שמעון גרינהויז לא ישכח בחיים את הרגע שבו אביו משך אותו אל הקרקע, כשהוא נופל יחד איתו, שנייה לאחר שחטף כדור מנשקו של חייל נאצי. הוא שכב על אדמת פולין, התמלא אט אט בדם של אביו ותהה אם הוא בחיים או שהגיע לגן עדן. למרבה המזל, גרינהויז בן ה-87 ועדיין מורה למתמטיקה בתיכון, שרד כדי לספר לתלמידיו מדי שנה את הסיפור הקשה הזה.

 לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

את מלאך המוות גרינהויז פגש יותר מפעם אחת. הוא היה רק בן 11 כשנותר יתום מאב, מאוחר יותר איבד גם את אחיו ואחותו. הוא הצטרף לפרטיזנים, נלחם בגרמנים והצליח לשרוד את המלחמה עם פציעות קשות בידיו - ובעיקר עם חור עמוק בלב. "מדברים על שישה מיליון ומדליקים שישה נרות זיכרון", הוא אומר. "אני מרגיש שאני אחד מנרות הזיכרון האלו".

"נר זיכרון"|צילום: החדשות

מיד לאחר המלחמה עברו גרינהויז ואמו לרוסיה. על קשיי השפה הוא התגבר מהר באמצעות מקצוע המתמטיקה שכל כך אהב. בשנות ה-60 עלה עם אמו לישראל.

סם החיים

במשך 20 שנים ניהל את בית הספר עמל בפתח תקווה. היום הוא כבר מורה למתמטיקה במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע. 25 אלף תלמידים עברו אצלו. התלמידים שלו מכירים את הסיפור הקשה שלו היטב.

מדי בוקר מחכה גרינהויז בכניסה לבית הספר ומברך לשלום את כל התלמידים שנכנסים, והם מחזירים לו שלום וחיבוק בחזרה. "הפגישות עם הנוער בשבילי זה סם החיים", הוא אומר. "זה מוסיף לי אנרגיות וכוחות. אני מת על הנוער ואני מאמין גדול בנוער. אני מאמין להם ומאמין בהם".

ברכת שלום בשער (צילום: החדשות)
ברכת שלום בשער|צילום: החדשות
"מאמין בהם"|צילום: החדשות

"אני לא יודע אם מותר לי להשתמש במילה מאושר", אומר גרינהויז לתלמידיו. "אף פעם לא השתמשתי במילה הזאת, קשה לי להגיד אותה, אבל כשאני רואה את הניצוץ בעיניים שלכם אני יודע שהצלחתי".

הוא התחתן, נולדו לו ארבעה ילדים ומאז ועד היום הוא משמש כמורה למתמטיקה, ואף נבחר למורה של המדינה והדליק משואה ביום השואה. "אני אף פעם לא מתעייף", הוא אומר ומשליך זאת על החוויות הקשות שעבר. "אני לא יודע איך להיות עייף. יש יום אחד בשבוע שבו אני לא עובד - זה היום הקשה".

אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ שמסייעת למערכת החינוך בישראל לבלום את ההידרדרות במצוינות בלימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר העל-יסודיים מוסיף, "מתוך סיפור חיים שאין קשה ממנו, הבחירה לעסוק בהוראת מתמטיקה ובכך לבנות את העתיד של כולנו, היא דוגמא ומופת. מרגש עד דמעות ללמוד על אדם מופלא שהקדיש את כל חייו להעמיד דורות של מורים ותלמידים בישראל, והלוואי שנזכה לפסוע בדרך ששמעון סלל עבורנו".