מי יכול לסרב לטוסט פריך עם חוטי גבינה נמתחים? בטח שלא אני. מדובר הרי בארוחת ערב קלאסית. אחרי שהטוסטר הלחיץ שלי שבק חיים לפני כמה שנים, התעצלתי להחליף אותו ובעיקר נהניתי מהחלל החדש שנוצר על השיש. מאז בכל פעם שהחשק לטוסט גבר על ההיגיון הרמתי הפקה שלמה של מחבת רותחת, לא מעט חמאה מכל צד של הלחם וחפצים כבדים להניח על הפרוסות לקבלת אפקט המעיכה. וזה מעיק כמו שזה נשמע.
כבר נזהיר ש: אם אתם מצפים לקבל טוסט עם פסי חריכה והשחמה רצינית, כדאי שתתחילו להיפרד מהרעיון הזה. למרות שהטוסט שלנו יצא טעים והגבינה בפנים נמסה כמו שצריך, המראה שלו היה יחסית חיוור לעומת טוסטים שמכינים במכשירים הייעודיים שבהם יש מנגנון מעיכה אגרסיבי יותר. עוד דבר לשים אליו לב זה הרווח בין התבניות. הרווח פה גדול מהמקובל בטוסטרים לחיצים, כך שפרוסות לחם דקיקות לא ממש יקבלו פה מעיכה חזקה ולא ייחרכו או ייצרבו משום צד.
מעשה שהיה כך היה: הצטיידתי בלחמנייה מוארכת וגבינה צהובה, זה הכל (כמובן שפרסתי כמה ירקות בצד, כי מה זה טוסט בלי קצת מיץ עגבנייה ואיזה מלפפון פריך). שני מוצרים בסיסיים ביותר שלרוב אין לי בבית, בעיקר בגלל היעדר הטוסטר.
את הלחמנייה חתכתי לאורכה ובתוכה הנחתי שתי פרוסות די דקות של גבינה צהובה. הנחתי את הלחמנייה בין תבניות המיקרו-קוק והכנסתי למיקרוגל ל-5 דקות, בהתאם להמלצה על הקופסה. לקראת הדקה הרביעית המטבח התמלא בריחות מגרים של גבינה מותכת, וראיתי שחלק ממנה נזל לתבנית הלוהטת ובעבע - מחזה יפה אם תשאלו אותי.
בתום 5 הדקות הטוסט היה מוכן, אבל אז התחיל האתגר של לפתוח את התבניות ולחלץ אותו משם. התבניות נורא התחממו וכך גם ידיות הסיליקון האדומות, ובגלל שנאלצתי לעטות כפפות חסינות חום, פתיחת הידיות הייתה מסורבלת.
הטוסט עצמו היה טעים ומספק, אבל למרות שהכל היה תקין, ניכר שהוא הוכן במיקרוגל ולא בטוסטר לחיץ. הסגירה של התבניות לא מייצרת מספיק לחץ, אבל בסך הכל עושה את העבודה ומייצרת תוצאה מהנה. בשבילי, שכל שטח פנוי על השיש שלי הוא מתנה, מדובר ביופי של פתרון.
ולסיכום: אם אפקט המחיצה היה יותר חזק ולא היה מסובך כל כך להוציא את התבניות מהמיקרוגל, היה מדובר במכשיר מושלם.