נגיד שיש לכם אפרסק, ונגיד שאתם רוצים לחצות אותו (לא בשביל לחלוק, חס וחלילה, בשביל להוציא את הגרעין ולאכול אותו בנחת וללא חששות). שום בעיה, נכון? אם הוא קשה דיו (כמו שאנחנו אוהבים את האפרסקים שלנו) תתחבו את שני האגודלים ל"פופיק" של הפרי, ופשוט תפרידו אותו לשני חלקים בכוח הזרוע, כל לחי בנפרד. לא עובד? תמיד אפשר לקחת סכין שיסייע במלאכה. אז כן, אפרסקי-אבן הם באמת קלים לחצייה, אבל כולנו יודעים שבסוף כל אפרסק אבן מחכה אפרסק רך, כזה שאם תפעילו עליו את הלחץ של בהונותיכם הוא כנראה פשוט יתפצלח לתוך עצמו, תוך שהוא מכתים קשות את סביבותיו.
אז מה עושים? דבר ראשון צופים בסרטון הזה, של It's Holly באינסטגרם, ולומדים משהו על החיים האלה:
,
ובכן, מתברר שהדרך הקלה יותר לחתוך אפרסק - בכל דרגת בשלות שהיא - היא בכלל לא לאורך קו התפר שמסומן בו, אלא דווקא באופן שחוצה את הקו הזה (דמיינו את קו המשווה). רוצה לומר, כשהאפרסק מסמן לכם "תחתכו אותי כאן", הוא בעצם בכלל מהתל בכם! לא סנסציוני?