שנה סוערת עברה על נסרין קדרי, שהפכה מהסוד של הז'אנר הים תיכוני לזמרת שנכנסת לאט לאט למיינסטרים. השבוע, הצטלמה לשער הגיליון המודפס האחרון של מגזין בלייזר, שהוקדש ליום האישה, למרות שהמגזין עצמו לא היה מזוהה עם העצמה נשית לאורך ההיסטוריה שלו. "מקום שלנו הוא לבוא ולהעביר את המסר הזה ולהשפיע", אומרת נסרין.
אלא שמערכת יחסים שניהלה הזמרת הרחיקה אותה מדמות האישה החזקה שהיא כל כך מזוהה איתה כיום. "עברתי איזושהי סוג של התעללות", היא מספרת לראשונה בראיון. "הוא לא היה אלים פיזית, אלא מילולית וזו גם אלימות. כיום, כשגבר מכיר אישה, הוא חושב שהיא רכוש שלו וזה מה שעברתי בעצם. 'למה את אוכלת ככה?', 'למה את מדברת ככה?', 'למה את לא עדינה?' 'זה ג'ינס או טייץ?'. אישה נולדה אישה ואף אחד לא יקבע לה מה היא צריכה לעשות".
בבית המשפחה בלוד, לא יודעים על הצילומים של נסרין למגזין הפרובוקטיבי. "'ינעל אבו אבוק, יערס', זה כזה", אומרת נסרין על התגובות שהיא מצפה לקבל בבית. "אבל זה לא עוצר אותי. אמא שלי הכי מפרגנת שיש".
שמונה שנים חלפו מאז זכייתה ב"אייל גולן קורא לך" ובגיל 33, נדמה שהיא משלימה את עלייתה לליגה של הגדולים עם הופעה ראשונה בהיכל מנורה. לפני שנתיים, אחרי 13 שנים של זוגיות עם בחור יהודי, החליטה להתגייר כדי שיוכלו להתחתן. דווקא אחרי שהשלימה את התהליך, הם נפרדו. עם הדת החדשה, אימצה לעצמי שם יהודי - ברכה. "קוראים לי גם ברכה וגם נסרין, זה לא משנה. כל התהליך שעברתי זה ברכה".
ומה החלום? "החלום שלי זה שביונסה תתקשר אלי. שאני אקום בבוקר לשיחה שלא נענתה. היא תגיד לי 'נסרין, מה שלומך? תקשיבי אני רוצה להזמין אותך להופעה שלי וחשבתי שאולי נעשה שיתוף פעולה, את תשירי בעברית וערבית ואני באנגלית, מה דעתך?'. אני אענה לה: 'לא יודעת, אני אחשוב על זה'".