בצל מטוגן בחצי מהזמן: בשלנים נשבעים בטיפ הזה
לא משנה אם אתם בדרך לפשטידה, צלי או סיר מרק ירקות - בעזרת השיטה הגאונית הזו תצמצמו מאוד מאוד את הזמן שיידרש לכם לטגן בצל עד הזהבה יפה - שלב שהוא כידוע ההתחלה של בערך כל מתכון על הפלנטה. איך עושים את זה? הכי פשוט בעולם
טיגון בצל הוא מלאכה לאנשים סבלניים. זה תמיד לוקח יותר זמן ממה שזה אמור, ואם לרגע עוזבים את הכיריים בקלות אפשר לחזור לבצל מפוחם, מה שאומר לקצוץ בצל חדש ולחזור לנקודת ההתחלה. זה נתון מספר 1. נתון מספר 2 הוא שכמעט כל תבשיל טוב מתחיל בטיגון של בצל, וגם אלה שלא - סביר להניח שבצל מטוגן ישדרג אותם משמעותית. אז איך מיישבים בין שני הדברים? איך לא מוותרים על שלב טיגון הבצל הכל כך קריטי להצלחה של המתכון, מבלי להרגיש שבמקום שהאוכל שלנו יעבוד אצלנו - אנחנו עובדים אצלו, ובפרך? מאמצים את הטיפ של Serious Eats ומוציאים מהמזווה את אבקת הסודה לשתייה.
מה קשורה סודה לשתייה לטיגון בצל?
מתברר שקשורה קשר הדוק. הסודה לשתייה מעלה את רמת הבסיסיות של הבצל, מה שגורם לתגובת מיארד להתרחש מהר יותר. כתוצאה מזה הבצל גם משחים בערך מחצי מהזמן שלוקח בדרך כלל, וגם מקבל את הטעם (הטעים!) של בצל מטוגן.
איך עושים את זה?
ממש כמו שאתם מדמיינים - אבל חשוב מאוד לא להפריז עם כמות הסודה לשתייה. אנחנו לא רוצים להרגיש את הטעם שלה במנה:
- קוצצים בצל.
- מחממים שמן במחבת, מוסיפים את הבצל הקצוץ ומפזרים מעט מאוד סודה לשתייה (הכמות המומלצת היא רבע כפית לחצי קילו בצל - אל תעברו אותה).
- מערבבים היטב, כדי שהסודה לשתייה תתפזר באופן אחיד.
- מטגנים תוך ערבוב מדי פעם (בקיצור, כרגיל) עד השחמה.
מתי לא כדאי להשתמש בסודה לשתייה בטיגון בצל?
כן, לצערנו הטיפ הזה מגיע עם סייגים, אבל הם מעטים ולטעמנו שוליים למדי. במקרים שבהם הפריכות של הבצל המטוגן חשובה - כדאי ללכת על דרך הטיגון הקלאסית, כי הוספת הסודה לשתייה גורמת לבצל גם להתרכך ולהתפרק מהר יותר. לרטבים זה מצוין, לסלטים או טופינג של המבורגר, נגיד - פחות.
כשהבצל המטוגן הוא הלב של המנה - גם אז עדיף להיצמד לטיגון הקלאסי. איפה בצל הוא הלב של המנה? במרק בצל, למשל. במקרים כאלה אנחנו רוצים לתת לבצל להתקרמל לאט ולעומק בקצב שלו, בלי קיצורי דרך. מכינים מרק ירקות? קציצות? פשטידה? תבשיל אורז או עוף? אתם הולכים לעוף על הטיפ הזה.