בכל מה שקשור למסעדות וימי הקורונה, באמת שכבר ראינו הכל. שום דבר לא נראה מוזר, הזוי או בלתי אפשרי. כל תחזית עגומה – התגשמה, הלא צפוי הפך לצפוי, הפתעות צצו משומקום וחיבורים שבחיים לא הייתם חושבים עליהם – נהיו פתאום לגיטימיים ורלוונטיים. איפה שצריך לשרוד, שורדים. ככה זה המין האנושי. מתרגל מהר לסיטואציות קיצוניות. הקורונה הפכה שפים ותיקים לטבחים של שירותי משלוחים וספקי אוכל לרוכבי טוסטוסים. מסעדות החלו לחשוב לא על צילחוּת, מקוריוּת או נועזוּת חלילה, אלא על איך מנות זזות מנקודה אחת לנקודה שניה ואם זה יכול לעבוד במשלוח. זה הפך להיות הסטנדרט החדש – אם זה עובד במשלוח, אז זה כבר טוב, לא צריך הרבה יותר מזה.

והכי טוב זה אם אפשר שכמה דברים יעבדו טוב במשלוח. הם לא צריכים להיות קשורים זה לזה מבחינה תמטית. בקורונה, כל מטאטא יורה וכל מה שנכנס לקופסת פלסטיק, גם יוצא מקופסת פלסטיק. זו לא השעה לאנינות יתרה או ציפייה לסיפור קוהרנטי. כבר הזמנו משלוחים של בראסרי שמגיש אוכל איטלקי וצרפתי ופתאום החליט שמתאים לו ללכת על פיתה עם פרגיות וגם סושי. למה לא? כל הקונספט של התמחות והתמקצעות והתמקדות בדבר אחד, זה פאסה ושייך לעידן אחר. ברוכים הבאים לעידן הכל-בו.

ובמסגרת העידן החדש, הזמנו השבוע ממסעדה שגם בשגרה לא נרתעת מאקלקטיות – גרנד קפה טורקיז בקניון רמת אביב – ונדמה שהמציאות העכשווית הפכה אותה לרלוונטית יותר מתמיד. ״סושי ובראסרי״, היא קוראת לעצמה ואפשר להצניע איזה גיחוך לנוכח השילוב שלכאורה נדמה לבלתי אפשרי. אבל כאמור – בקורונה כמו בקורונה, אין דבר כזה שאין דבר כזה. גרנד קפה היא אחות למסעדת טורקיז היקרה והוותיקה והיא, למיטב זיכרוננו מהביקור האחרון אי שם לפני חמש שנים, מסעדה מוצלחת לסוגה ובכלל. השף רז סלע שבזמנו פרש לטובתו ממשרה כסו-שף של ירון שלו בטוטו, עושה שם עבודה שקטה, רחוק מאור הזרקורים של ה״סצינה״. ובגלל שאין כרגע ״סצינה״, אז זה גם לא כל כך משנה, אה?

גרנד קפה טורקיז חטפה שתי כאפות מהקורונה: הקניון שבה היא שוכנת נסגר בתקופת הסגר, ועליה נאסר להיפתח כמו שאר המסעדות. כמה אפשר להתעלל במסעדה אחת? ובכן, התעללות לחוד והישגים לחוד. הזמנו משלוח סופר-מגה אקלקטי ונדהמנו, באמת שנדהמנו, לגלות מסעדה שמצליחה לג׳נגל בין ביף בורגניון, קבב טלה ורול סושי, וגם עושה את זה ממש כמו שצריך. אפס החטאות, פחות או יותר.

אוסקה טונה - גרנד קפה (צילום: אביבית שבתאי לוי, יחצ)
אוסקה טונה. ההוכחה שגרנד קפה טורקיז היא מסעדה יפנית טובה|צילום: אביבית שבתאי לוי, יחצ

נכון שזה הולך נגד ההיגיון הבריא ונגד כל מה שהקולינריה מאמינה בו (ספציפיוּת בתור ערך עליון), אבל מה לעשות שהתפריט המקושקש (בקטע טוב) של גרנד קפה טורקיז מצליח לעבוד. מין קסם שכזה. אוכל פשוט וטוב. האם נהיינו מקושקשים כמו תפריטי המשלוחים? היטמטמנו? היטפשנו? התפשרנו? מי יודע. אבל טעים זה טעים. את זה הקורונה לא תיקח מאיתנו. בעצם, היא לקחה את חוש הטעם והריח, אז תשכחו מההערה האחרונה.

התחלנו עם אגדאשי טופו (48 ש״ח) שדווקא היה סתמי. ציר תפל וקוביות טופו לא פריכות מספיק, וזה בעצם כל מה שנדרש מהמנה הזאת, אז היא נפסלת באשמת חוסר אותנטיוּת משווע. לצידה, לקחנו מנה שנקראית ״אוסאקה טונה״ (64 ש״ח) שהגיעה, כמה זה משמח, עם נתחי טרחון (דג ים נהדר) קצוצים שנחים על גבי ריבועי אורז פריך עם בצל ירוק וביצי טוביקו פריכות ולא מיותרות במקרה הזה (הן רגילות להיות מיותרות). זו מנה שמדגימה את העובדה הפשוטה: גרנד קפה טורקיז היא מסעדה יפנית טובה, בליגה של המסעדות היפניות הטובות שיש לנו.

צריכים עוד הוכחה: איך יכול להיות שהצלחנו לאכול וגם לבלוע רול סושי עם מוצרלה? הרי מין הידועות שהרולים ה״משוגעים״ הם ערובה לכישלון ומבוכה, ותראו מה זה – ״קיטשן סינק״ (66 ש״ח) הוא רול מטוגן בטמפורה, עם סלמון, אבוקדו, בצל ירוק, במעטפת של מוצרלה חמה ופתיתי פלמידה מיובשת. אלוהים שישמור עלינו, איך כל זה אמור לעבוד? אין לי מושג. זה עובד לא כנגד כל הסיכויים, כי לא היו סיכויים מלכתחילה, אלא בגלל שהטעמים מאוזנים ומאזנים זה את זה ואין תחושה של עודף או הגזמה (אני יודע שזה אוקסימורון). אגב, ״קיטשן סינק״ הוא שמן של דרמות קולנועיות שהתפתחו בשנות החמישים ומתארות באופן ריאליסטי את מעמד הפועלים הבריטי. אין לי מושג איך זה קשור לסושי.

 

רול קיטשן סינק - גרנד קפה (צילום: אנטולי מיכאלו, יחצ)
רול קיטשן סינק: לא ברור איך, אבל זה עובד|צילום: אנטולי מיכאלו, יחצ
ביף בורגיניון - גרנד קפה (צילום: אביבית שבתאי לוי, יחצ)
ביף בורגיניון בגרנד קפה. לפי כל החוקים|צילום: אביבית שבתאי לוי, יחצ

ומהסושי אל הקבב. אני לא מאמין שכתבתי את זה. קבב טלה בפיתה (70 ש״ח) הוא מסוג המנות שהופיעו בצוק העיתים של הקורונה, כי פיתות זה קונצנזוס מאוס שאי אפשר להתווכח איתו. ותראו מה זה – בגרנד קפה טורקיז מכינים פיתה פשוט מעולה. לא בטוח אם זה קבב טלה בפיתה או עראייס. זה מין מצב ביניים של שניהם.

הפיתה מגיעה חמימה ורכה, בפנים קבב מעוך לגמרי, מדיום-וול, אפשר להוסיף עמבה וטחינה וחמוצים וזהו. פיתה יחסית מושלמת (במחיר די מופרע, לא? טוב, אנחנו בקניון רמת אביב, אל תשכחו).

דג בנייר - גרנד קפה (צילום: אביבית שבתאי לוי, יחצ)
עסיסי וטעים. דג בנייר מהגרנד קפה|צילום: אביבית שבתאי לוי, יחצ
קראק פאי - גרנד קפה (צילום: אביבית שבתאי לוי, יחצ)
קראק פאי. קינוח של קורבנות אופנה|צילום: אביבית שבתאי לוי, יחצ

בזרימה אנטי-הגיונית, הגענו מהקבב אל הביף בורגניון (85 ש״ח) ודג ים מאודה (92 ש״ח). איזה דג? איזה ים? את זה הם לא מציינים. זו לא העת לפרטים הקטנים (סתם, זו כן). הביף בורגניון נעשה לפי כל החוקים. הרבה יין אדום, מבושל בסבלנות, בשר רך, ירקות שורש, פירה מצוין. והדג? הלם ותדהמה. לא מיובש ומיובשש, אלא ממש להיפך. עסיסי לגמרי. מוגש בתוך נייר פרגמנט סגור (אן פפיוט, מה שנקרא) עם קישואים, עגבניות שרי, זיתים, תרד, שום וארטישוק ברוטב שמן זית, לימון ויין לבן. שתי קלאסיקות מבוצעות היטב. לא מובן מאליו כשצריך במקביל לזגזג עם פיתה וסושי

לקינוח הזמנו קראק פאי (40 ש״ח), קורבן אופנה דאשתקד, ולא ברור למה העוגה השמנונית הזאת בכלל זכתה לתהילתה מלכתחילה. שטויות נחמדות של אמריקאים. ואתם בינתיים תכניסו את גרנד קפה טורקיז למפת המשלוחים שלכם. כמו החיסון של פייזר ומודרנה, זה משלוח בטוח וללא תופעות לוואי ידועות (אולי יצמח לכם זנב).

אפשר חשבון - גרנד קפה (עיצוב: סטודיו mako)
אפשר חשבון - גרנד קפה|עיצוב: סטודיו mako

>> כתבו לביצה עלומה

>> בפעם שעברה הזמנו משלוח מצ'יקטי

גרנד קפה טורקיז. קניון עופר, רמת אביב, תל אביב. 03-5536677