מסתבר שבשנים האחרונות ישראל הפכה לשם דבר בתחום הקנדמה. המילה הזו אולי לא אומרת לכם שום דבר, אבל ברחבי העולם התחום הזה כבר תפס תאוצה, ולמרות שבארץ הוא עדיין פחות מוכר, הנבחרת הישראלית בקנדמה כבר עושה חיל ברחבי העולם.
ביום שבת האחרון, 21 ביולי, נערכה ביפן אליפות העולם השנתית בקנדמה, שבה הגיעו חברי הנבחרת הישראלית למקום העשירי, למקום ה-14 ולמקום השני הפריסטייל. מדובר במשחק יפני מסורתי, שקיים בעולם מעל 120 שנה, ומורכב ממקל, שלוש כפות וחוט שאליו מחובר כדור. הרעיון הוא להעביר את הכדור בין הכפות, ומסתבר שזה ממש לא פשוט כמו שזה נשמע.
"זו השנה החמישית שמתקיימת תחרות קנדמה בעולם והשלישית ברציפות שבה הנבחרת שלנו משתתפת ומייצגת את ישראל בכבוד", מספר דוד וידס, שהביא את המשחק לישראל והיצרן הבלעדי שלו בארץ, "היו שם 1200 משתתפים מ-33 מדינות מכל העולם, מהם שלושה מתחרים מישראל, מבוגרים וצעירים, גברים ונשים, כולם מתחרים יחד. בשנה הראשונה נסענו בעיקר כדי לחוות, אחר כך השקענו בבנייה של הדור הצעיר ואז הכל השתנה".
"כשהם יורדים מהמטוס ביפן מחכים להם צוותי צילום"
הזוכים שעומדים מאחורי הזכיות של הנבחרת הישראלית הם ליעד קוטלרקר (16) מאשדוד, שהגיע למקום העשירי ועינב סיבהי (15) מיבנה, שהגיע למקום ה-14 הכללי, ומקום השני בתחרות הפריסטייל. השניים הגיעו לתחרות עם המאמן שלהם, שותפו של וידס, אבירם
"גם בשנה שעברה הגענו להישג משמעותי, כשליעד לקח מקום שלישי במקצה הכולל, והניצחונות האלו הכניסו אותנו ללב העניינים, קיבלנו המון תשומת לב מהעולם, דגלים, אלפי אנשים שמריעים לנו, הקהל משתולל משמחה וכולנו בהתרגשות גדולה. יום אחרי התחרות השתתפנו באירוע מטעם שגרירות ישראל ביפן. זה היה אירוע עם טון הסברתי, ומשמח אותי שבזכות הקנדמה הצלחנו להביא לעולם זווית חדשה ומרעננת של ישראל".
וידס ואבירם הם אלו שאימנו את הנערים הישראליים שזכו, אבל הם לא זוקפים לזכותם את ההצלחה: "תמיד כששואלים מי המאמנים, אנחנו עונים שהבאנו את ליעד ועינב לנקודה שבה הם כל כך מקצועיים, שמכאן האימון הוא בעיקר מנטלי", אומר וידס, "מדובר בשני ילדים שהם הטופ של הטופ. כשהם יורדים מהמטוס ביפן מחכים להם צוותי צילום. כבר תקופה ארוכה שהם חשופים להמון הערצה ואהבה בעולם. בספטמבר היינו בסיבוב הופעות ברומניה, שנחשבת למעצמת קנדמה, נכנסנו לקניונים בבוקרשט וראינו שם שלטי ענק עם הפרצופים שלנו, זה היה הזוי ומרגש. לצערי בארץ זה עדיין יותר אנמי, כי התחום עוד לא מספיק חזק כאן".
"הם לא מתקשרים באמצעות מילים, אלא דרך התרגילים"
בתחילת שנות האלפיים הקנדמה יצאה מיפן והגיעה לרקדני היפ הופ בארה"ב. הם הכניסו לתחום אלמנטים של ריקוד פריסטייל, והוא התחיל לתפוס תאוצה, בעיקר בזכות הפייסבוק והאינסטגרם. "זה מה שמיוחד בקנדמה – שחקן אחד מגיע מיפן, אחר מצרפת או ישראל, והם לא מתקשרים באמצעות מילים, כולם מבינים אחד את השני בזכות התרגילים", מסביר וידס בגאווה. לארץ המשחק הגיע אחרי שהוא ראה במקרה סרטון של קנדמה ביוטיוב ונדלק. "הראיתי את זה לאבירם, החבר הכי טוב שלי, וגם הוא נדלק", הוא מספר. השניים הזמינו קנדמה מיפן, התחילו לשחק, ועם הזמן הפכו ליצרנים היחידים של קנדמה בישראל.
בבתי הספר ביפן מלמדים כיום שעה שבועית חובה של קנדמה כחלק מתכנית הלימודים מגיל 6 עד גיל 18. "היפנים דוחפים ליותר ויותר שעות שבועיות של קנדמה כי הם מאמינים שהיא משפרת ריכוז ומעצימה ביטחון", מסביר וידס, "בעולם ממוחשב כמו שלנו, כשהכל מלא במסכים, כיף להתחבר לצעצוע ישן – עץ, כפות, כדור, לא צריך להטעין, לא צריך וויי פיי. אי אפשר לקנות בכסף את ההצלחה של התרגילים, זה קשה ודורש מאמץ. ומעבר לכיף, יש פה ערך מוסף. העולם הולך לכיוון טכנולוגי, ודווקא בנקודה הזו חשוב לשמור על משחקים שהם לא דרך האייפון או המחשב. הקנדמה יכולה להעניק לילד תחושה של הצלחה שאי אפשר לקבל מהפלייסטיישן או ממשחק מחשב".
וידס מקווה שמהפכה הזו תקרה גם בארץ. "כבר עכשיו אפשר לראות ניצנים. אנחנו מפיצים בארץ קנדמה באופן שוטף בדוכנים, בהופעות ולאחרונה גם בבתי ספר. קיבלנו אישור ממשרד החינוך להכניס קנדמה לשיעורי העשרה. המטרה שלנו היא לא למצוא כישרונות, אלא פשוט לייצר סצנה, להכניס את הקנדמה לסדר היום של הילדים".
אמנם הקנדמה היא משחק של ילדים בעיקר, אבל לדברי וידס, הנחת היסוד שמבוגרים לא יכולים לשחק היא שגויה. "אני חושב שכל בנאדם שאוהב להתגבר על קושי ולחוות הצלחה, וכל מי שמתגעגע לצעצועים של פעם, בוודאות יתחבר לזה. מבוגרים יכולים וצריכים להמשיך לשחק, המשחק שומר אותך בעניינים. הרי מה אנחנו רוצים יותר מלהישאר צעירים?"