היום, שבת, זו תהיה ההזדמנות האחרונה לחובבי הסטייק הלבן, הבוואריה והחומוס המיתולוגי של מסעדת מי ומי בתל אביב, לפקוד את המקום וליהנות מהתפריט המיתולוגי. מחר ייסגר המוסד הקולינרי בדרך מנחם בגין לצמיתות, אחרי מאבק ארוך ומתוקשר.
מי ומי פעלה משנת 1969, כמעט 50 שנה, ותמיד היוותה בית חם לשפע הלקוחות הקבועים שלה. ההחלטה הסופית על סגירת המקום הגיעה כתוצאה מההפסדים הרבים והנזקים שנגרמו למסעדה לאחר תחילת עבודות התשתית של הרכבת הקלה בתל אביב. ביום רביעי האחרון, איש עוד לא ידע האם מדובר בשירת הברבור של המוסד הוותיק, אחרי שהבעלים, שולמית פורמן (74), הייתה שרויה תקופה ארוכה בלבטים, ואף העלתה סטטוסים בנוגע למצב הלא פשוט של המסעדה בחשבון הפייסבוק הפרטי שלה. אמש, העלתה פורמן פוסט תודה ופרידה בו כתבה: "תודה לכולכם ששיתפתם ונתתם כתף אמפתית, אוהדת וכל כך משמעותית ברגע כואב ועצוב, בו עוד קצת נוסטלגיה ומונומנט תל אביבי הולכים לעולמם. תודה מעומק הלב לכולכם. מי ומי".
שולמית, זה רגע קשה ועצוב. מה התחושות בעקבות הסגירה?
"קשה לי לפרט מה אני מרגישה כרגע. זו החלטה נכונה, אבל כואבת מאוד. בישראל של 2016 מונומנטים זה לא בדיוק מה שמעניין את קברניטי המדינה, ולפני שאני אצטרך לבקש עזרה ברחוב, הגעתי למסקנה שזו בעצם מלחמה בטחנות רוח - בלי שום פיצוי, בלי שום עזרה ובלי שום נכונות להקלות - לא מהרשויות או המוסדות, ולא מהמדינה עצמה. הגעתי למסקנה שזה חייב להיעשות וזהו".
מה הוביל בסופו של דבר להחלטה הכואבת?
"אך ורק עבודות הרכבת הקלה. העסק הזה עבד 50 שנה ולא ביקש עזרה מאף אחד, לא נכנס לחובות, עבד יפה, הרוויח מה שהרוויח, והחזיק צוות עובדים לא קטן. הרכבת הקלה פשוט הטביעה אותנו".
את יודעת על עוד עסקים בסביבה שבדרך לאותו מסלול?
"כל העסקים בסביבה שלנו הם עסקי מזון, ושלנו היה בדיוק בפתח העבודות באתר - הכי צפוף והכי צר. פירקו שם את המדרכה, ואז העמידו אותה שוב, וזה ממש לא נראה טוב. קטנועים ואופנועים עברו בפתח המסעדה והיה קיים כאן סיכון חיים ממשי. עסקים אחרים עוד לא סגרו, אבל חלק מהם נמצאים בדרך לשם, לפחות על פי שיחות איתם. אולי הם ירוויחו עוד קצת עבודה ממה שיישאר מהעסק שלנו ומהמעטים שעוד יגיעו לאזור".
עוד באוכל טוב:
- סיר לשבת: קציצות עוף ברוטב קארי
- חממו קומקום לקפה: עוגת גזר ומייפל
- במהירות הברק: ארוחה יומיומית מפנקת ב-25 דקות
מה את יכולה לספר על רגע ההחלטה?
"זה מסתובב אצלנו כבר כמה חודשים, וניסיתי לעצור זאת בכל דרך אפשרית, אפילו צמצמתי כח אדם, אבל הדבר היחיד שלא הייתי מוכנה להתפשר עליו הוא איכות וטיב המזון. כל מה שיכלתי צמצמתי, אבל יחד עם זאת, להפוך את זה לירידה באיכות המזון והשירות? זה כבר לא התאים לי. ביומיים האחרונים, בעקבות הפרסום, הגיע אלינו קהל עצום שבא להיפרד עם דמעה בעין".
את רוצה למסור משהו לאותו קהל נאמן שמלווה אתכם כל כך הרבה שנים?
"אני מודה לכל הלקוחות שעם כל הקשיים בכל זאת השתדלו וניסו להגיע. חלק גדול מהם הם אנשים מאוד מבוגרים שמלווים אותנו מתחילת הדרך, יחד עם הבנים והנכדים שלהם. אבל אם בשביל להגיע היום, כשאתה במצב לא כשיר, אתה צריך להעמיד את האוטו באיזו פינה לא נוחה, וללכת בתוך אתר בנייה, אז גם אני, כאמא וכסבתא, לא הייתי רוצה שהמשפחה שלי תיכנס לתוך אתר בנייה כדי לאכול, וזו התוצאה לצערי".
מי ומי הייתה אחד המוסדות הקולינריים המוכרים ביותר בתל אביב, ותמיד היוותה אי של יציבות - גם בגזרת הצוות הקבוע, שחלקו מלווה את המקום עשרות שנים, וגם בגזרת המנות שכמעט ולא השתנו מאז שנפתחה. עד היום מגישים כאן את אותו חומוס מצוין, סטייק לבן (אחד המקומות היחידים בתל אביב שעדיין עשו זאת), קבבים, סלטים טריים, וכמובן את הבוואריה המפורסמת (יש האומרים שמכאן צמחה "הבוואריה הישראלית", שהפכה לקינוח חובה במסעדות מאותו הז'אנר). כאמור, מחר ייסגר המקום, והיום זו תהיה ההזדמנות האחרונה להגיע להיפרד וליהנות מאחד ממוסדות האוכל הכי קאנונים שקמו בישראל.