באינטרנט מסתובבים לא מעט מתכונים מוזרים יותר ופחות להכנה של מאכלים במיקרוגל, ובעיקר באמצעות כוסות במיקרוגל. אבל אם עד עכשיו היה מדובר בעיקר במתכוני עוגות או קינוחים, בשבועות האחרונים מציף את האינטרנט מתכון לפיצה מיקרוגלית למהדרין, אבל בכוס. כזה שמכינים ממש בכמה דקות, בלי עבודה בכלל.
כמובן שזה נשמע לנו מוזר מאוד, וכמובן שהיינו חייבים לראות האם הפלא הזה באמת קורה, ובעיקר - אם הוא בכלל טעים.
הגרסה הכי מגרה, אם אפשר לקרוא לה ככה, הגיעה מהאתר הזה. הצטיידנו בכל המצרכים, למרות שאת קמח הקמוט שמופיעה במתכון החלפנו בקמח לבן רגיל. סרנו אל המטבח המשרדי וניגשנו אל העבודה. בנסיון הראשון שלנו, שמנו את כל המצרכים בספל על פי הסדר שבמתכון ובמבט ראשון, זה היה נראה מבטיח.
הריח של ה"פיצה" ביציאה מהמיקרוגל לא היה מגרה במיוחד. ריח של רסק עגבניות, של זיתים ובעיקר של בצק מאודה ולא ממש אפוי. המראה היה אפילו גרוע יותר, ונראה כמו תפיחת בצק לא ממש מזוהה ובטח לא אטרקטיבית. בכל זאת, היינו אמיצים וטעמנו את היצירה, בתקווה לקבל הפתעה בסגנון "אל תסתכל בקנקן".
ובכן, במקרה הזה הקנקן לגמרי הצביע על התוכן. ה"פיצה" הייתה בעיקר גוש בצק עם טעם לא מוגדר שנע בין טעם של בצק משעמם, עם קצת רסק עגבניות מדי פעם ואפילו הגבינה לא ממש הצילה אותו. הביסים שכללו זיתים היו קצת יותר נסבלים, בזכות הטעם העז שלהם, אבל זה עדיין לא היה כיף גדול.
תוך כדי שאנחנו מעקמים את הפרצוף, נזכרנו שבתהליך ההכנה הפשוט, שכחנו איכשהו להוסיף את שמן הזית, אל תשאלו אותנו איך. מלאי תקווה שאולי השמן יציל את כל הסיפור הזה, נכנסו שוב למטבח לנסות להכין סיבוב נוסף. הפעם לא שכחנו את השמן וגם זכרנו לא לשים את הקמח ראשון בכוס, כך שהיה יותר קל לערבב הפעם. עוד דקה וחצי במיקרוגל, וגם הפיצה השנייה הייתה מוכנה.
אתם כבר בטח יודעים מה אנחנו עומדים לכתוב, נכון? לא הורגש הרבה שינוי גם בפיצה עם שמן הזית, והיא יצאה מהמיקרוגל אותו גוש בצק לא אטרקטיבי ולא טעים כמו בפעם הראשונה. איך אומרים? אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים באינטרנט. ותרו על המתכון הזה בלב שלם ופשוט תזמינו פיצה, עדיף.