אחת המטלות הכי כפויות טובה שיש בנמצא היא זו של בחירת מסעדה. אפילו ארוחת ערב זוגית עם האישה (אני זוכר משהו במעורפל), או צהריים לא מחייב עם הילדים, שלא לדבר על יציאה משותפת עם זוג חברים או יותר (לא קורה כמעט אף פעם למזלי), מתגלים בכל פעם מחדש כעסק המצריך לא רק דמיון מפותח אלא גם את משה איבגי בתפקיד הבורר.

מסעדת אדורה (צילום: תמר מצפי, גלובס)
אדורה. לא קל לבחור מסעדה|צילום: תמר מצפי, גלובס

כל זה הוא כאין וכאפס לעומת ארוחה משותפת במסעדה עם חברים קרובים מניו-יורק. הם רחוקים כמובן, בגלל זה נשארים קרובים.

אם זה לא מספיק, ג' וד' (השמות המלאים שמורים בנייד שלי), הפכו לפני כמה שנים להורים לזוג בנות מקסימות אבל קטנות מאוד. שש ושנה וחצי. מילא הילדים שלי, אבל לקחת אחריות על בנות של אחרים?

לא יודע מה עבר לי בראש כשבחרתי דווקא את אדורה לארוחתנו המשותפת. מה לביסטרו האפלולי של אבי ביטון ולשתי ילדות קטנות. לולא הייתי כאן בעצמי עם שני ילדיי לפני כמה שנים, לא הייתי מעלה בדעתי. מישהו היה צריך להזכיר לי במה עובד אבא של הילדים שלי.

צחוק הגורל הוא שדווקא הילדים, ואפילו הקטנים שבהם, נהנו ללא גבול.

ובצדק. ארוחות הילדים של אדורה, יש כאלו למרות שהן לא מופיעות בתפריט, היו הטובות ביותר שנתקלתי בהן זה שנים. כל-כך טובות שבשלב מסוים נאלצנו - מדי פעם - להתנחם בהן. כן-כן.

אין תמונה
ביטון. אליל ילדים חדש?

חזה העוף על הפלנצ'ה עם הפירה של בני הקטן היה מנת בית מושלמת. עסיסי, צרוב בדיוק מירבי ומלווה בפירה רך ומושקע. קציצות הבשר של הבנות, גם הן עם פירה, היו גדולות וטעימות, גם אם טיפה לא עשויות מספיק. רמז לבאות. אבל זה טופל מיד וזה היה ביתי ומשביע וטוב.

אנחנו פצחנו בפלאפל חצילים - מנה אדירה שגם אם לביטון אין קושאן עליה, היא הייתה ללא ספק המנה המנצחת בארוחה שלנו. הייתי אוכל עוד שלוש כמותה. במיוחד אם הייתי יודע מה יבוא אחריה. הפלאפל מולא בבשר חצילים קלויים, פרמזן ועשבי תיבול, צופה בפירורי לחם גדולים ולווה בסלט של עגבניות שרי ירוקות למחצה, פלפל ירוק חריף ונבטי חמניות, וברוטב של קרם פרש ועשבי תיבול. נהדר.

גם מנת הסביצ'ה בורי עם העדשים השחורות הייתה טובה מאוד, למרות שהייתי מוותר על הרוטב הלא נחוץ של הקרם פרש המעורב במיונז. הוא היה טעים אבל מיותר.

ג' אכלה סלט לבבות חסה וקרוטנים (מין קיסר אני מניח), ודיווחה על שביעות רצון.

המשך הדרך היה קצת מזגזג. מנת הפסטייה סלמון - בצק פילו ממולא בסלמון, גבינת פטה וחמין של חיטה, שהונח על שלולית של יוגורט מתובל בנענע יבשה בתוספת קישוא צלוי, הייתה טעימה אבל קצת משעממת.

ריזוטו תרד ערבי ופטריות כמהין (לא ממש הרגשתי אבל זה רק לטובה), בציר ירקות ויין לבן יכול היה להיות מצוין לולא היה מלוח מדי.

הבורי בציפוי פירורי לחם, שום ופטרוזיליה היה טוב. עשוי בדיוק, פריך בחוץ ורך מבפנים.

הבעיה האמיתית התגלתה במנת הקציצות ה"ירושלמיות". אלו היו הקציצות של הילדה מארוחת הילדים ממול. שזה בסדר. אבל הן היו לא עשויות. כיוון שד' גר בניו-יורק ולא בתל-אביב, הוא עשה מה שניו-יורקרים אמיתיים עושים והחזיר את המנה למטבח. תיקנו. אבל זה לא עזר ולא יכול היה לעזור לקוסקוס האשכנזי שהוגש עם הקציצות. לא הייתי משתמש במילה כזו אלמלא כונו הקציצות ירושלמיות והקוסקוס מרוקאי. ביטון לא היה חותם על זה אם היה טועם.

די כבר עם הצנצנות!

אני מאוד מחבב את אבי ביטון. פגישתנו הראשונה אירעה במסעדת פועלים טריפוליטאית קשוחה במיוחד בשוק של נתניה. התאהבתי מיד. גם כשביקרתי לא מעט פעמים באדורה, המשיכה החיבה שלי לביטון ובעיקר לאוכל שלו. אבל נדמה לי שהפעם הוא קצת נרדם בשמירה. כל המנות צריכות ויכולות להיות ברמתה של מנת הפלאפל. ביטון הוא טבח מאוד מוכשר. בצהריים שבהם אכלנו אצלו הוא הפציע רק בסופה של המשמרת. שף ובעלים לא יכול ולא חייב להיות נוכח בכל רגע נתון במקום שלו. זה בלתי אפשרי. אבל הוא צריך להיות מספיק קשוח כדי שהוראותיו יבוצעו במלואן גם כשהוא איננו. אין שום סיכוי שאלו ההוראות שהשאיר לפני שיצא לסידורים.

אין תמונה
הסביצ'ה של אדורה. מהמומלצות

בקינוחים חזר המטבח של ביטון לכושר עם גלידת קוקוס ברוטב שוקולד ובליווי סיגר פיצוחים, מנת ורדים שוקולד וקראנץ' אגוזים ב...צנצנת (די כבר עם הצנצנות האלה), שהתגלתה כסוג של קציפת מלאבי משובחת במיוחד, ונמסיס שוקולד וקצפת טונקה - שחיתות שוקולדית מעלפת.

החדשות הטובות הן שביטון, כך עושה רושם, נפטר סוף-סוף מנטייתו להמתיק גם את המנות העיקריות. הוא ממשיך להגיש עסקיות במחיר שובר שוק של 65 שקל, לא כולל קינוח ושתייה ותוספות מחיר לחלק מהמנות.

אבל כמי שסגר את מסעדתו השנייה שלא צלחה במגדלי עזריאלי, והשלמת ההכנסה שלו היא שני ברים שפתוחים רק בערב ומגישים תפריט פשוט להפליא, נדמה לי שביטון צריך להשגיח טיפה יותר. אם יעשה כן, ואולי סתם לא היה לנו מזל, חלקית, אין לי ספק שאדורה תמשיך להיות מסעדה מצוינת.

אדורה: בן יהודה 226 ת"א, 03-6050896. ב'-ה' 12:00-17:00, 19:00 עד לקוח אחרון. ו' 12:00-16:00, 19:00 עד לקוח אחרון. שבת 13:30-17:00, 19:00 - עד לקוח אחרון. עסקיות: ב'-ה' בצהרים

מחירים:
עסקית - 65 שקל
ארוחות ילדים - 49 שקל
תוספת לסלמון - 9 שקלים
תוספת לפלאפל חצילים - 7 שקלים
לחם שאור (נהדר) ומטבלים - 17 שקל
גלידת קוקוס - 37 שקל
נמסיס שוקולד - 39 שקל
ורדים, שוקולד ואגוזים - 36 שקל

>> למתכונים של אבי ביטון
>> והנה ה-מקום לאכול בו שניצל בפיתה