כל משבר הוא גם הזדמנות, ומגפת הקורונה אינה יוצאת דופן. עבור חקלאי בוטיק ישראלים שעיקר התוצרת שלהם מיועד לייצוא או למסעדות גורמה זה בוודאי משבר, מפני שהייצוא חקלאי כמעט אינו קיים מאז פרוץ המגפה והמסעדות ברובן סגורות; עבורנו, הצרכנים והאכלנים והבשלנים, זו הזדמנות - הזדמנות להשיג פירות נפלאים, ירקות שבכלל לא שמענו עליהם ופרחים אקזוטיים (חלקם אכילים, אחרים פשוט יפים), לעתים במחירים מצחיקים ממש.

אבל זה לא רק המחיר. "החקלאים מייצאים את הסחורה הטובה ביותר לאירופה, כי אי אפשר להתמודד כאן עם רשתות השיווק שמורידות את המחירים לרצפה ולא נותנות לחקלאים להתפרנס", אומר בעל משק שמבקש להישאר בעילום שם (אולי מפני שרשמית, משרד החקלאות מכחיש שיש הבדל בין איכות הסחורה לייצוא וזו שמשווקת בישראל). "כל הדברים הטובים - פלפלים, תמרים, עגבניות, ענבים - הולכים לחו"ל, כי שם מצליחים להרוויח יותר כסף". סגירת הדלת לייצוא פתחה חלון הזדמנויות שבו מיטב התוצרת נשאר לראשונה בישראל; לא ברור כמה זמן הוא יישאר פתוח, אבל לנצל אותו זה לאו דווקא להרוויח מצרות של אחרים. במקרים רבים זה להציל אותם.

אדמוניות (צילום: מיה ויין)
באירופה אוהבים, בארץ לא מכירים. אספרגוס ימי|צילום: מיה ויין

"עד לפני חודש היינו הלונה פארק של השפים", אומר גדעון בלינסקי, מבעלי המשק החקלאי "עלה עלה" בעמק חפר, שמתמחה בגידולים מיוחדים ומותאמים אישית. בין היתר מוכרים ב"עלה עלה" 15 סוגים של פרחי מאכל, ביניהם פרח המלפפון, פרח החשמל, אמנון ותמר, כובע הנזיר ואחרים. מרבית ההכנסה של המשק בימי שגרה היא ממסעדות יוקרה ובתי מלון. "שף היה חוזר מחו"ל ואומר לי, 'ראיתי חסה בצורת פטרייה, יש מצב שאתה מגדל אותה?'. אנחנו מגשימים כאן את הרעיונות הכי משוגעים של השפים".

כמו מה למשל?
"יש לנו תפוז ברגמוט שביקש יובל בן נריה מ'טאיזו', חסת קרח שגידלנו בשביל שף יוסי שטרית, ליטל ג'ם אדום שביקש שניר מ'ג'וז ודניאל' ו'רוטבאגה', שזה משהו בין קולרבי לשורש סלרי, שביקשה אביבית פריאל אביחי מ'אוזריה'. אנחנו עכשיו גם בשיא פריחה של פקוס, מה שנקרא מלפפון ערבי, ויש לנו צנונית אבטיח, פריחה משוגעת של חרדלים וצמח קולה, שהוא ממש בטעם קולה. לוקח בין חודשים לשנים לפתח את זה, הנה הם הבשילו, וכל עולם המסעדות מת לנו". 

אז מה אתם עושים?
"עכשיו אני נותן את הדברים האלה כמתנה לאנשים שמזמינים אצלנו אונליין. אף אחד לא נחשף עד היום לירקות שיש לנו, לתתי-זנים. למשל, אנחנו מוציאים תשעה זנים שונים של תפוח אדמה. עד הקורונה זה היה יותר נגיש לשפים, והיום בלחיצת כפתור זה אצלך בבית. תארי לך שאת פותחת ארגז ומוצאת שם תרד שיש עליו גבישי קרח, או שבבית יש ילדים משועממים שרוצים לדעת מה זה אספרגוס סיני ומה עושים איתו. שפים שעובדים איתנו עושים שידורים חיים, מבשלים ומפנים אלינו ולמשקים אחרים. אפשר לקנות את כל הפירות והירקות ועל הדרך לקבל השראה מכל הדברים המשוגעים שיש לשפים להציע".

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Katie (@run_fish) on

אתם עדיין לא זולים. מי הלקוחות החדשים שלכם?
"אלה אנשים שמעריכים איכות ולא אוהבים שדופקים אותם, אנשים עם רצון לעזור. זה מה שעוזר לנו להחזיק את הראש מעל המים". 

מה לגבי הפרחים האכילים שלכם?
"הם עדיין נמכרים, אם כי הרבה פחות. בעיקר לקונדיטורים שממשיכים לאפות מהבית". 

נעמדים בתור בלי לדעת מה מוכרים, כמו בברית המועצות

דברים מוזרים קורים לחקלאים מאז פרוץ המשבר. מצד אחד חל גידול בקניית מוצרים חקלאיים; על פי נתוני משרד החקלאות, מאז ששגרת החיים כפופה לקורונה חלה עלייה של 20 אחוזים בקניית ירקות, בראשם תפוחי אדמה. צריכת השמן, מוצר חקלאי מעובד, עלתה ב-58%.

אדמוניות (צילום: ריטה גולדשטיין)
כל שתיל נותן פרי אחד בשנתיים. אננס|צילום: ריטה גולדשטיין

אלא שלצד הנתונים הללו, מצב הגידולים שאינם מוצרי יסוד שונה בתכלית. ללא מסעדות, בתי קפה, אולמות אירועים וטיסות, סחורה רבה וטובה תקועה אצל החקלאים – שלא יכולים פשוט לחלות שלט "סגור". צריך להמשיך להשקות, לרסס, לקטוף, לגזום, לדשן ולזרוע, וכל זה עולה כסף רב.

הפנייה לצרכן הפרטי היא פתרון מתבקש שהולך ונעשה רווח יותר ככל שנמשכת שגרת הקורונה. הרשתות החברתיות וקבוצות הווטסאפ מלאות בקישורים למשקים חקלאיים שהתחילו לעשות משלוחים לבית הלקוח והחלו להתארגן קבוצות מכירה בשכונות ובמגדלים. גם במשרד החקלאות מנסים לעזור, והחודש הקימו בשיתוף הרשות לחדשנות ארבע זירות מסחר דיגיטליות למכירת תוצרת טרייה ישירות מהחקלאי לבית הלקוח. באתר "טעם הטבע", שוק דיגיטלי של חקלאים מכל רחבי הארץ, ניתן להזמין גידולים בעלי שמות וניחוחות אקזוטיים כמו עלי מיקרו של וואסבינה, חרדל, אפונה, עלי פיצנונית (כשמה כן היא, צנונית פיצית) ועלי פיצלפת (אותו רעיון, רק עם לפת).

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by TIEN + RUBEN (@delectable.day) on  

אבל לא הכל אקזוטיקה ואזוטריה: שני גידולים שמשבר הקורונה פגע באפיקי השיווק שלהם הם האננס והארטישוק המוכרים והאהובים. פתאום כולם כובשים, מבשלים ומטגנים את הארטישוקים, אוכלים כמויות גדולות של אננס טרי ומשובח, והכל במחירים שלא ידענו – וכנראה שגם לא נדע. 

"גידול של אננס זה דבר מורכב", אומר החקלאי יעקב סיזל ממושב בית יצחק. "את שותלת שתיל, ורק אחרי 12 עד 14 חודשים גורמת לו לפרוח. מיום ההפרייה ועד הופעת הפרי עוברים עוד שישה חודשים, ואחרי זה אני צריך לעקור את השתיל, לעבד את השטח, לחטא אותו ולשתול מחדש את המטע, ואז מתחיל המסע מחדש. כל שתיל נותן פרי אננס אחד בשנתיים".

אדמוניות (צילום: Makmel design)
עדיין נמכרים. פרחים אכילים|צילום: Makmel design

לפני הקורונה שיווק סיזל את הפרי לסיטונאים, לגלידריות, לבתי מלון. "כשהכל נעצר והקרטונים התחילו להתמלא, הבן שלי וחבר של הבת אמרו, 'בואו נפרסם ברשתות החברתיות'. התחיל מבול של פניות וכל בוקר יצאו ארבעה רכבים של חברים בחל"ת או פשוט כאלה שבאו לעזור לנו כשליחים בהתנדבות. מצאנו אנשים שיושבים בבתים שלהם ומחפשים דברים לפנק את עצמם ומכרנו סביב 120 שקל לקרטון".

120 עובד לי, אני יכולה להזמין ארגז?
"מכרנו הכל. בעוד שבועיים יהיו עוד".

נעם יעקבא ממשק "הארטישוק של נעם" במושב ניר בנים אומר שגם ממנו קונים הכל כמו משוגעים. "הארטישוק יקר, אני לא הייתי קונה משהו שעולה 20 שקל לקילו אלא אם כן אני ממש אוהב אותו, אבל עכשיו בדיוק כשהוא מגיע לשיא שנמשך אולי חודש וחצי,  המחיר הוא חמישה שקלים לקילו. בשבילי זה מצוין, אני מוכר המון והצרכן מרוצה. אנשים מתאהבים בירק הזה". 

באיזה דרכים אתה מוכר?
"הרבה מפה לאוזן. אני פונה לאנשים, מבקש מהם לארגן מכירות קבוצתיות. אתמול מכרתי בהוד השרון, במגרש חניה בספורטק, ככה שאפשר להגיע עם האוטו וגם לשמור על תקנות הקורונה. אנשים התרוצצו ושאלו איפה מוכרים אננס ואיפה מסיכות, נעמדים בתור בלי לדעת מה מוכרים, כמו בימי ברית המועצות".

מתי הבנת שבמקום משבר אתה חווה התנפלות?
"טרפת הארטישוקים התחילה לפני שבועיים. אנשים הפכו לסוכני מכירות, קונים ממני ארגזים ב-25 שקל ומוכרים ב-30. אנשים שבחיים לא אכלו ארטישוק קונים כמויות. יש קיבוצים שבתחרות אחד עם השני, מי קונה יותר".

את הפרות לא מעניין קורונה-שמרונה

לא כל צמח זוכה לישועה כזאת. דוגמה ליבול שמתקשה לשרוד את פגעי התקופה הוא האספרגוס ימי, או בשמו הרשמי סליקורניה. מדובר בצמח תבלין שגדל בחופים של מערב אירופה וניזון מהקרקע המלוחה, לכן הוא מלוח מאוד. הסליקורניה פופולרי בעיקר באנגליה, בצרפת ובבלגיה, ובמסעדות גורמה מגישים אותו כתוספת לדגים. בישראל פועלות שלוש חוות עיקריות שמגדלות את הצמח לייצוא; אחת מהן היא המשק של ערן ואורית ויין ממושב עין תמר שבצפון הערבה. 

ויין, 60, שמע על הסליקורניה בשנת 2003. ב-2004 הוא כבר יצא איתה לשווקים. "זה צמח שבאירופה גדל חופשי בטבע, אבל היתרון של ישראל הוא שאנחנו יכולים לגדל אותו בחורף", אומר ויין. "שלושת המשקים הגדולים שיש בארץ יכולים להציף ביחד את כל אירופה בסליקורניה". אבל בדיוק כשהשדות נמלאו בטונות של יבול מוכן להיקצר, הקורונה פרצה ואירופה נסגרה. "עד היום אני תקוע עם שדות מלאים", אומר ויין. "בדיוק בשבת האחרונה התחלתי לעשות קציר טכני, שזה פשוט לקצור ולזרוק".

אדמוניות (צילום: משק עלה עלה)
"היינו הלונה פארק של השפים". אנשי משק "עלה עלה"|צילום: משק עלה עלה

מה לגבי מכירה לבשלנים ביתיים?
"אני גר בים המלח ולא יכול לנסוע כל יום לתל אביב בשביל 20 קילו, לכן הגעתי לשני אנשים שאוספים מהחקלאים באזור את התוצרת שלהם ומוכרים בערים. אבל להגיד לך שה-20 קילו האלה מחליפים את השלושה טון בשבוע שהייתי שולח לחו"ל, זה אני לא יכול. אף אחד כאן לא מכיר את המוצר. היום יותר אנשים מתעניינים, חוקרים, ואני חושב שנתחיל לשים דגש על השיווק המקומי, אבל בינתיים לא שום דבר לא ודאי והשדה זה דבר חי שצריך טיפול כל יום. ההוצאות ממשיכות כרגיל, אבל ההכנסות נעלמו". 

ויין מגדל גם בזיל תאילנדי ("יש לו טעם של אניס") שהולך ברובו למסעדות, בזיל אדום שנמכר לרוסיה וגם מורינגה, תוסף מזון עתיר מינרלים. "העובדים הזרים מהפיליפינים ומהודו אוהבים את הגידול הזה מאוד, אבל בארץ עוד לא למדו להשתמש בעלים שלו. מצבו של המורינגה רע מאוד כרגע, כי המתחם של התחנה המרכזית סגור וכך גם השוק שבו מכרנו את זה", אומר ויין. 

במשק יעקבס, שפועל בעמק חפר מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת וידוע בגבינות המיוצרות בשיטות אירופאיות מסורתיות, מדברים על הסתגלות מוצלחת יותר לימי המגפה. "יש לנו רפת צמודה למחלבה ואת הפרות לא מעניין קורונה-שמרונה. הן חייבות להוציא חלב", אומר אסף יעקבס, דור שלישי במשק. "התוצרת שלנו תמיד הלכה לבתי קפה, מסעדות ומלונות, ועכשיו אנחנו עושים לראשונה משלוחים לכל הארץ. התעשתנו מהר כשהבלגן התחיל ובנינו אתר להזמנות אונליין, כל אסטרטגיית השיווק שלנו פונה עכשיו לשם".

המחירים שלכם ירדו?
"לא, אבל המחירים שלנו טובים וכשיש הזמנה מרוכזת אנחנו לא גובים על משלוח. דיירים של הרבה מגדלים - בתל אביב, בגבעתיים, בכפר סבא - עושים קנייה מאורגנת, משלמים מראש, ואנחנו שמים להם 60-70 ארגזים בלובי. יש ביקוש ואנחנו מחזיקים מעמד".

אדמוניות (צילום: באדיבות נעם ארטישוק)
"אנשים מתאהבים בירק הזה". נעם והארטישוקים|צילום: באדיבות נעם ארטישוק

את משק פתורה שבחבל לכיש מנהל עדו תמיר, איש הייטק לשעבר שהיום מייצר שמן זית, יין ודבש שנמכרים למסעדות כמו "טורקיז", "אוזריה", "ג'וז ולוז" ואחרות. "היה לי מלאי גדול של מארזי מתנות לפסח לחברות הגדולות והכל התבטל, אז התחלנו להתמקד בלקוחות פרטיים, לשנות את כל הלוגיסטיקה. אני צריך ללמד את הלקוחות שהם יכולים להזמין הביתה את החומרים שהשפים משתמשים בהם ולבשל בעצמם, להסביר להם כמה חשוב שנשמור זה על זה, אבל גם להסביר את העלות. אנחנו נותנים קופון הנחה על כל האתר, מחירי היכרות ומשלוח חינם מעל 300 שקל. תביני, המכירות האלה הן האוויר שאנחנו נושמים עכשיו".

אדמוניות יפהפיות איכותיות

לפי נתוני משרד החקלאות, הענף שספג את הפגיעה הקשה ביותר הוא גידול הפרחים לייצוא - שהצטמצם בכ-80 אחוזים. גם במכירת הפרחים בגבולות הארץ נרשמה ירידה חדה, וחלק מהעוסקים בתחום נאלצו להשבית לחלוטין את הפעילות. מיליוני פרחים הושמדו, אבל גם מתוך המשבר הזה צצו הזדמנויות.

פרח האדמונית, או בשמו הלועזי הפיון, נחשב בתרבות הסינית למלך הפרחים, סמל לעושר ולכבוד. בישראל מגדלים אותו לצורך ייצוא לאירופה וארה"ב; זה פרח יקר, 15-30 שקלים לענף, ולא משתלם להחזיק אותו ללא הזמנה מראש – לכן הוא מגיע לחנויות הפרחים רק לעתים רחוקות ורוב הישראלים אינם מכירים אותו כלל. או לא הכירו עד לפני כשבועיים, כשהרשתות החברתיות התמלאו פתאום בתמונות של הפרח האלגנטי, העדין והשופע הזה. לתמונות קדמו פוסטים של מגדלי אדמוניות שהחלו להציע משלוחים.

"בשבוע של ה-13 במרץ קרסו בבת אחת השוק של הייצוא וגם השוק המקומי של הפרחים", אומר יחיאל שטיינמץ, מנהל אגף הפרחים בשירות ההדרכה והמקצוע במשרד החקלאות, "אדמוניות יפהפיות ואיכותיות היו ארוזות בקרטונים, וכל שעה הגיע מייל אחר מאירופה או מאמריקה שהודיע על ביטול עסקה. זה בנוסף לשפע הפרחים שנשארו בחממות ללא דורש". כתוצאה מהאסון הזה זכו ישראלים רבים לעטר לראשונה את שולחן חג הפסח שלהם באדמוניות.

נגה רץ, מעצבת ומארגנת אירועים מגבעתיים, קיבלה פנייה מחקלאי מהגליל המערבי שביקש עזרה בארגון רכישה קבוצתית. רץ ואחותה נעתרו מיד. "פרסמתי בשבת שלפני פסח מודעה בפייסבוק, חשבתי שלא יהיו יותר מעשר הזמנות, אבל ביומיים מכרתי 500 זרים. ההזמנות לא הפסיקו לזרום והייתי צריכה להכין טבלת אקסל פסיכית. מכרנו עשרה פרחים ב-50 שקלים. כשהקורונה תסתיים והמחירים יחזרו להיות גבוהים, הישראלים בטח יגידו 'מה? פעם קניתי את זה בזול יותר'. הם לא יזכרו למה הפרחים היו זולים כל כך".

למה בעצם נכנסתן לסיפור הזה של האדמוניות?
"כמה ימים לפני שנסעתי לקחת את הפרחים, אחותי ביקרה אצל אותו חקלאי וראתה איך טרקטור מכסח עשרות אלפי אדמוניות שכולן הלכו לזבל. הלב נשבר. קנינו 7,000 פרחים ממנו, אחותי מכרה 2,000 ואני 5,000. היה לי מפעל בבית. לא עשינו רווח, לקחנו עמלה קטנה על הנסיעה הארוכה, ארזנו יפה. תיאמנו עם האנשים שכל אחד יגיע בנפרד".

אדמוניות (צילום: באדיבות נגה רץ)
לראשונה על שולחן החג. אדמוניות|צילום: באדיבות נגה רץ

אז עשיתן את זה רק בשביל לעזור?
"לגמרי. אני מאוד אוהבת פרחים, למשפחה שלי הייתה חנות פרחים בכרמיאל 25 שנה".

מכירת אדמוניות נוספת, ככל הנראה אחרונה לעונה, תתקיים ביום שישי הקרוב. הודעה שעברה בין קבוצות הווטסאפ הודיעה על המחיר: עשרה ענפים ב-55 שקלים. המכירה תינעל עד לפרסום הכתבה; מי שהספיק ייקח הביתה את היופי העדין והמשמח הזה, אבל אי אפשר שלא לחשוב באילו נסיבות מצערות זכינו באדמוניות ובפרחים נדירים אחרים שפתאום נחשפנו אליהם. 

"כשפרצה הקורונה שלחתי משלוח לבורסת הפרחים בהולנד ושום דבר לא נמכר", מספר עומרי ישראל, מגדל פרחים מציפורי. "יצא מצב שגידלת ושילמת על כל התהליכים ולוקחים את הפרחים וזורקים לפח".

 

כמה פרחים יש במשלוח?
"50, 60 אלף. העניין הוא שהפרחים ממשיכים לפרוח ואתה חייב לקטוף אותם, אחרת זה מעמיס על הפקעת, ואם לא קטפת - זה נגמר. אבל כשהמקררים התמלאו והפסקנו לקטוף, הפסדתי בערך מיליון פרחים. פרסמנו בפייסבוק ומכרנו את מה שהיה במקררים, היה ביקוש, אבל זאת טיפה בים. כרגע סגרתי את העסק. אני אמור לשתול עוד שלושה חודשים, אבל אני לא יודע אם זה יקרה. לא יודע אם תהיה דרישה לפרחים, כי המודעות של צריכת פרחים בארץ היא לא גבוהה. אולי זה ישתנה בעקבות התקופה האחרונה". 

אולי השהות הממושכת בבתים, שכבר הביאה איתה הרגלים חדשים וצרכים חדשים, תשנה גם את גישתנו לפרחים, להרגלי הקנייה שלנו, למקומה של התוצרת החקלאית בחיינו. איתות בכיוון הזה מזהה נועה ולך ממשתלת ולך, המתמחה בעצי פרי ושתילי פירות יער, שמדווחת על עלייה במכירות בתקופת הקורונה. "אנשים התחילו לקנות עצי פרי וסופר פוד, מזונות בריאים", אומרת ולך, "הטרנד של גידול ביתי של פירות יער התחיל לפני המגפה, אבל הוא התגבר מאוד בתקופת הקורונה. אנשים התחילו לשים לב למה שיש להם בחצר, בגינה. היחס שלנו לפנים משתנה".

את האספרגוס הימי של משק אורית וערן ויין ניתן להזמין בטל' 050-3334588