כשאנחנו נתקלים באדם שלא אוהב שעועית ירוקה, אנחנו אוטומטית נעשים חשדנים. איזו מין תכונה משונה זו, לסלוד מירק כל כך טעים, כל כך פשוט, כל כך רב פוטנציאל וכל כך פשוט למימוש? אנחנו חולים על שעועית ירוקה, בעיקר טרייה, ולא אכפת לנו באיזו צורה: מבושלת עם שמן זית והמון קליפת לימון, צלויה עם פרמזן, מאודה-צלויה בתנור או אפילו מבושלת ברוטב עגבניות כמו בגן.
כתבה שנתקלנו בה לאחרונה האירה את עינינו, וגרמה לנו להבין שאין אנשים שלא אוהבים שעועית ירוקה, יש רק כאלה שעדיין לא יודעים את זה, ושבעזרת טריק מאוד פשוט הם יבינו על בשרם שגם הם רוחשים לירק הזה אהבה אינסופית. ואנחנו מדברים גם - אפילו בעיקר - על ילדים.
יודעים מה הסוד? הרבה מלח! נשבעים שזה הכל. מתברר שבמקרה של שעועית ירוקה, יותר מירקות אחרים, כמות המלח במי הבישול היא קריטית (קצת כמו בפסטה או בתפוחי אדמה) - וששעועית שלא בושלה עם די מלח תתקשה להמריא, ולא משנה כמה ובמה נפנק אותה אחרי. שעועית ירוקה שמתבשלת עם כמות גדולה של מלח יוצאת הרבה יותר טעימה, ובנוסף לזה - מכיוון שהבישול במים מלוחים הוא מהיר יותר, היא גם שומרת על צבע יותר עז ומלח חיים. אז מה תעדיפו - שעועית יפת מראה וטעימה או שעועית מכוערת ותפלה? ככה חשבנו.
אם אם תוהים בכמה מלח מדובר - היחס הרשמי הוא כזה: חצי קילו שעועית ירוקה, 2 ליטר מים, רבע כוס מלח. מביאים את המים לרתיחה, מוסיפים את השעועית ומרגע שהמים שוב רותחים סופרים 6 דקות. מסננים, מעבירים את השעועית לאמבט של מי קרח (זה באמת עובד הדבר הזה, אנחנו מצטערים), מייבשים במגבת ושלום על ישראל. ב-America's Test Kitchen מציעים להגיש את השעועית עם רוטב שמורכב מ-3 כפות שמן זית, כף מיץ לימון, חצי כפית חרדל דיז'ון וממש קמצוץ זערורי של מלח (בואו, הרי מלח לא חסר).