מיזם אוכל חדש בשם PICKS מנסה לשבור את התדמית הלא מרשימה שיש לאוכל שמיועד לחימום במיקרוגל בישראל. ישראל נעצרה איפשהו במנה החמה מבחינת האוכל המוכן שנמכר בסופרמרקטים, מקסימום כמה ארוחות מוכנות קפואות וזניחות, אבל אף מיזם לא ממש הצליח לשנות את הקונספציה סביב האוכל הזה בשנים האחרונות. כעת, המיזם שהושק במספר סניפי AM:PM ברחבי תל אביב ובקרוב עתיד יתרחב גם להרצליה ולרמת גן, יצא לדרך ואנחנו ששנו לנסות. מוזמנים לצפות בסרטון הטעימה המצורף שממחיש הכי טוב את החוויה.
PICKS מתהדרים באריזה ממותגת ובשמות של מסעדות מוכרות ומוערכות שמככבות על כל אחת מהאריזות, כך שלכאורה מדובר במנה שמייצגת את המסעדה עצמה. משתתפות במיזם מסעדות כמו מאנטה ריי, סון רון, חוות צוק, אוזריה ואמורה מיו. השף שאחראי על האוכל הוא ברק אהרוני, אחד השפים המוכשרים בארץ שניסה לייצר יחד עם המסעדות מנת דגל שהמילה מיקרוגל לא תשבור אותה.
ארוחה שלמה במקרר של הסופרמרקט
נתחיל בגזרת הנראות והנוחות: על מנת לחמם את המנות במיקרו צריך להסיר את הניילון שעוטף את קופסת הפלסטיק, מה שלוקח הרבה יותר מדי זמן, מלכלך וממש לא נוח. נראות המנות עצמה מזמינה במידה סבירה לז'אנר, וגם הכמות בתוך הקופסה מכבדת. כל מנה מחממים בין דקה וחצי לשתיים וחצי דקות - והאוכל מוכן.
לבד ממנות למיקרו יש גם אגף סלטים קרים. אנחנו דגמנו את הכבד הקצוץ של מסעדת חוות צוק. הרושם הראשוני היה הרבה יותר מדי מתוק. רשימת הרכיבים הסגירה שהשתמשו במתכון בדבש, לא ממש הבנו למה, ומדוע בכמות כה דומיננטית? וגם הבצל המטוגן המובטח ברשימת הרכיבים לא הורגש כלל. בסך הכל, כבד קצוץ שטוב ממנו אפשר למצוא כמעט בכל מעדנייה ברחבי תל אביב, אבל בהחלט אכיל.
המשכנו לאחת המנות הפופולריות מבית אחת המסעדות הפופולריות ביותר - פסטה בולונז של אמורה מיו. כאן כבר הייתה אסוציאציה מיידית לאוכל של מטוסים. הנראות של קופסת הפלסטיק השחורה (לא טרחנו להעביר לצלחת, בשביל צלחת היינו כבר יוצאים לאכול במסעדה), יחד עם הפסטה לקחה אותנו מיד לנתב"ג, ואת התחושה חיזקה מליחות אדירה של התבשיל. מליחות מוגזמת בכל קנה מידה אפשרי.
הפסטה עצמה הייתה רכה מאוד כי היא המשיכה להתבשל אחרי שכבר הייתה מוכנה והרוטב אמנם הרגיש עשיר וניכרו בו חתיכות של סלרי וגזר, אבל לא עשה שום חשק להמשיך עם המנה. מנת שיפודי הפרגית עם תפוחי האדמה של מסעדת סון רון המשיכה עם הקו של התיבול האגרסיבי והייתה כל כך עתירת תבלינים עזים, שהרגשנו אותם על הלשון גם שעה אחרי שסיימנו לאכול. התבלינים ההודיים על השיפוד אמורים להתכתב עם התפיסה של סון רון הנהדרת, אבל בפועל רחוקים שנות אור מהחוויה העסיסית והמצוינת של אכילה במקום. תפוחי האדמה היו מתובלים חזק מבחוץ, חסרי כל טעם מבפנים ומעט יבשים.
נקודת האור הייתה עוד מנה מאגף הקרים, אחו בלנקו של האוזריה שהיה קרם שקדים ושום נחמד בהחלט, שאם אתם מצליחים לארגן אותו על פרוסת לחם, יכול לגמרי לסגור פינה של רעב.
לסיכום
בשורה התחתונה, מדובר באוכל שאילו היינו מקבלים על טיסה היינו שמחים ממנו בהחלט, אבל על הקרקע אנחנו לא מצליחים להבין למי הוא מיועד, בייחוד כשמכניסים למשוואה את פרמטר המחירים: בין 39-44 שקלים למנה עם בשר או עוף, ובין 32-36 שקלים למנה טבעונית. המחירים הללו אינם זולים, בטח אם חושבים על כך שבתוספת שבין עשרה לחמישה עשר שקלים כבר אפשר לצאת ולאכול בבית קפה או מסעדת פועלים או בדוכן אוכל רחוב.
המרחק בין השמות הנוצצים של המסעדות שלוקחות חלק במיזם לטיב האוכל שכנראה שואפים אליו ב-PICKS עוד גדול. אולי בהמשך יצליחו להגיע ליעד. בינתיים לא השתכנענו שכדאי להמיר את ארוחת הצהריים המשרדית או ארוחת הערב הזריזה באופציה מוכנה מראש מהמדף בסופר.
איפה אפשר לרכוש?
סניפי AM:PM אלנבי 115, אחד העם 9 (מגדל שלום ),דיזינגוף 193, אבן גבירול 136 (פינת ז'בוטינסקי), בן יהודה 195 (פינת נורדאו)