תכירו את רחל ועזיזה: בצהריים - מסעדת פועלים, בערב - ביסטרו עדכני

מפגש רחל בכרם התימנים הייתה אחת ממסעדות הפועלים הכי טובות שהיו כאן. תיקון: מפגש רחל היא עדיין אחת ממסעדות הפועלים הכי טובות שיש כאן. לפעמים, כך מתברר, יש חיים אחרי המוות. לפעמים לא חייבים בכלל למות. אפשר לעשות גלגול.

לפני כמה שבועות נפל דבר בספק מסעדת ספק מזנון הפועלים הוותיק הזה בפאתי כרם התימנים. אחרי עשרות שנים של עוף בחצילים, אחת המנות הכי טעימות שאפשר היה לאכול בתל אביב, אפשר עכשיו לאכול, ובכן, עוף בחצילים. בצהריים. כרגיל.

כי הגם שבערב משתלטים על החלל שני צעירים, שעונים לשמות דן ארואץ ואביתר מלכה - בוגרי המוסדות המכובדים הסלון וצפון אברקסס מבית מדרשו של המשורר, סליחה, השף אייל שני, הרי בכל זאת מפגש רחל עדיין איתנו. ואף שהצעירים מגישים את האוכל הכי רחוק מהעוף בחצילים ומהחומוס-פול שהוגשו כאן, ומעמעמים בערב את האורות, זה לא סוף הסיפור. ואפילו שהמקום בקושי מכיר את עצמו, צריך להודות שהשיפוץ שלו הוא חינני ונעים.

אנחנו נכנסים ומתיישבים; אשתי בהתלהבות למשמע הסיפור ולמראה התפאורה, אני קצת בחשש. אני לא מצליח להתאפק ומתחקר ארוכות את המלצרית החיננית.

מה קרה כאן, אני שואל, והיא מסבירה. מפגש רחל מת, והוא חי בעזיזה. בצהריים הוא ממשיך להיות מפגש רחל הוותיק והטוב, גם אם לא ייקרא כך יותר, עם העוף בחצילים והכול, ובערב הוא לובש שמלת נשף, צנועה, והופך לעזיזה - ביסטרו עדכני שמגיש אוכל אופנתי שכזה. נו, טוב, כאשר אבדנו - אבדנו.

שהרי אוכל אופנתי אפשר לאכול בלא מעט מסעדות בתל אביב, עם או בלי שמות מצחיקים/מוזרים (כאן דווקא אין כאלה, תודה לאל), אבל מה יהיה עם העוף בחצילים שלי? הוא באמת יישאר. אני מציץ בתפריט, ומבין שאכלתי אותה. עוד מקום קלאסי ונדיר כל כך במקומותינו, בצניעותו, בשרידותו ובעיקר באוכל המופלא שלו, נופל חלל לטובת האופנה והעכשוויות. שוב טחינה? עוד פעם יוגורט?

כן, שוב טחינה ועוד פעם יוגורט. אבל, ראו זה פלא, כשהאוכל מגיע לשולחן, ואף שהוא יפה להפליא בהגשתו, אני - פולני זקן וצייקן שכמוני - עדיין איני משתכנע. אבל טועם, ונכבש. קחו למשל את סלט העדשים השחורות (מנומרות, כינו אותן כאן משום מה, שיהיה). סלט עדשים פושר עם מנגולד על שלולית טחינה שכזאת.

לכאורה, שיא העדכניות והשעמום הנוכחיים. וראו זה פלא. המנה הפשוטה מבוצעת ביד כל כך טובה שאתה נחלש, מוותר ונכנע. אני, לפחות. או סלט הסלקים בארבעה צבעים (ראו בוקסה). סלק בשלל צבעים ומצבי צבירה, מוגש על יוגורט, עם זעתר ועם המון פלפל חריף, שהופך אותו באחת ממנת בנות קלאסית למנה עזת טעם ומבע (סליחה, בנות). אחר כך הגיעו סרדינים ממולאים בעשבי תיבול, שאולי לא התעלו למעלת הסרדינים של מרגרט תייר, אבל היו מצוינים בדרכם החיישנית. או סנדוויץ' פלמידה כבושה, שהיה כל כך טעים וכל כך גדול, עד שלקחנו את מחציתו הביתה.

לפני כל אלה קיבלנו פוקצ'ה לוהטת ומוצלחת מאוד בסגנון האדמו"ר שני, נייר אפייה מתחת והכול, צלוחית שמן זית ובלסמי מצומצם עם כמה זיתים קטנטנים נהדרים, וצלוחית טחינה טובה עם זעתר ועם חריף.

את האוכל ליווינו בשתי כוסות (בלי רגל) של יינות לבנים ויקרים מבורגון - ווברה ושבלי (מה חשבתם שישתו כאן בערב, בירה נשר?).

למחרת לא התאפקתי והלכתי לבדוק אם באמת אפשר לאכול את העוף בחצילים בצהריים אצל איריס ואודי מלך, האח והאחות שמגישים את האוכל הביתי היהודי-סורי שלהם כל כך הרבה שנים (45, מתברר), עד שאני יכול לזכור את עצמי אוכל כאן בתור חייל משוחרר לפני למעלה מרבע מאה. והנה זה פלא. לשם שינוי, יש אמת בפרסום.

הצעירים הוסיפו אמנם כמה מנות גם לתפריט הצהריים, אבל העוף-חצילים עדיין כאן, כמו גם איריס ואודי הלבביים, וכמובן הטעם המופלא, שמנצח בינתיים כל מנה של החדשים (לא להיעלב, זה לא כוחות, חבר'ה), רק בלי העיצוב המיושן. אני אתגעגע כמובן לעיצוב הפשוט ההוא, ואקווה שהסידור הזה לא ייעלם ברבות הימים. ואם אכן כך יהיה, הרווחנו שתי מסעדות בכרטיס אחד. וזה, תודו, לא רק משמח אלא גם, בעצם, סוג של נס נדיר ומקסים.

פרטים: מל"ן 4, (קרוב לפינת הכובשים), כרם התימנים תל אביב; טל' 5057531-03; א'-ה' 11:30-17:00 (גרסת הרחל), 23:30-18:30 (ורסיית העזיזה), ו' 11:00-שעה לפני כניסת השבת

מחירים: עדשים עם טחינה - 37 שקלים, סלק עם יוגורט - 38, סרדינים - 59, סנדוויץ' פלמידה - 48, כוס שבלי - 56, כוס ווברה - 52, עוף בחצילים (בצהריים בלבד כאמור; מנה ענקית ונהדרת שכללה גם שלוש תוספות - חיטה, תרד ופול ירוק) - 42 שקלים

השורה התחתונה: מצוין ושווה כל שקל.

>> והנה השווארמה הכי טובה בעיר

>> וכמובן: כל המתכונים שלנו לפסח