את הפרסומות בנוגע לקאמבק של המק צ'יקן במקדונלד'ס אי אפשר לפספס; הן על כל תחנות האוטובוס, על המרקע, באינטרנט ואיפה לא. ולמרות הקמפיין המושקע, קשה להגיד שההייפ סביב המוצר הצליח להזכיר לנו ולו לרגע על מה בדיוק מדובר. כמי שהיו כאן בשנות התשעים, לא מצאנו ולו אדם אחד שהצליח להיזכר באותו מק צ'יקן חמקמק וחושני שהיה לכאורה כה מוצלח ושאת השבתו המחודשת לחיינו מקדונלד'ס מפארים.
חמושים בזיכרון שמסרב לשתף פעולה, יצאנו למשימת טעימה כדי לנסות ולהבין אם הקאמבק היה באמת הכרחי. וחשוב מכך, שווה. ויזואלית - מדובר במראה שמזכיר לחמניית המבורגר במילוי נאגט גדול ושטוח. בגזרת הטעם - הדבר הראשון שבולט בביס הוא מליחות רצינית של המק צ'יקן. והיא רצינית מאוד אפילו בהשוואה למאכלים תעשייתיים (טעמנו את הגרסה הכפולה של המק צ'יקן, מי שטעמו את הגרסה של הקציצה הבודדת הוטרדו יותר מתחושת יובש מסוימת מאשר מהמליחות).
רוצים לראות מה חשבנו על מאכלים נוספים? מוזמנים לאינסטגרם
מעבר לנראות ולמליחות המוגזמת - מדובר במאכל משונה במיוחד. זה לא שניצל פריך שמתפאר בטיגונו, זה לא בורגר עסיסי, לא ברור מה זה. התיאור הנאמן ביותר שאפשר לתת כאן הוא סוג של קציצת עוף שטוחה ולחה יחסית שפוגשת ציפוי מטוגן שמזכיר את ציפוי הנאגט, אבל פחות עבה ממנו. ציפוי שלחלוטין אין לו שום קשר לקציצה אותה הוא עוטף, כאילו מדובר בשני מאכלים נפרדים. וזה לא קומפלימנט. בנוסף - תידרשו לשלם על תוספת עגבנייה (שקל).
לא מדובר בכריך בלתי טעים, אפשר לאכול אותו והוא לגמרי קולע לקטגוריות רבות שמחפשים באוכל תעשייתי. אבל בהחלט, לדעת כל מי שניסה אותו, אין פה שום דבר לחזור אליו או אפילו להמשיך לאכול אחרי ביס או שניים. אם כבר הולכים למקדונלד'ס, עדיף לטעמנו להישאר נאמנים להמבורגר הקלאסי או לנאגטס אם אתם חובבים, שיש סיבה שלא נמכרים בתוך הלחמנייה עצמה. שורה תחתונה: יש דברים נוסטלגיים שעדיף היה להשאיר בעבר, וכנראה שהמק צ'יקן הוא אחד מהם.