כמעט כל מנה מבושלת שמכבדת את עצמה מתחילה בבצל, וליתר דיוק בטיגון שלו. רוצים להכין מג'דרה? טגנו בצל ונדבר. בעניין לצלי? טגנו בצל. אפילו בשביל פריטטה מושקעת צריך להתחיל בטיגון של בצל. רוצה לומר, מי שמבשל הרבה יודע שאם הבצלים היו מגיעים קלופים היה לו הרבה יותר זמן פנוי בחיים (מצד שני, רק תחשבו על הסירחון התמידי במטבח, אלוהים שישמור).
אז הפעם אנחנו עם טיפ שיקצר לכם את הזמן המוקדש לקילוף בצלים - והוא כל כך פשוט שאנחנו מרגישים שלגמרי היינו יכולים לחשוב עליו בעצמנו. אנחנו כבר אומרים, זה לא טיפ שיעיף לכם את הראש, הוא בסך הכל די בסיסי ודי הגיוני, אבל וואללה - הוא באמת חוסר מלא התעסקות! זה הולך ככה: מניחים את הבצל על צידו וחותכים את ראשו בסכין חדה - אבל לא עד הסוף אלא רק כמעט (הקליפה החיצונית צריכה להישאר מחוברת). מה שהתקבל זה בעצם סוג של לשונית, שאפשר למשוך וכבר נתח יפה של קליפה בידינו. אבל רגע, עדיין לא. עכשיו הופכים את הבצל וחוזרים על הפעולה עם הצד השני של הבצל - ושוב, לא עד הסוף. יש? עכשיו מושכים בשתי הלשוניות, ובקלילות רבה מסירים את יתרת הקליפה. הנה, ככה:
רוצים אקסטרה טיפ? את הקליפות האלה אל תשליכו לפח, אלא זרקו אותן לסיר מים יחד עם קצוות של גזרים, שאריות של סלרי ועוד קליפות וקצוות שהצטברו בעת הבישול, והכינו ציר ירקות שישמש אתכם למתכונים אחרים. אנחנו מזכירים שיש לכם ראש השנה על הראש עוד מעט.