גל רובין, חרדית לשעבר ממעלה אדומים ומודי (מחמוד) ספורי, מוסלמי מיפו שמתמודד כיום ב"המירוץ למיליון 2024" לצד חברו ושותפו לעסקים, מיקי ללום, נמצאים בחודשים האחרונים במערכת יחסים רומנטית ומתוקשרת מאוד, שבגללה הם סופגים אש והודעות נאצה ברשת. "מאחלים לנו מוות ורצח, כולם מחכים לראות שמודי ירצח אותי", סיפרה רובין אמש בריאיון זוגי ל"גיא פינס", "זה חולני בממדים מאוד גבוהים".

"הפכו אותי לרוצח, הפכו אותי למחבל", אמר ספורי, "אני בן אדם חזק, אבל אם אני רואה את גל טיפה עצובה, אז ממש כואב לי. אני יכול להתמודד עם הכל, אין לי בעיה שיפנו את האש אליי, שיקללו אותי, אבל שיירדו ממנה".

רובין, שחזרה בשאלה והתגרשה, מגדלת בעצמה את ששת ילדיה. גם ספורי גרוש פלוס שלושה. "כשסיפרתי לילדים הם רצו לקרוע אותי", תיארה רובין. "סיפרתי להם את זה כמו שזה. עשינו הסוואה בהתחלה, הצגתי אותו כידיד הערבי שלי, ואז נתתי לתואר 'ערבי' להיות יותר רך. הראתי להם שאפשר 'לעסות' את השם הזה, שיש ערבי שהוא בן אדם, שהוא כיפי, שהוא יכול להגן עליכם, שהוא יכול להיות שם בשבילכם, שהוא עושה טוב לאמא שלכם".

מי שיצאה בפומבי נגד מערכת היחסים הזו הייתה שר פיטנס שכתבה לגל: "אני אוהבת אותך ומתפללת עלייך שהשם יעזור לך ויפקח את עינייך, שתזכי להתחתן עם יהודי צדיק ולבנות בית נאמן בישראל כדת וכדין". את רובין זה הכעיס מאוד: "מכעיס אותי המעמד שהיא שמה את עצמה בו. מאיזה מקום את רשאית לשפוט אותי, ולא רק את, עוד אלפים כמוך. את כולה שעתיים חווה קצת את הדת, הלכת לאיזו הפרשת חלה אחת עם פעמונים וצלצולים. אני חייתי שם. ההתחלה של חזרה בתשובה זה 'דרך ארץ קדמה לתורה'. קודם תהיה בן אדם, תקבל את כולם, תכבד את כולם, אחר כך תבוא לעבוד את הקדוש ברוך הוא. מי את?".

רובין עצמה מודה כי עד שהכירה את ספורי, גם היא הייתה חשדנית מאוד כלפי ערבים: "חייתי בירושלים עם ערביי ירושלים. את כל הזמן בהיכון. אני מומחית בלהתנהל איתם, אבל הכל מקצועי ומתוך זה שאנחנו חיים ביחד. הייתי קונה מהם פירות וירקות, וזהו, לא לפנות. לא חשבתי שאתאהב במישהו שהוא מחוץ לגבולות שלי. אני בן אדם שאין לו גבולות, אבל זה היה הגבול".

איך הגיב אבא שלך כשבישרת לו?
"הוא אמר לי 'את הבת שלי ואני אוהב אותך, פשוט בואי לא נדבר על זה'. ברגע שהוא נותן לי מקום, לא תהיה לו ברירה אלא מתישהו להיחשף למודי. אני יודעת שגם שם אעשה את הדרך ובינתיים לא לוחצת. בזמן שלכם".

והמשפחה שלך, מודי?
"היא באה אלינו הביתה, להורים שלי, וחששתי פתאום. איך אמא שלי תקבל אותה? איך גל תקבל את אמא שלי? שמעתי את הסיפורים שהיא סיפרה לי על כמה גזענית היא הייתה. פתאום אני מכניס אותה לבית ערבי. כולם מדמיינים בית ערבי עם אוהל, גמל. הייתי מסתלבט עליה, 'תחני ליד הגמל בחוץ, בסדר?'. כשהגיעה היא ראתה נורמה, אנשים נורמטיביים, רגילים. פתאום הן מסתדרות. אמא שלי עפה עליה ואוהבת אותה ברמות מטורפות, ברמה שהיא לקחה אותה לסבתא שלי ועשתה איתה סיבוב דאווין ביפו".

לדברי ספורי, תמיד סבל מגזענות - מאז שזוכר את עצמו: "תמיד הייתי 'הערבי המסריח' בבית הספר. זה מבחינתי נורמה, מגיל אפס. תמיד הייתה גזענות. העליה הרוסית הגיעה וכל האש עברה לרוסים, כולם התחילו לקלל אותם. מבחינתי הם הצילו אותי. כשהבן שלי התקבל לתיכונט בצפון תל אביב הוא היה הערבי היחיד בבית הספר. הושבתי אותו על הספה ואמרתי לו: יא ערבי מסריח, יא דאעש. נתתי לו את כל הקללות. הוא שאל: 'אבא, למה אתה עושה את זה?'. אמרתי לו: תקשיב, אני חייב להכין אותך, שלא תופתע. הוא חזר ואמר: 'אבא, יש קללה אחת שלא אמרת לי. שאלתי איזו והוא ענה: 'עובד מקדונלדס'. נקרעתי".