לפעמים אנחנו מרגישים שאפשר ללמוד הרבה על אופיו של האדם לפי איך שהוא מפשיר פיתה. אנשי המיקרו נחלקים לאלה שהפיתה יוצאת להם מצוין - למעט רק פינה אחת שנשארת קפואה אבל לא נורא - ולאלה שהוסיפו עוד 10 שניות, כדי לא להיכלל בקבוצה הראשונה, אבל אז הפיתה התקשתה להם ויצאה במרקם של פלסטיק במקרה הטוב, או אבן במקרה הפחות טוב. את אלה וגם את אלה אפשר לתייג כאנשים שמרגישים שלא מגיע להם. "לא נורא", הם בטח אומרים לעצמם בעודם ממלאים את פיתתם הפגומה, "בבטן הכל אותו הדבר".
לעומת אנשי המיקרו ישנם אנשי התנור או הטוסטר אובן, שהם בדיוק הפוכים. אלה סבורים שלא יקרה כלום אם יחכו עוד 10 דקות שהתנור יתחמם ואז עוד 5 שהפיתה תפשיר בתוכו, כי מה שזה לא יהיה שהם היו אמורים לעשות בזמן הזה - יכול לחכות. הפרדוקס הוא שאומנם הם משקיעים הרבה יותר בהפשרה, אבל מבחינת התוצאה הם מקבלים בערך אותו הדבר, שזה פיתה שבחלקה היא נהדרת ובחלקה, ככל הנראה, יבשה למות.
אז מה עושים? איך מתנהלים בעולם שבו אלה שתי האפשרויות המובילות של האדם המבקש להפשיר לעצמו פיתה? את הבעיה הזו, שאפילו לא ידענו עד כמה אנחנו סובלים ממנה, פתר לנו רון יוחננוב, בעל קבוצת הפייסבוק מבשלים ואופים עם רון יוחננוב, שהוא גם זה שגילה לנו שקרם פטיסייר אפשר להכין במיקרו. הפתרון שלו להפשרת פיתות הוא שלישי ואחר, ומוצלח פי מיליון מהשניים הקודמים - לפי רון יוחננוב, פיתה מפשירים בסיר אידוי.
עכשיו קחו רגע להתגבר על ההפתעה, ונסו להיזכר בפעם האחרונה שאכלתם בשווארמייה או סביחייה ראויה לשמה, כזאת שהפיתות שלה תמיד סופר טריות, חמימות ומענגות. מאיפה הם מוציאים את הפיתה לפני שהם מעמיסים לתוכה דברים? נכון מאוד, מכלי אידוי.
אז לכל החוששים - לא חייבים להצטייד בקוסקוסייר, ממש לא. אפשר באותה מידה להשתמש בכלי אידוי מבמבוק, ואפילו בשושנת אידוי מתכתית. מרתיחים מעט מים בפנים, מניחים את הפיתה (או יותר מאחת), מכסים ומניחים לכמה דקות. יותר מהיר מתנור, והתוצאה - כאילו השנייה יצאתם מהמאפייה. על לא דבר.