״היה נפלא לארח אתכם, הייתם סובלניים, הייתם נהדרים, נשמח לארח אתכם שוב״. במילים החמות האלה, ממש יוצאות מגדרן, נפרד מאיתנו המלצר הכי נחמד, הכי אדיב, הכי חיובי והכי חייכן בישראל. כן, נדמה לי שהוא היה גם חייכן, ניתן היה לזהות את החיוך התמידי מבעד למסכה שהוא הקפיד לעטות על אפו ופיו. בעצם, מדובר בברמן, כלומר, בברמן שהוא גם מלצר וגם מכונת נחמדוּת בלתי נלאית. ויש לו גם שביל בצד. נדמה לי שמעולם לא פגשתי מלצר שהוא כל כך נחמד, כל כך נלהב, כזה פּלִיזר, עוסק במלאכת הפּליזינג בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. אני לא יודע אם יש תרגום מדויק למושג הכל כך אמריקאי הזה, ״פּליזינג״. משביע רצון? מהנה? מספק? חנפן? כל התשובות נכונות.
המלצר הכי נחמד בישראל עובד במסעדת בר איטליה החדשה בנתניה. המסעדה עצמה – ראינו כמותה לא מעט. מעוצבת לפי כל אמות המידה האסתטיות האחרונות. שילוב של עץ ומתכת, קצת וינטג׳י, אורות מעומעמים. בקלות יכולה היתה להיות בניו יורק כמו שהיא נמצאת על חוף ימה של נתניה. מסוג המסעדות האיטלקיות המפלצתיות האלה שצמחו בשנים האחרונות בישראל. מסעדת פּומו היא אחת מהן והיא מסעדת האם של בר איטליה. שתיהן שייכות לאותם בעלים. הרציונל שעומד מאחורי מסעדות הז׳אנר האלה הוא נורא פשוט: ישראלים אוהבים אוכל איטלקי, אוהבים בצק, אוהבים נדיב, אוהבים גדול, אוהבים לתקוע. בר איטליה עונה על כל הקריטריונים הנ״ל.
שנחזור למלצר הכי נחמד ישראל? המסעדה מפוצצת באנשים, אין לי מושג אם היא עומדת בתנאי "התו הסגול״. כל הסיפור הזה מגוחך לגמרי. אנחנו מתיישבים על הבר ומזמינים. העיניים שלו נוצצות. כל מנה שמוזמנת – המלצר זורח מרוב אושר. ניכר שעבר אינדוקטרינציה רצינית. ״זה מנה מדהימה״, ״זו מנה הצגה״, ״וואו, איזה כיף לכם, אני מקנא״. האם הוא מעמיד פנים? יכול להיות. אם כן, הוא גם שחקן מחונן ברמה של ג׳ורג׳ קלוני. ״למה לא סיימתם את המנה?״, הוא שואל בפרצוף של כלבלב עזוב, ״מה, לא היה לכם טעים? באמת? למה לא?״. הוא מושקע רגשית בארוחה, בוודאי יותר מאיתנו.
הזמנו פיצה ״לה מארה״ (73 ש״ח). ״שיואו, איזה מדהימה הפיצה הזאת, אני מה זה מבסוט מכם שהזמנתם אותה״, המלצר משבח אותנו על הבחירה. עשר דקות אחר כך מתייצב לידנו אדם חמור סבר. ״אני אחראי המשמרת ואני מצטער לבשר לכם...״. מה? מה קרה? יש חולה קורונה מאומת במסעדה? ״חלה תקלה בהכנת הפיצה. זרקנו אותה לפח והכנו חדשה״. פיוּ, כבר התכוננו לגרוע מכל. ואז הגיעה הפיצה החדשה. האם היא היתה ״מדהימה״, כפי שהצהיר המלצר? לא ממש. אבל פיצה חביבה בהחלט. אילתור ישראלי על מנגינה איטלקית. זו בעצם פיצה בסגנון חריימה – נטולת גבינה, רוטב עגבניות צפון-אפריקאי, חתיכות של דניס, פירורי פטה כבשים ופטרוזיליה. כל הטעמים המוכרים האלה מונחים על בצק אפוי. האם פיצה רוצה להיות חריימה? האם חריימה רוצה להיות פיצה? שאלות מיותרות. עובדה שזה מה שקורה בפועל.
לקחנו ארנצ׳יני שרימפס (49 ש״ח). ״יא, איזה כיף לכם״, אמר המלצר. הגיעו שני כדורי ריזוטו מטוגנים, עליהם שני שרימפסים, קפואים, מופשרים ומטוגנים, שהודבקו על ראשי הכדורים באמצעות מיונז פיקנטי בטעם זעפרן, ואם זה לא מספיק – אז עוד מריחה של מיונז פיקנטי מלמטה. זו מנה וולגרית, מטוגנת, שמנונית, עם טעמים ילדותיים. איך אפשר להתנגד לזה? כאמור, פליזינג. טיגון עמוק היא הדרך הבטוחה להגיע ללבבות של אנשים. לא משנה מה אתה מטגן, אגב. גם אם יטגנו לכם נעל בית או שלט של מזגן, כנראה שתיהנו במידה כזו או אחרת.
גם ברוסקטה טונה (63 ש״ח) היא לא מנה מעודנת או כזו שנועדה לאתגר או לשאול שאלות. כאן מתקיפים בכל התותחים הכבדים: קוביות טונה נאה, לא מי יודע מה איכותית (אבל במילא לא מרגישים אותה), שנעטפות בכוסברה ועגבניות שרי וצלפים ואותו מיונז דביק. התוצאה? בדיוק מה שאתם מתארים לעצמכם. וכל זה על גבי לחם קלוי.
״אין, זה מדהים. פשוט מדהים״. זו היתה תגובתו של המלצר הכי נחמד בישראל כשהזמנו שתי מנות פסטה: ״ציידים״ (99 ש״ח) היא פסטת ריגטוני ברוטב דמי גלס, פטריות, עגבניות ונתחים של פילה בקר. מנה עשויה באופן סביר, ממוקדת ופליזרית, כמובן. מה יכול להיות יותר חנפני ופופולרי מפילה בקר רך ונעים? ״פרוטי דה מארה״ (92 ש״ח) היא מנה של קרעי פסטה ברוטב עגבניות וציר סרטנים עם מבחר של פירות ים מהשקית: שרימפס, קלמרי ומולים. גם כאן, קשה לבוא בטענות לפסטה. היא אמנם קצת מבושלת יתר על המידה, אבל בבר איטליה לא מבקשים להקשות על הסועדים (הבנתם את משחק המילים?). אל-דנטה זו מידה מאתגרת, אז יבשלו לכם את הפסטה עוד כמה דקות כדי שתוכלו לאכול אותה עם הלשון. פירות הים לא מובחרים אבל גם לא נחותים. שתי מנות הפסטה ענקיות. אתה אוכל ואוכל ומבין שלא תהיה לך ברירה אלא לארוז הביתה. עבור הסועד הממוצע, זה הדבר הכי כייפי שיכול לקרות לו. אתה מגיע למסעדה ויוצא עם שקית מלאה באוכל. נס פח השמן! נס פח הפסטה!
כשהגענו אל הקינוחים ואכלנו את הטירמיסו (51 ש״ח) המלצר התבונן בנו כמו נערה מאוהבת. ״איך הטירמיסו, אה? הוא טוב, אה? נכון שהוא טוב?״. האמת שהוא לא היה טוב. מין טירמיסו כזה שיצא מהמקרר אחרי ששכב שם מי יודע כמה זמן. את הבישקוטים שכחו לטבול באספרסו, ומה זה טירמיסו ללא טעמו החזק של קפה מהול באלכוהול? זו היתה עוגת שמנת ולא טירמיסו, אבל לא היה לנו האומץ לשבור למלצר את הלב. ״כן, טירמיסו מעולה, טירמיסו מהמם״, אמרנו לו והוא חייך. חייכנו בחזרה וביקשנו חשבון. בסך הכל, ארוחה פליזרית במסעדה פליזרית. כמה פעמים בחיים יוצא לכם לאכול במקום שיוצא מגדרו כדי לספק אתכם? המלצר הכי נחמד בישראל, ווי לאב יו.
>> בשבוע שעבר המבקר אכל בפרונטו
בר איטליה. שדרות בן עמי 113, נתניה. 09-7421113