לקבל אוכל חם: האם זו דרישה מוגזמת בהתחשב בנסיבות הנוכחיות או בקשה הגיונית לגמרי? לעיתים נדמה שהמשלוחים משחקים איתנו את משחק הילדים המפורסם – חם, חם, מתחמם, רותח, פושר, מתקרר, קר. זו רולטה רוסית. אתה אף פעם לא יודע באיזו טמפרטורה יגיעו קופסאות הפלסטיק. יש יותר מדי משתנים שפועלים לרעתך. מזג האוויר בחוץ (החורף הישראלי? בדיחה, ועדיין יש לו השפעה), היכולת או חוסר היכולת של הטבחים (חזרו מחל״ת? יצאו לחל״ת?) וכמובן – השליחים עצמם. כמה מהר הם ידהרו בכבישים. האם יצליחו להתחמק מתאונה חזיתית עם משאית זבל? עד כמה חזקה הבטריה של האופניים החשמליים? האם יגיעו תוך פחות מחצי שעה? עשרים דקות? האם יפגשו בדרך חבר שהם לא ראו כבר שנים, יעצרו לשיחה קצרה, ״מה המצב גבר, מה קורה? מה המצב? תגיד, יש לך משהו טוב לעשן? ראית ׳חזרות׳? אתה מתכוון להתחסן? מה אתה דפוק? וויי וויי וויי, שכחתי שיש לי משלוח. יאללה, אני חייב לרוץ. תמסור ד״ש לאחותך״.

השבוע הזמנו משלוח ממסעדת מיטבר הוותיקה, המבוססת, שנפתחה ב-1994 במורדות שדרות חן בואך כיכר רבין בתל אביב, ומאז, היא עושה את מה שהיא עושה, ללא שינויים גרנדיוזיים. בשביל מה לשנות את מה שעובד כל כך טוב? מיטבר היא מסעדת בשרים מעולה. גם בימי הקורונה, אפשר להזמין מהתפריט שלה כאילו שלא היתה מגיפה בעולם. סטייקים במשלוח? תיכף נדבר על זה. אם בכל זמן אחר, מיטבר תלויה בעיקר בעצמה, הרי שעכשיו השליחים של וולט מחזיקים אותה בביצים. זה אובדן נוראי של אוטונומיה. רוצה לומר – המסעדן מתכנן תוכניות והשליח צוחק.

המשלוח הגיע מהר מאוד. תוך כ-25 דקות. זה לא זמן שיא אבל זה לא רע בכלל. משום מה, רגע לפני, השליח התקשר אלינו. אני אף פעם לא מבין שליחים שמתקשרים במקום פשוט להגיע. בשביל מה הומצאה האפליקציה אם לא כדי שלא נצטרך לשמוע קול אנושי? זה מזכיר את נהגי המוניות של גט טקסי שמתעקשים להרים אליך טלפון דקה לפני שהם מגיעים, כאילו שאנחנו בשנות התשעים, עם פלאפון לֶבֶנָה ויעקב איילון בחדשות. האפקליציות האלה היו אמורות לחסוך מאיתנו את כל האינטראקציות המביכות, את השיחות המיותרות, את הניג׳וסים האלה. על מה יש לדבר? שימו את המשלוח ליד הדלת ושלום על ישראל.

״הלו, אתה מוכן לרדת למטה?״, תהה השליח, ״זה משלוח גדול״. סליחה?! כמובן שלא ירדתי. מילמלתי איזה תירוץ. בחור צעיר ובריא יכול לעלות שתי קומות ברגל. אין גבול לחוצפתם של שליחים בעת הזו. הם מרגישים שליטי העולם, אז מה אכפת להם לנסות. אולי הם יפלו על איזה פראייר שיהיה מוכן לעשות בשבילם את העבודה ההו-כה-קשה הזאת. הוא עלה למעלה, הותיר את השקיות בידינו והתחפף. אתה רואה, שליח יקר? זה לא היה כזה מסובך, אה?

אומר זאת כבר עכשיו – חלק מהמנות היו פושרות עד חמימות מינוס-מינוס-מינוס, וזה מאוד משונה כי המסעדה די קרובה אלינו והמשלוח הגיע במהרה. יכול להיות שהשקיות נשכחו במסעדה עצמה והמתינו עד שהשליח ה״חרוץ״ יגיע. לכו תדעו. כאמור, במשלוחים – המשתנים תמיד יפעלו לרעת המסעדה. כבר קיבלנו מנות במשלוח שהיו כל כך חמות שכמעט קיבלנו כוויה בלשון, כאילו שישבנו סביב שולחן ליד המטבח. כן, זה ייתכן, זה אפשרי. אבל כמו שקורה לא מעט פעמים לאחרונה – גם האפשרי עלול להפוך למופרך. ההבדל בין אוכל חם לאוכל קר הוא בסך הכל כמה דקות תמימות. חיים ומוות ביד השליח.

 

המבורגר של המיטבר (צילום: מיטל סולומון, יחצ)
המבורגר. בהחלט רגילים לקבל אותו חם במשלוח|צילום: מיטל סולומון, יחצ

אז לקחנו בחשבון כשהזמנו המבורגר טלה (78 ש״ח) שהטמפרטורה שלו היא לא מייטבית, בלשון המעטה. יש משהו יותר מבאס מלאכול המבורגר בטמפרטורת החדר? כמובן שיכולנו ליצור קשר עם וולט, להתלונן בפני הנציגה, להסתמס הלוך ושוב, היא תיצור קשר עם המסעדה, אנחנו נמתין, היא תשלח לנו סמיילי עצוב ואמפטי, אולי המסעדה תסכים לשלוח שוב את המשלוח, אולי לא. למי יש כוח לכל הפרוצדורה הארוכה והמעייפת הזאת? אנחנו רעבים. אכלנו את מה שנתנו לנו. בגולאג בסיביר סבלו יותר.

ההמבורגר היה טוב, יחסית כמובן, עם טעמים חזקים של טלה ולחמנייה טרייה ואוורירית. גם סינטה (162 ש״ח) שהגיעה במשלוח, עטופה בזהירות בנייר, כמו תינוק בתוך הרחם, עשויה מדיום רייר, היתה יכולה להיחשב להצלחה אם לא היתה מגיעה חמימה ומטה. כמה זה חבל. מי המטורלל שמזמין סטייק במשלוח? בשר משובח, אדום, מדמם, נגיס ו...נו, הבנתם. יכולנו להכניס אותו לתנור לכמה דקות או למיקרו לכמה שניות, חלילה וחס, ואז מה היה מתקבל? סטייק שעבר התעללות. זה אסור לפי אמנת ז׳נבה (ואני כבר לא מדבר על התוספות של המנות. צ׳יפס, פירה וכרובית מטוגנת. עזבו).

והנקניקייה, מה איתה? ובכן, אותו גורל אכזר. היא דווקא עשתה רושם מבטיח, נקניקייה איטלקית (48 ש״ח) עשויה מבשר חזיר שעורבב במוצרלה, פסטו, צ׳ילי ועגבניות מיובשות. יש משהו יותר עגום מנקניקייה קרירה שאדי החום הפכו לטיפות מים שעטפו אותה בקופסת הפלסטיק? עצמנו את העיניים, נגסנו בה ועשינו תרגיל בדמיון מודרך. זה עבד חלקית. המוח האנושי לא יהפוך נקניקייה קרה לנקניקייה חמה.

 

נקניקיות איטלקיות של המיטבר (צילום: מיטל סולומון, יחצ)
נקניקיה איטלקית עם מוצרלה|צילום: מיטל סולומון, יחצ

באופן לא ברור, דווקא צלעות הטלה (138 ש״ח) הגיעו אלינו כאילו שזה עתה יצאו מהגריל. לוהטות, שומניות, מושלמות. זו הוכחה ברורה לכך שגם מאכל עדין כמו צלעות אפשר לשנע בהצלחה. ומרק העדשים (36 ש״ח)? הוֹט הוֹט הִיט (היתה להקה כזאת פעם. לא רעה). מרק שמדגיש את זה שמיטבר היא לא רק מסעדת בשרים פר-סה, אלא פשוט מסעדה טובה באופן כללי (כן, אפשר להבחין בכך למרות הפדיחה).

 

צלעות טלה של המיטבר (צילום: מיטל סולומון, יחצ)
צלעות טלה, לא פחות ממושלמות|צילום: מיטל סולומון, יחצ

מכאן נידרש לשתי מנות קרות. איתן לא היו בעיות מיוחדות. להיפך. טרין כבד עוף (36 ש״ח) אפוי בקסיס ופורט אדום, מוגש עם קונפי אגס וטוסטונים. טעמי הכבד מרירים, מרקמו חלק, האגס המבושל מעטיר ממיציו המצומצמים והסוכריים, ניחוחות האלכוהול. טרין מהסרטים הצרפתיים.

חציל קלוי (48 ש״ח) זה כבר הכי רחוק שאפשר מהטרין, ועדיין – ביצוע ללא דופי למנה סופר-דופר משומשת שיכול להיות שכבר הגיע הזמן לעשות לה רהביליטציה ולהפסיק לזלזל בה. אין במה לזלזל. חציל נהדר, טעמי חריכה, טחינה, גרגרי חומוס וצנוברים. במיטבר מגישים חציל קלוי עוד לפני שהוא ידע שהוא כזה. הקילומטרז׳ מורגש.

 

חציל בלאדי במיטבר (צילום: מיטל סולומון, יחצ)
חציל בלאדי. מצטיינים לא רק בבשר|צילום: מיטל סולומון, יחצ
טרין כבד עוף (צילום: מיטל סולומון, יחצ)
טרין כבד עוף. מנה קרה ומוצלחת|צילום: מיטל סולומון, יחצ

לקינוח הזמנו עוגת גבינה כהילכתה (48 ש״ח). קרה? בטח שקרה. סיום קר לארוחה שהיתה אמורה להיות חמה. היה פעם משפט שאמר – ״אל תירו בשליח״. לא שאני רומז למשהו.

עוגת גבינה מהמיטבר (צילום: מיטל סולומון, יחצ)
עוגת גבינה אפויה. סיום קלאסי|צילום: מיטל סולומון, יחצ
אפשר חשבון - מיטבר (עיצוב: סטודיו מאקו)
אפשר חשבון - מיטבר|עיצוב: סטודיו מאקו

>> כתבו לביצה עלומה

>> בפעם שעברה הזמנו משלוח מסאפה

מיטבר. שדרות ח"ן 52, תל אביב יפו. 03-6956276