך לסגל ערבי, להשתלב בקמפוס.
כבר מהתחלה הרגשתי שהמקום מאוד פתוח ומוכן. ריגש אותי במיוחד לראות את השם שלי כתוב בשפה הערבית בכל רחבי בר-אילן, בשלטים שהוצבו לכבודי – "אהלן וסהלן ד"ר דליה פאדילה". בר-אילן התקדמה להיות יותר פתוחה ופלורליסטית ממה שציפיתי, עם מגוון סטודנטים שבאים מכל השבטים, ולא סגורה על לאומנות דתית בניגוד לעבר. ב"אל-קאסמי עדיין לא לומדים סטודנטים משבטים אחרים, אבל הייתי מאוד רוצה שזה יקרה.
במהלך היום הכרתי את כל המחלקות והמגמות השונות באוניברסיטה, ממדעי הרוח, החברה והיהדות ועד מדעים מדויקים. היה חשוב לי להכיר את הדרכים בהן האוניברסיטה מאפשרת את כניסתה של הקדמה הטכנולוגית לכל אחת מהמחלקות האלו. אוניברסיטת בר-אילן ייחודית בכך שהיא מצליחה לשמור על האיזון בין מסורת ומורשת דתית לבין קדמה וחדשנות. את היכולת שהכרתי היום אני רוצה ליישם אצלנו באל-קאסמי, שכן האיזון הזה משותף גם לנו – הנוסחה שתאפשר להשיג משא ומתן בין שני המרכיבים האלו של תרבות האירגון.
אחת התוצאות שאני מצפה להן בעקבות הביקור הזה היא שיתחילו להעריך את כוח האדם המקצועי והמתקדם של החברה הערבית, שיתייחסו לאוכלוסייה הערבית בפרספקטיבה יותר שווה ומכבדת, ושינפצו את הסטראוטיפים לגבי ערבים בכלל, ונשים ערביות בפרט. אלו סטראוטיפים שנמצאים בכל מקום, אבל באקדמיה זה צריך להיות שונה, כי האקדמיה אמורה להתייחס לאנשים כשווים ולהשקיע בהם כבני אדם, ולא כאנשים שמייצגים מיעוט.
מה שראיתי פתח לי הרבה כיווני חשיבה חדשים, אבל הרשימה אותי במיוחד המחלקה למוזיקולוגיה, שבה מתקיימת תכנית מעניינת של הידברות ושילוב בין סטודנטים ערבים ויהודים, שבה בונים דרך ניגון ומוזיקה דיאלוג.
סיימתי את היום בתחושות טובות, וברור לי שהקשרים שיצרתי היום עם נציגי אוניברסיטת בר-אילן יובילו לשיתופי פעולה מעניינים. היום הזדמן לי לקבל הצצה לחברה הישראלית מנקודת מבטו של שבט אחר. ראיתי כי למרות המרחק בין החברות, המטרות שלנו משותפות, יצירת חברה מאוחדת יותר, מתקדמת שפועלת בשיתוף פעולה למען העתיד של כולנו. החברה הישראלית הולכת היום בשני מסלולים מנוגדים – מצד אחד חתירה לאחדות, צמצום פערים ופרויקטים של שותפות ואחדות, ומצד שני אמירות מרחיקות. קשה לדעת לאן אנחנו הולכים, אבל אני אופטימית, לוקחת את הצד החיובי והולכת איתו.