הבוּמרים מאיתנו בוודאי זוכרים שפעם, לא לפני כל כך הרבה זמן, היו בסך הכל שני סוגים של משלוחים: אוכל סיני ואוכל איטלקי. לא היה תאילנדי, לא מקסיקני, לא ערבי, לא טבעוני, לא סושי ובטח שלא דונאטס. העולם לא היה מונח בקצות האצבעות שלנו. ילדים, תארו לעצמכם מציאות שאין בה אפליקציית וולט. מדהים, לא? איך חיינו בלי וולט? איך שרדנו? האם היה טעם לחיינו? אגרולים עם רוטב ורוד זרחני ומקרוני ברוטב עגבניות, זה מה שהיה. גם פיצה היתה, בטח שהיתה. זה משהו שלא השתנה מאז ועד היום. אבל זה הכל. ימי מדבר של אגרול ופיצה. אז אתם בטח שואלים, ילדים, מה אנשים עשו בשביל לאכול? הלכו למסעדות? באמת? היתה תקופה כזאת לפני הקורונה? בישלו בבית? איזה פרימיטיבים, איזה ברברים.
לזכר הימים ההם, תקופת התמימות שלא תחזור, הזמנו השבוע משלוח ממסעדת ג׳מה ביפו. היא בעצמה מגדירה את עצמה בתור ״מסעדה איטלקית קלאסית״. אין לה יומרות להיות מודרנית או עכשווית ובטח שלא ״מקומית״ או ״מולקולרית״ או כל מושג אחר שהשתרש בשנים האחרונות במדורי האוכל. זו לא מסעדה איטלקית ״אותנטית״, כי אותנטיוּת היא מושג חמקמק ולא קיים. זו מסעדה כל-איטלקית, מותאמת לישראליוּת, כפי שהיה נהוג מזה עידן ועידנים, מאז שהאיטלקים החלו להגר מארצם מולדתם לארצות הברית ומשם הפיצו את בשורת המטבח שלהם לכל עבר. בקיצור, ג׳מה היא מקורבנות הכיבוש האיטלקי.
זה לא עניין נוסטלגי. לנוסטלגיה אין כוח בפני עצמה. בניגוד למה שמנסים לשכנע אותנו בתוכניות האוכל, אתה לא אוכל זיכרונות. נוסטלגיה לא שווה כלום אם אין לה ממשוּת. היא חייבת להתגלם בדברים אמיתיים. אחרת היא משקרת לך בפנים ואף אחד לא אוהב שמשקרים לו בפנים. ג׳מה היא לא מסעדה נוסטלגית שקרנית. העסקה ברורה לכל הצדדים. זה חוזה קצר, בלתי יותר מדי סעיפים. ישנה שקיפות. מבחינת הסועדים הבוגרים, מדובר ב״טריפ דאון ממורי ליין״. כל המסעדות האיטלקיות שהם הכירו בימי חייהם, כרוכות במסעדה אחת. עבור הצעירים, ג׳מה עשויה להיראות קצת מיושנת. מנותקת מהזמן. נו, אז מה? מיושנת זו קללה? גם ״מיושנת״ צריך לדעת איך לעשות.
תפריט המשלוחים של ג׳מה לא הולך בגדולות. פסטה יבשה, רטבים בסיסיים, פיצות לא ראוותניות. אין כאן מחמצות של שלושה ימים. העשייה היא פשוטה, התוצאות הן פשוטות. גם כשזה פחות עובד, זה עובד. הנחת חבר? לא. הבנה של מה שמונח לפניך ומה גבולות הגזרה והטריטוריה.
התחלנו עם מנות ראשונות: ירקות צלויים בטאבון (56 ש״ח) זה אנטיפסטי הכי בסיסי: פלפל, ברוקולי, זוקיני, כרובית ובצל, חרוכים בגריל בדיוק במידה הרצויה. לצידם, הזמנו בורטה (66 ש״ח) שהפתיעה באיכותה. שמנתית, עשירה ונוזלית. אם היה מלצר שאפשר לשאול אותו, הייתי שואל מאיזו מחלבה מצוינת מגיעה הגבינה הזו. תכתבו בתגובות אם אתם יודעים.
ואיך הפיצה? האמת, לא רעה בכלל. מרגריטה (58 ש״ח) דקה, לא דקיקה, שוליים לא תפוחים, לא נפוליטנית, כפי שאופנתי היום. פיצה שמעמידה את עצמה מנגד לטרנד, ומצהירה – זה מה שאני, בין אם תאהב את זה ובין אם לא. אהבנו מאוד.
לפני הפסטות, עצרנו אצל הפולנטה (79 ש״ח) שמוגשת עם בשר עגל בבישול ארוך ואספרגוס צלוי. הבשר היה קצת יבש והפולנטה – מתירס טרי שעורבב בהרבה-הרבה יותר מדי שמנת מתוקה. זו מנה עשירה וכמעט בלתי אכילה מרוב שהיא שמנה ושומנית. זה מה שהיה נהוג פעם, אולי, אבל ב-2020 – נחנקנו.
הפסטות, כאמור, פשוטות: רדיאטורי סינטה (74 ש״ח) ברוטב ציר בקר, עגבניות מיובשות, בצל מקורמל בבלסמי, בזיליקום ונתחי סינטה שטיגנו וייבשו להם את הצורה; לינגוויני אוסובוקו (74 ש״ח) – אטריות שטוחות וארוכות ברוטב ארבייטה די חריף, מעורבבות בנתח אוסובוקו בבישול ארוך, ואפילו מנת ילדים, שהשם ישמור עלינו – רדיאטורי (38 ש״ח) ברוטב עגבניות. חלקן של המנות היו עשויות יתר על המידה (ממשיכות להתבשל בכלי הפלסטיק), חלקן מותקנות ככה-ככה או יותר מזה. בשורה התחתונה: גם את מה שנשאר, אפשר לאכול ביום-יומיים שלאחר מכן. האם לא בכך נמדד משלוח יעיל ונדיב? אנחנו לא מתקבצים כאן סביב שולחן ומפות לבנות. הקורונה שולחת אותנו אל המקרר והמיקרו. זה הגורל העגום שלנו כרגע.
ולסיום, הקינוחים, היו טובים מאוד, מצדיקים את המילה ״קלאסי״: קנולי (26 ש״ח), אותו צינור בצק פריך, ממולא במסקרפונה ומוגש עם דובדבני אמרנה; טירמיסו (42 ש״ח) עשוי ממש כמו שצריך, אבל ממש ממש. שני קינוחים שאפשר לומר עליהם שהם שמרניים, אבל במחלקת הקינוחים של ג׳מה מגישים גם כנאפה, אז אולי כן מנסים שם להתחבר לרוח התקופה. מזל שלא הזמנו את הכנאפה. לא מזמינים כנאפה במסעדה איטלקית. זה חוק לחיים. ועוד חוק: אם משהו לא מקולקל, אין צורך לתקן אותו. זה בדיוק הזמן להסתפק במה שיש, לחבק את מה שיש, לאהוב את מה שיש. מי יודע מה יהיה מחר או מחרתיים. המשלוח בג׳מה החזיר אותנו במנהרת זמן לשנות התשעים והשמונים ובאמת שזה היה מאוד נעים. באייטיז לא היה סגר. היה בולונז. מי לא מעדיף בולונז על סגר?
>> בשבוע שעבר הזמנו משלוח מגרקו
ג'מה. תרצה 14, יפו. 03-6058276