יסלחו לי המלומדים במשרד החינוך, אבל אני עשיתי רק 3 יחידות בבגרות במתמטיקה. ככה יצא. ועדיין, אפילו בעלת ידע בסיסי בלבד כמוני יודעת שארבעה רבעים שווים שלם אחד. לכן כל כך הופתעתי שבעראיס מחניודה קיבלתי השבוע רק שלושה רבעי עראיס. אם אני מחשבת כמו שצריך, זה רק שלושת רבעי מנה. מה קרה לעוד רבע פיתה בדרך לצלחת שלי? שלא תבינו לא נכון, זאת לא טעות, ככה מגישים פה עראיס.
הסניף של עראיס מחניודה ברחוב הרצל (כתובת שאכלסה לא מעט בתי אוכל במרוצת השנים) נפתח ממש לאחרונה, אחרי שבועות ארוכים של הכנות. את רוב החלל של המקום תופס טאבון גדול (זה אומר שחמים שם, אז תתכוננו) ומעל יש קומת ישיבה נוספת. העיצוב נקי ונעים וברקע מתנגן פסקול ירושלמי כיפי ומרים של מחרוזות זמר מזרחי. בתפריט יש ארבעה סוגי מילויים: טבעוני (36 שקלים), בקר (37 שקלים), כבש (41 שקלים) ואנטריקוט (45 שקלים). ניסינו את כל הבשריים.
כל מנה כאן מכינים על המקום: צולים על גריל ואז מכניסים לטאבון העוצמתי, שבתוכו פלטה מסתובבת, לכמה סיבובים טובים. עניין שלוקח לא מעט זמן. המוצלח ביותר היה עראיס הכבש, למרות שגם היה הכי פחות עסיסי. הקציצה הגיעה בגודל נדיב והביסים הראשונים ממנה, שהיו ספוגים בשומן כבש, היו הטובים ביותר בארוחה. עראיס הבקר היה סביר, תיבול מעט אנמי. אם הייתי צריכה לנחש, הייתי אומרת שלא מדובר בנתח בשר מהמשובחים שיש, אבל עושה את העבודה. עראיס האנטריקוט הזכיר יותר מהכל קבב רומני. כנראה שמדובר בכמות השום שהוכנסה לתערובת הבשר. אבל אתם יודעים משהו? השתלטות השום היה דווקא הדבר החיובי במנה הזאת.
הדבר הכי תמוה במזללה הזאת הוא הכמויות: זה מתחיל בכך שמקבלים שלושה רבעי פיתה, אבל אני מוכנה לגלות סלחנות יחסית בזכות העובדה שרבעי הפיתות דחוסים בכמות נדיבה של בשר. זה ממשיך בתוספת מזערית של סלט עגבניות, וחבל, כי הוא מצוין. הצ'ימיצ'ורי שמוגש לצד הטחינות (לבנה וירוקה, טעימות שתיהן) סתמי, הבצל הירוק תוספת לא רעה וחמוצים לא מצאנו. כשאת יושבת והידיים מלאות שמן זית וטחינה, את לא רוצה לקום כל רגע ולבקש כמו נודניקית עוד תוספת, ואת גם לא אמורה. לסיום, נקווה שהחבר'ה של עראיס מחניודה יזמינו כלים קצת יותר גדולים לסלט שלהם ויחשבו על עוד תוספת מפנקת אם הם רוצים להתבלט בשכונה שהם התמקמו בה בתל אביב, כי התחרות קשה.
>> בשבוע שעבר היינו במסעדת רג' מאהל ביד חרוצים
עראיס מחניודה. הרצל 12, תל אביב. כשר