עסקים רבים בצפון הארץ מתמודדים מאז פרוץ המלחמה עם קשיים, הנובעים מהפסקת פעילות מוחלטת. במתחם "דג על הדן", הכולל מסעדת דגים נודעת, הפעילות עצרה בבת אחת ולדברי הבעלים, עינם אבישי, המדינה לא מסייעת.
"'דג על הדן' מחזיק הרבה ז'אנרים, יש לנו מסעדה ידועה, אבל לפני הכל אנחנו חקלאים", הבהיר עינם, "יש לנו חקלאות, אנחנו מגדלים דגים - פורלים ודג חדקן שמפיקים ממנו קוויאר שחור, יש לנו פרדסים, מטעים. באותו יום ארור הבן שלי יצא לכפר עזה וחזר פצוע. זה היה היום האחרון של סוכות, היו בגליל הרבה מאוד אנשים. ברגע שהבנו מה קורה, החשש המיידי היה שיקרה אותו הסיפור מלבנון. למזלנו זה לא קרה, אבל המקום נסגר מאז".
"אנחנו מנסים להחזיק את החקלאות, כי זה מה שיש. יש לנו הרבה מאוד עובדים בחל"ת, למעשה כמעט כל העובדים שלנו. אלה אנשים שחיים פה, הרבה סטודנטים ממכללת תל חי, שהתפזרו ברחבי המדינה. אנחנו מנסים איכשהו לתחזק את המערכת וזה לא פשוט".
מה שלום בנך?
"שלומו בסדר, הוא משתפר וחוזר לעניינים לאט לאט. עושה פעילות ספורטיבית, חוזר לעצמו".
איך אתה מצליח לתחזק בכל זאת את המתחם?
"זה לא פשוט. יש פה צירים מאוימים שאי אפשר לנסוע בהם, לפעמים אנחנו צריכים לבוא לכאן ברגל בשבילים שלא נראים ולא נצפים. צריכים לטפל בחיות שיש כאן: ברבורים, אווזים, כלבים. יש פה גן חיות שלם. כולם צריכים לקבל מזון ואת היחס שלהם. אנחנו נמצאים במצב לא פשוט, אבל אנחנו חקלאים, אנשים שורשיים, שמחוברים לקרקע ולאדמה. אדמה לא עוזבים, קרקע לא עוזבים, ככה חינכנו אותנו, ככה הוריי חינכו אותי. זו התיישבות עובדת והמשמעות של להחזיק את האדמה מאוד בולטת עכשיו".
"אין חשמל כבר שבוע, נפל החשמל. אין לנו מיגוניות. הבעיה המרכזית שאני מזהה זה היעדר מנגנון שמארגן את הדברים. אין עם מי לדבר, צריך לדבר עם הרבה מאוד רשויות, במקום שישימו כאן פיקוד, מפקד, שיתפוס את הרצועה לאורך גבול לבנון. זה כמו שבמערכת עסקית שמים מנכ"ל שלוקח את הדברים, ככה צריכים אדם שייגש לעסקים וישאל אותם: 'מה אתם צריכים? איך אני יכול לעזור לכם?'. לא נשארו כאן הרבה, בעיקר חקלאים ועבודות מיוחדות שצריכים להחזיק. אנחנו צריכים שישימו לנו מיגוניות, כי אנחנו עובדים בלי. אני פונה לגורמים הרשמיים: תראו את עצמכם. אני רוצה בן אדם אחד שיארגן את הרשויות מאחוריו. אנחנו לא יכולים לעבוד מול אינספור גורמים. צריכים אחד שיתכלל את כלל המשרדים הממשלתיים מתחתיו ויתפוס פה אחיזה, יתפוס את השור בקרניים ויתחיל לנווט את העניינים. זה לא נראה טוב".
מה בנוגע לפיצויים?
"אנחנו עסק סגור עכשיו, צריכים להיעזר ברואה חשבון ולשחרר הרבה מאוד תנועה כדי לקבל מהמדינה כסף - ואנחנו לא מצפים לזה. המדינה יודעת בדיוק כמה אנחנו משלמים, יש לה את כל הדו"חות. היא יודעת כמה העסקים פה צריכים, היא צריכה להגיע לעסקים ולהעביר להם את הכסף. עסקים לא צריכים להתאמץ. עוברים חודשים והכסף לא נכנס מכל מיני סיבות - פעם בירוקרטיה, פעם כזה ופעם אחרת. בסופו של יום הכספים לא נכנסים וכל המנגנון עוצר. זה לא נראה טוב. המדינה יודעת עלינו הכל. כשהיא צריכה לקחת, היא יודעת מה לקחת. כשהיא צריכה לתת, אנחנו לא אמורים להתמודד עכשיו עם הנושא הזה. שייתנו לנו את הזמן והיכולת לתחזק את המקום, לתפוס את הקרקע ולטפל בבעלי החיים ובדגים".