אני אתחיל בווידוי: לא ראיתי אפילו לא פרק אחד של הכלה מאיסטנבול. אם אתם שואלים אותי – ההתלהבות האמיתית של הישראלים מטורקיה בכלל קשורה לאוכל. תראו איך פודיז נהרו לפני שנה ומשהו אחרי איסקנדר קטיפתי במוטפאק ותראו עכשיו את התורים ביפו ביאפא כנאפה: ישראלים, וברובם יהודים, חולים על אוכל טורקי. אפשר להאשים אותם?
ממש כמו שמנות האיסקנדר והכנאפה נהיו "ויראליות", הייתה תקופה לא רחוקה שבכל קבוצת פודיז או בפיד של הרשתות, לא יכולת להעביר יום בלי לראות בורקס מים. ויותר ספציפי, בורקס המים של דילקס. איזה בורקס יא אללה, ממש לא הבורקס שאנחנו מכירים בארץ, אלא משהו בין לזניה לבלינצ'ס אבל אפוי.
ועכשיו, נכנס שחקן חדש ומשמעותי, או יותר נכון, שתי שחקניות: האחיות אלופות הבצק ואשפיות המילויים שפתחו את "טורקיש בורק" ברחוב שוקן בתל אביב. החלל כולל מטבח גדול ומרווח בו הן מכינות במקום את שלל המטעמים, ויטרינה ומקומות ישיבה מרווחים. הדגש כאן הוא בהחלט לא על סטייל או עיצוב עדכני – פונקציונליות זה שם המשחק. ואני באתי לשחק.
לצערי, בשעות אחר הצהריים ראיתי בוויטרינה בעיקר את ההשתקפות הנאה של עצמי ונותרו רק שתי חתיכות קטנות של סו בורק (בורקס מים) – גבינה ותרד גבינה ומגש גדול של פלצ'ינטה (מאפה גבינה ממולדובה) ממנו לקחתי ריבוע שהתברר בסוף הארוחה כיהלום שבכתר וללא ספק גולת הכותרת של חג השבועות שלי.
כל ריבוע סו בורק (20 שקלים) מלווה בזיתים ירוקים טובים, רסק עגבניות חרפרף וביצה קשה. מה עוד אישה צריכה בחיים. הבצק כאן הוא לא פריך, אבל השכבות החיצוניות מקבלות קראסט מהאפייה ואז מחימום קצרצר בטוסטר לחיץ לפני ההגשה. הוא לא מתייבש ונותר בפנים גמיש ורך. המילוי מאוזן, עדין, וניכר שהוא טרי והוכן במיומנות שרק ניסיון ומסורת יכולים להקנות.
ועכשיו הכוכב המולדובי של הארוחה – הפלצ'ינטה (20 שקלים). כאן יחסי בצק-גבינה מתהפכים: במקום הרבה בצק ומעט מילוי, יש הרבה מלוי ומעט יותר בצק. המאפה גם דק יותר ביחס לבו בורק. הגבינה מלוחה, מזכירה גבינה גאורגית או גבינת טברוג רוסית ואחרי לחיצונת בטוסטר מותכת מעט והופכת למענגת עוד יותר. ללא ספק אחזור בשביל אותה פלצ'ינטה וגם בשביל שבלולי הפילו והגוזלמה שחוסלו לפני בואי.
>> בשבוע שעבר אכלנו בעראייס מחניודה
טורקיש בורק. שוקן 30, תל אביב. טלפון: 050-8250044, 054-5558921. ראשון- חמישי 07:00-18:00, שישי 07:00-15:00