אם יש לכם ילדים, סביר להניח שנמצא אצלכם פיצה במקפיא. לא צריך להיות מומחה הורות בשביל לדעת שכשיש ילדים לפעמים צריך לעבור ממצב של היעדר אוכל למצב של ארוחת ערב על השולחן באופן מיידי, ופיצה קפואה היא אחת הדרכים הקלות והנוחות לעשות את זה. 10 דקות ויש אוכל. את הפיצה הזו, שקניתם בסופר, אפשר כמובן לשדרג באפייה, עם מוצרלה, בצל, תירס, גם וגם וגם או סתם עוד קצת גבינה צהובה מגוררת. החיסרון העיקרי הוא השלב הבלתי נמנע של חימום התנור, שיכול להכפיל את הזמנים ואפילו יותר, ועוד חיסרון קטן הוא שאם כבר חיממתם תנור - כנראה שלא תכניסו אליו רק משולש או שניים אלא כבר תקריבו את כל המגש, גם אם זה לא נחוץ.
מכל הסיבות האלה, אחד הדברים הראשונים שהחלטתי לנסות באייר פרייר שנכנס לחיי הוא לחמם פיצה קפואה. בתור מכשיר שמצטיין בחימום מהיר - היה לי ברור שיהיה לו מה לתרום לסיטואציה. ואכן היה.
נקודה ראשונה לציון היא שבניגוד לחימום בתנור, שאליו הנטייה היא להכניס פיצה שלמה - לאייר פרייר אי אפשר להכניס יותר מסלייס אחד. זה יכול להיות חיסרון. חוץ מזה - ההצלחה הייתה שלמה. אפשר לרסס קצת שמן על התחתית אבל לא חובה, ואחרי 2 דקות ב-210 מעלות מתקבלת פיצה נהדרת - עם קצוות קריספיים, תחתית בצק מוכנה היטב וגבינה שאפילו נמתחת בביס. אם רוצים שהגבינה תהיה קצת יותר שזופה, מוסיפים עוד דקה. וזהו.
אז איפה עדיף לחמם פיצה קפואה, בתנור או באייר פרייר?
היתרונות בתנור הם שאפשר להכין את הפיצה כולה במכה אחת, ושהבצק יוצא מעט יותר פריך גם בתחתית ולא רק בקצוות. החסרונות: זמן האפייה (לא כולל חימום התנור), שעומד על כ-10 דקות, הבצק שמספיק להתייבש מעט עד שהגבינה מגיעה למרקם הנכון והצריכה הלא פרופורציונלית במקרה שרוצים רק משולש אחד.
באייר פרייר, לעומת זאת, החסרונות הם שאין מקום לפיצה שלמה, ושבמרכז הסלייס הבצק נשאר רך יותר מאשר בחימום בתנור. היתרונות, לעומת זאת, רבים ומשמעותיים: לא צריך לחמם את המכשיר מראש, הפיצה מוכנה אחרי 2 דקות בלבד, והבצק והגבינה מסונכרנים ביניהם בזמנים - הבצק לא יבש, הגבינה נמתחת.
צריכים שורה תחתונה? אם יש לכם אייר פרייר, ואתם לא מארחים 20 ילדים וצריכים לחמם שלוש פיצות בו זמנית - זה הזמן להעביר אליו גם את סמכות חימום הפיצה.