מכירים את זה שיש לכם את הדרך שלכם להכין משהו, שאתם דבקים בה כבר שנים, ואיכשהו בטוחים שכולם עושים כמוכם? כולם יודעים שככה הכי טוב, ומזמן לא עושים את הדברים אחרת? אז לאחרונה זה קרה לנו עם שניצלים.
נתחיל בשאלה: כשאתם מוציאים שניצל מוכן מהמחבת, מה אתם עושים איתו? האם מניחים על נייר סופג, שיספח את עודפי השמן? ובכן, זה מה שגם אנחנו עשינו לאורך הרבה מאוד שנים, אבל אז קרה מה שקרה ומישהו הדליק לנו את האור: שניצלים, מתברר, עדיף לא להניח על נייר סופג אלא בכלל במסננת.
אנחנו כבר לא זוכרים מי זה היה, רק יודעים שמאותו יום השניצלים שלנו פי אלף יותר פריכים, על כל 360 המעלות שלהם. אין חלק רך, אין חלק ספוגי, הכל פריך פריך פריך, בלי שום הנחות. ההיגיון מאחורי הטיפ הזה הוא פשוט: כשמניחים שניצל לוהט על נייר סופג הוא מתרכך, לפחות בחלק שבו הוא נוגע בנייר, ואז הציפוי המטוגן, כמה קראנצ'י שהוא לא היה קודם, הופך לספוגי ואפילו קצת משנה את צבעו, כדי שלא תפספסו את הבאסה. כשמוציאים את השניצל מהשמן למסננת, שם יוכל להגיר בחופשיות את עודפי השומן שדבקו בו, הוא נחשף לאוויר מכל הכיוונים, וכך פריכותו נשמרת במלואה.
עד כמה זה קריטי? ממש קריטי, עד כדי כך קריטי, שאנחנו מכירים ילד שלא אהב שניצלים, ומאז שההורים שלו משתמשים בשיטת המסננת הוא פתאום אוהב. מה זה אוהב, משתגע על שניצלים.
היום יש כבר המשכללים את השיטה ומחליפים את המסננת ברשת (אנחנו נתקלנו בזה לראשונה בבלוג טעים!) - מה שמאפשר לכל השניצלים לשכון קוממיות זה לצד זה, בלי הצפיפות שהמסננת כופה, שגם היא לא מומלצת (אנחנו פשוט מפנים את המסננת בתחילת כל נגלה חדשה של שניצלים). מדובר ביתרון משמעותי, אבל חיסרון בצידו: מסננת אפשר לשים במדיח, בעוד שלנקות את רשת התנור זה כבר משימה בסדר גודל אחר. כך או כך, תעשו לנו טובה, אל תניחו יותר שניצלים טריים על נייר סופג, טוב?