הזיכרון האנושי הוא אחת מהתעלומות הכי גדולות של המין האנושי. אינסוף מחקרים, ספרים נכתבו ושיטות וחוגים קמו כדי לסייע לנו לשפר את הזיכרון שלנו, אבל למחלת האלצהיימר, אולי הביטוי הכי חמור של הנזקים שיכולים להיגרם מאובדן הזיכרון, עוד לא נמצא פיתרון, וההתמודדות איתה היא עדיין חידה.
אבל הניסיון למצוא דרכים להתמודד איתה מולידים בינתיים לא מעט פתרונות יצירתיים, שאולי עדיין לא מנצחים לגמרי את המחלה, אבל בהחלט מקלים על החולים ועל בני משפחותיהם, ועל הדרך גם חושפים דברים מדהימים על הזיכרון שלנו ועל המוח האנושי בכלל.
"בשום מקום עוד לא בונים מתקנים ייעודיים לחולי אלצהיימר", אומרת קורין שורקי, סטודנטית לאדריכלות באורט כפר סבא, "אין מבנים שנבנים באופן שמכיר בהתמודדות שלהם ומסייע להם להתנייד בו בצורה אינטואיטיבית וקלה, כזו שלא תדרוש מהם, ותאפשר להם להיות עצמאיים, לקיים חיים חברתיים ולהפעיל את הראש".
ההבנה הזו הביאה את שורקי, שמסיימת בימים אלו את התואר שלה, להתעסק בנושא במסגרת פרויקט הגמר שלה וליצור מרכז טיפולי ייחודי שמוקדש ומותאם כולו לצרכי חולי אלצהיימר, שקיבל את השם "המוח". "אין דבר קשה יותר מהרגע הזה שאת מגיעה לבקר את סבא שלך, והוא שואל את אימא שלך מי את", מספרת שורקי, "זו חוויה שלא שוכחים, ואני חוויתי אותה עם הסבא האהוב שלי". כששורקי התבקשה לתכנן בפרויקט הגמר שלה מבנה ציבור, היה לה ברור במה יעסוק הפרויקט שלה.
"הם חוזרים בזיכרון לשפת האם שלהם, כמו תינוקות"
שורקי צללה אל מעמקי האינטרנט בחיפוש אחרי מאמרים, מחקרים וכתבות – כל דבר שתוכל שיסייע לה לגלות מידע על המחלה. ואז, מאמר אחד שנתקלה בו הדליק לה את הנורה מעל הראש: "היה שם חלק שהסביר שחולי אלצהיימר זוכרים דברים באופן ויזואלי, וזוכרים טוב יותר צבעים חלקים", היא מספרת, "בדיוק הייתי אז בשלב האפיון של המבנה. ידעתי שאני שאני רוצה לעצב חדר אוכל, גינה על הגג כדי שלא יילכו לאיבוד בחוץ וקומה עם חדרי פעילויות. כשהבנתי את עניין הצבעים, החלטתי לחבר צבע לכל חדר במבנה".
את הצבע לכל חדר היא בחרה בפועל בפועל לפי מחקר שעוסק במשמעויות של צבעים. "הצבע גורם להשפעות קוגניטיביות ורגשיות שונות על בני אדם", מסבירה שורקי, "הצבע הצהוב, למשל, מעורר תאבון, אז צבעתי את חדר האוכל בצהוב. אדום הוא צבע ממריץ ומעורר, ולכן מתאים לחדר שבו תהיה פעילות גופנית. טורקיז מתקשר ליצירתיות ועשיתי ממנו חדר ציור, ומכיוון שציור הוא אינטואיטיבי ומשלב צבעים, הפרדתי אותו מהחדר הכתום, שמעורר יצירתיות ומשמש כחדר אמנויות כמו פיסול וסריגה. וורוד בהיר משרה שמחה ושובבות, ולכן משמש לחדר משחקי החשיבה – פאזלים, סודוקו, תשבצים, וסגול מתייחס לאינטואיציה, חיבור לרוח ולהשראה ומשמש כחדר מוזיקה שאפשר לנגן ושליר בו או להאזין למוזיקה". לכל אלו היא הוסיפה גם את חדר המחשבים שנצבע בצבע האפור המאוזן, ואת הצבע הכחול, שמשמש בחדר המנוחה, ובכל החדרים צבעה בצבעים המתאימים את דלתות החדרים, את התקרות ואת הריהוט שבכל חדר.
אבל הדבר החשוב ביותר שיצרה שורקי עם הצבעים הוא שבילי הכוונה בתוך במבנה. "האנשים במעון היום מגיעים בבוקר ונכנסים ישר לחדר האוכל בקומה הכניסה. לאחר מכן הם עולים קומה, ובכניסה לקומה הראשונה, שבה נמצאים חדרי הפעילויות, הם פוגשים עיגולים צבעוניים בשבעה צבעים מפוזרים, שלאט לאט מצטמצמים והופכים לשבילים שמובילים כל אחד לחדר המתאים לפי כל צבע".
גם מאחורי הצורה יש מחשבה – שורקי מסבירה שהשבילים מעוצבים בצורת עיגול ולא כשביל אחיד מכיוון שהעיגול יותר קל לקליטה במוח מאשר קו או ריבוע. לפני כל אחת מהדלתות במבנה מופיע על הרצפה עיגול גדול בסוף השביל שמוביל אליו, ועליו סימן שמסמל את מהות החדר – לדוגמה, סמל של מחשב בכניסה לחדר האפור. "היה חשוב לי לשלט את המבנה באמצעות סמלים ולא באופן מילולי, כי חולי אלצהיימר חוזרים לפעמים בזיכרון שלהם לשפת האם, כמו תינוקות, ושוכחים את מיומנויות הקריאה והמשמעויות של חלק מהמילים".
מטרת התכנון היא שההתניידות בו תהיה נוחה ופשוטה, עם כמה שפחות צורך בליווי וסיוע חיצוני. "אחד מהדברים הכי קשים כבן משפחה של חולה אלצהיימר, זה הידיעה שהוא לא יכול לעשות דברים בכוחות עצמו", מסבירה שורקי, "אז ככה זה משאיר אותם עצמאיים כמה שיותר ומחזק את התחושה הנפשית שלהם שהם לא תלותיים".
הפרויקט של שורקי זיכה אותה בהשתתפות בתערוכת הגמר של מכללות "אורט", שבה תציג אותו לצד עוד 60 סטודנטים לתואר הנדסאי בתחילת ספטמבר. במקביל היא מחפשת גופים שירצו לקחת את המבנה שתכננה ולבנות אותו הלכה למעשה, או לפחות ליישם חלקים ממנו בבתי אבות. "ככה אני אוכל לבדוק ולחקור את האפקטיביות של מבנה כזה על חולי אלצהיימר בפועל ולשדרג אותו אפילו יותר ואז בשלב הבא באמת לבנות אותו".