בואו נדבר רגע על החיים. החיים, בוודאי כבר הבחנתם, לא קלים. כדי כך לא קלים שכל אחד מאיתנו יכול למנות, בכל רגע נתון, לפחות שניים-שלושה קשיים שמעיבים על שלוות נפשו. אבל הקשיים האלה הם החלק הפשוט - אפשר להתמודד איתם או לא להתמודד איתם, אבל קיומם ידוע, מקוטלג ומוכר. החלק הטריקי יותר הוא המצוקות הפרחחיות שמרצפות את חיינו שתי וערב, ואנחנו אפילו לא יודעים שהן שם. הרי חלק לא קטן מהקשיים שלנו בחיים בכלל לא נמצא אצלנו במודעות, ומעולם לא עצרנו לרגע כדי לקרוא לו בשם. כזה, חברים, הוא הקושי בסינון פסטה.
מעשה שהיה כך היה: תגידו אם אתם מזדהים: הטיימר מצפצף, הפסטה מוכנה, ונותר רק לסנן אותה ממי הבישול. אבל אז נשאלת השאלה איך לעשות את זה: האם ללכלך מסננת לצורך העניין, או לנסות להחזיק את המכסה קרוב לסיר, לשפוך את הנוזלים ולהתפלל שהפסטה לא תישפך לכיור ביחד איתם? ואם נבחר במסננת, הרי לא נניח אותה ישירות על הכיור, נכון? אז מה, נלכלך עוד כלי? וזה עוד בהנחה שהכיור נקי וריק מכלים, שהיא מופרכת כשלעצמה.
קראו לנו סתומים, אצלנו, בסופו של דבר, ההחלטה תמיד אותה החלטה: אנחנו בוחרים לשפוך את הנוזלים ישירות מהסיר ולסמוך על הפתח הצר והרעוע שאנחנו מנסים ליצור בינו לבין המכסה, שלא יאפשר זליגת כוחות. חמור מזה: אנחנו מחליטים לא להטריח את עצמנו עם כפפות מטבח אלא לעשות את זה ככה, בידיים חשופות, או לכל היותר עם מגבת שעל פי רוב אינה מספיקה כדי לכסות את שתי ידיות הסיר וגם לייצב את המכסה. התוצאה: פסטה בכיור, ו/או מגבת ספוגה מים רותחים, ו/או כווייה קלה באחת מכפות הידיים או יותר, ו/או פסטה שסוננה ברישול וכעת היא משתכשכת לה בשאריות מים עמילניים. וכאן נכנס לתמונה הסיר החדש של סולתם.
בכמה מילים: סיר הפסטה האמור (מסדרת URBAN MATTE החדשה) מגיע עם מסננת, אבל לא זאת ההצלה הגדולה שלו. מה שמגניב בסיר הזה הוא המנגון הפשוט אך הגאוני, שגורם למסננת להתאים את עצמה לתנועות שלכם ושל הסיר. מכיוון שהיא נתלית על שני צירים בתוך הסיר, היא נשארת במצב אופקי גם כשמרוקנים את המים (ולמעשה תמיד), כך שמה שלא תעשו - המים יצליחו להישפך והפסטה תישאר קוממיות במקומה. פשוט מניחים בצד את המכסה, מטים את הסיר כדי לשפוך את המים, והמסננת מתמקמת בעצמה במקום והזווית הנכונים. תנסו לשפוך את הפסטה עם המים - לא תצליחו.
רק כשבישלנו לראשונה פסטה בסיר החדש, זה היכה בנו: כל החיים סבלנו לשווא. החוויה הייתה כל כך ידידותית, שמיהרנו וניסינו את הסיר גם כסיר אידוי, וגם שם היינו מרוצים. כמה מטומטמים זה גרם לנו להרגיש אתם יכולים רק לנחש.
נקודת תורפה: מדובר בגאדג'ט מושלם כמעט לכל סוגי הפסטה, אבל ספגטי (בעיקר דק) עדיין מצליח לאתגר אותו. הסיבה היא חורי המסננת העגולים והגדולים יחסית, שהם חדירים למעבר מקרוני. נקודת תורפה שנייה: המחיר. 349.30 שקלים טבין ותקילין יעלה לכם סיר כזה, שזה טונה כסף, אבל לזכותו ייאמר שבניגוד לסירים שאנחנו נוהגים לבשל בהם פסטה - הוא איכותי ורציני ובעל תחתית עבה ומרשימה.
ולסיכום: דבילי ככל שזה נשמע, אנחנו דוגלים בגישה שכל הפותר קושי בחיים, כאילו פתר עולם ומלואו. הסיר הזה פתר לנו קושי שהוא אומנם זעיר, אבל ללא ספק מרגיז ביותר. אם אתם מאלה שלא מתעצלים ללכלך עוד שני כלים ולגשת לצד השני של המטבח כדי להביא כפפות - 1. נשמח לדעת מי אתם, ו-2. תשמרו את הכסף הזה למשהו אחר. אבל אם, כמונו, העצלנות שלכם גובלת בטיפשות, ואין שום סיכוי שזה ישתנה בקרוב - הסיר הזה יכול לשנות לכם את חוויית הפסטה מקצה לקצה.