אנשים שיש להם טאבון. כמה אתם תופסים מאנשים שיש להם טאבון? אנחנו הערצנו אותם עד השמיים, עד שנעשינו בעלי טאבון בעצמנו וגילינו שאפילו בני תמותה רגילים - ולא סתם בני תמותה, בני תמותה עם מרפסת פצפונת - יכולים להוציא תחת ידיהם פיצות לתפארת. OONI KODA קוראים לטאבון שלימד אותנו את זה, והגרסה הקטנה שלו עולה 2,190 שקלים.
בכמה מילים: הטאבון הביתי של OONI מגיע בשני גדלים - 12 אינץ' ו-16 אינץ', שזה ממש קומפקטי לטאבון. חוץ מזה הוא נראה כמו חיפושית זבל שחורה מוגדלת (איכשהו זה ממש ממש חמוד!) ומגיע לטמפרטורה של 500 מעלות צלזיוס בהרף עין של 15 דקות.
מי יכול להרשות לעצמו להחזיק כזה? כל מי שיש לו מרפסת, אפילו קטנה, ואם יש חיבור לגז באותה מרפסת - מה טוב (אם אין, יש להצטייד בבלון גז של 5 קילו). וכמובן, מי שיש לו כסף, כי מדובר בעסק לא זול בכלל. משדאגתם לתנאים האלה, אתם קרובים מאוד ללהיות יכולים לאפות פיצה נהדרת בדקה וחצי בלבד.
שתי אזהרות משמעותיות יש לנו למי ששוקל להצטייד בטאבון ביתי. הראשונה: זה לא קל כמו שזה נראה, ואל תיתנו לאף אחד לומר לכם אחרת! נכון, הפיצה צריכה רק 90 שניות בטאבון והיא מוכנה לתלפיות, אבל במהלך 90 השניות האלה יש לסובב אותה לפחות 4 פעמים (הרשו לנו להזכיר לכם, מדובר בסביבת עבודה של 500 מעלות), ובשביל זה גם צריך שהיא לא תידבק לאבן האפייה שבפנים, שזה אתגר בפני עצמו. בואו נאמר שאת הקילו הראשון של הבצק שהכנו לטובת הטאבון החדש פקששנו לגמרי לגמרי, ובדיעבד הצטערנו מאוד שלא התחלנו עם 200 גרם (ושמחנו שלא הזמנו אורחים).
האזהרה השנייה היא ש-2,000 השקלים (וקצת) שהטאבון הזה עולה הם לא סוף ההוצאות עליו. ממש לא. אם תידרשו לבלון גז זה יעלה לכם עוד כמה מאות טובות של שקלים, וגם המרדה - שבלעדיו אי אפשר להכניס פיצות לטאבון הלוהט ולהוציא אותן ממנו - עולה לפחות 200 שקל. מה שכן, חשבון הזמנת הפיצות שלכם כנראה יצטמק משמעותית, אז תעשו את השיקולים שלכם.
מעשה שהיה כך היה: כמה פישלנו בניסיון הראשון שלנו עם ה-OONI, אנחנו ממש מתפדחים לספר - ולכן נבחר באופציה הקלה ובאמת לא נספר. נאמר רק שמוטב לקרוא את ההוראות טוב טוב לפני שמתחילים בהכנות, ולא, נגיד, לחשוב שאם משאירים את המרדה בתוך הטאבון לאורך כל הצלייה יכול לצאת מזה משהו טוב. האמת, מכיוון שמתעסקים פה בגז, באמת חשוב במיוחד לנהוג במוצר הזה בכל האחריות הנדרשת.
למזלנו אחרי הניסיון הראשון הגיע ניסיון שני, ובו כבר היינו חכמים יותר (או לחלופין טיפשים פחות), והתוצאה אומנם הייתה טובה. בניסיון השלישי כבר היה לנו את הטאץ', ידענו איך למנוע מהפיצה להידבק - גם למרדה וגם לאבן האפייה (בגדול, מקמחים הרבה ועובדים מהר) - והפיצות שלנו כבר היו ראויות לבוא בציבור. מאז היו גם ניסיון רביעי וניסיון חמישי, ועכשיו אנחנו מחשיבים עצמנו למארחי-על שמכינים בקלילות פיצות להתגאות בהן, והכל בזכות מוצר דמוי חיפושית שאנחנו בקושי מרגישים את נוכחותו במרפסת (הבלתי גדולה!).
>> רעבים? הנה מתכון לפיצה ביתית מדהימה