קפה מיכאלנג'לו התחיל את דרכו הקולינרית לפני מספר שנים כבית קפה שכונתי צמחוני. מאז הוא הספיק לשנות מיקום, להפוך לטבעוני לחלוטין, וגם התיאור "בית קפה" כבר פחות הולם אותו, בהתחשב בעובדה שאכלתי שם את שיפוד הקבב הטעים ביותר שאכלתי מימיי.
שהפינה הקטנה והקסומה בה הוא נמצא לא תטעה אתכם, מדובר באחד מעמודי התווך החשובים והמוכרים של הטבעונות בישראל, ובאחד מבתי הקפה העמוסים בעיר. כן, גם ביום שני בשעות הצהריים כל השולחנות היו תפוסים, כולל אלה שנמצאים בחוץ במאתיים מעלות של אוגוסט. בקיצור, זה באמת מפליא אותי איך עדיין לא ביקרתי במקום הזה עד היום.
לשמחתי זכיתי להתיישב בשולחן באזור הממוזג, ואיך אומרים? עם המזגן בא התיאבון. התפריט לא מחולק למנות פתיחה ועיקריות, אלא לארוחות בוקר (עד 17:00, אל דאגה), למנות תחת הכותרת "אוכל" ולמנות עם ציור של ירח וכוכבים שאני מניחה שמסמלים את ארוחות הערב. לא התעכבתי יותר מדי על עניין חלוקת התפריט והזמנתי את מנת הקולרבי הצלוי (42 שקלים) כפתיח. הקולרבי מוגש על קרם ארטישוק עם כרישה, שום, מרווה ועלי רוקט בצד. לאחרונה גיליתי את הקולרבי הצלוי כאחיו התאום והפחות משמין של תפוחי אדמה בתנור, והתאהבתי ברעיון. למי שמחפש מנה קלילה יחסית – זו לגמרי בחירה מעולה, ולמי שממש אוהב תפוחי אדמה – האמת שזה עדיין יספק אותו לדעתי. חייבת להודות שהייתה לי ציפייה גבוהה יותר מקרם הארטישוק, וקצת התבאסתי שהייתי צריכה לנבור בתחתית הצלחת כדי בכלל להרגיש שהוא מופיע פה, אבל כן מאוד אהבתי את חופן עלי הרוקט בצד הצלחת. בדרך כלל מדובר בעלים בלתי מזיקים שרק נותנים נפח, אבל כאן יש להם תפקיד חשוב כמרכיב מרענן במנה, בעיקר אם מזמינים אותה בשיא הקיץ הישראלי.
ממנת פתיחה מקורית עברתי לאחת שאפשר למצוא כמעט בכל תפריט - חציל קלוי (38 שקלים) עם טחינה גולמית, קצף עגבנייה, יוגורט שקדים, עלי רוקט ושתי פרוסות לחם. אף על פי שזה לא הופיע בתפריט, המנה הוגשה עם סחוג חריף במרכזה והצליחה להפתיע אותי, לצערי לא לטובה. ביס של חציל, יחד עם היוגורט שקדים וקצף העגבנייה יכול היה להיות שילוב מושלם, אם לא שליכטת החריף הדומיננטית שהשתלטה על כל ביס שניסיתי להרכיב בלעדיו. אומנם שורשיי בחלקם ממרוקו, אבל אם לא הזמנתי מנה עם סחוג אני ממש אשמח שלא תפתיעו אותי איתו.
סחוג שמופיע במערכה הראשונה כנראה שיופיע גם באחרונה. או במקרה שלנו, גם בשנייה, בשלישית וברביעית. ואכן, במנה שנקראת "כרוב 8 שעות" (38 שקלים) שוב זכיתי לקצת חריף, יחד עם יוגורט וקצף עגבנייה. בעצם אפשר להגיד שכל המסביב די חוזר על עצמו, רק שהפעם ייאמר לזכותם שאכן ציינו את עניין החריף וגם השכילו להניח אותו בצד הצלחת. אבל בואו לא נתעסק בזוטות, יש פה כרוב שבושל במשך 8 שעות שלמות, ואם חשקה נפשכם במנת ירק מעולה וגם משביעה, זו לגמרי הבחירה הנכונה. אומנם ניתן לחשוב שמדובר במנת פתיחה עדינה, אבל יש פה נתח כרוב גדול ועסיסי שלגמרי יכול לסגור ארוחה שלמה אם לא הגעתם מורעבים. ומעבר לגודל הנדיב, מדובר במידת עשייה מושלמת (כן, מידת עשייה חשובה כאן לא פחות מאשר בסטייק) שיצרה שילוב מדויק של ביס רך ונימוח, אבל גם פריך ומעט קריספי.
כמעט שכחתי שהגעתי הנה לבראנץ' מאוחר, ומיהרתי לתזכר את עצמי עם בורקס (48 שקלים) מבצק פילו במילוי בצלים מקורמלים, כרישה, לאבנה ומרווה עם סלט קטן, טחינה ואיך לא, חריף. או שמישהו פה ממש אוהב את הסחוג הזה או שהם נתקעו עם אספקה מיותרת, כי עד עכשיו הוא הופיע בכל מנה שטעמנו. מה שכן, סחוג אכן עובד עם בורקס אז מי אני שאתלונן. אין לי מושג למה המנה הזאת מופיעה בתפריט הערב ולא בצד של ארוחות הבוקר, כי אני לגמרי הייתי מוכנה לפתוח איתה כל יום שוב ושוב. זה אולי הבורקס הראשון בחיי שלא השאיר את אצבעותיי שומניות להחריד. אם כבר בורקס אז עד הסוף, והייתי מוסיפה גבינה צהובה או בולגרית בתוך המאפה הנהדר הזה, כי אין משהו שאנחנו הטבעונים אוהבים יותר מאשר להרגיש שהצלחנו לאכול את הדבר האמיתי רק בטבעוני.
המשכתי עם קו ארוחת הבוקר, וטעמתי שקשוקה (52 שקלים) מחלמון פולנטה כורכום, עגבניות מבושלות ותרד, שמוגשת עם יוגורט שקדים, טחינה, זיתים ולחם. מרענן ומסקרן לקבל שקשוקה ללא התחליף של YoEgg שהשתלט על כל בתי קפה. אני מעריכה את היצירתיות ואת ההשקעה, ובעיקר את העובדה שזה ממש טעים. אומנם לא כל-כך מזכיר מרקם של ביצה, אבל מדובר בתחליף קרמי ונימוח שכיף לנגב עם לחם. בביס השני והשלישי עלתה בי המחשבה שזה אולי מעט מלוח מידי, אבל איכשהו זה תמיד קורה בכל הקשור לתחליפי ביצים (כנראה בגלל המלח ההודי השחור). בכל אופן, זה לא ממש הפריע לי. מה שמעט הפריע לי זה שאין פה איזה סלט קטנצ’יק בצד לרענן את החך בין ביס לביס, והפעם שלושת עלי הרוקט שהוגשו עם המנה לא עשו את העבודה לצערי. בקיצור, צריך פה קצת ירקות. ואולי גם כוס מים, מלוח מאוד כל העסק.
במקום קינוח בחרתי לסיים דוקא עם שיפוד קבב (68 שקלים), ובניגוד לבורקס המעולה, לגמרי אפשר להבין למה המנה הזו מופיעה בצד של מנות הערב בתפריט. הקבב עשוי מחלבון סויה ומוגש בשיפוד עם בצל ועגבנייה חרוכים, על תבשיל פריקה וגבינת לאבנה קשיו ביתית. אומנם תחליפי בשר הם לא הפייבוריט שלי, אבל נראה לי שיש לנו מנצח לאחר הצהריים הזה. אולי זו העובדה שגדלתי בבית דתי, אבל מעולם לא חשבתי שהשילוב של קבב עם לאבנה יכול להתאים כמו כפפה ליד. גם הפריקה משתלב שם מושלם עם חתיכות עגבנייה וגזר, שקצת עשו לי חשק לסלט קצוץ פה, אבל לא אהיה קטנונית כי זו באמת מנה מעולה. הימור שלי - אוכל בשר לא יבחין שמדובר במקרה הזה בחוויה טבעונית.
לסיכום, הייתי בטוחה שמדובר בבית קפה לבראנצ'ים קלילים, אבל עושה רושם שדווקא מנות הערב הן אלו ששווה להגיע לכאן בשבילן. אם תשאלו את דעתי, אפשר להירגע מעט עם החריף ועם המלח, להוסיף קצת ירקות ואהיה המאושרת באדם. מצד שני, הזמנתי חצי מהתפריט אבל לא טרחתי להזמין פה אף מנת סלט, אז אני לגמרי לוקחת חלק מהאשמה עליי.
קפה מיכאלאנג'לו. בן תרדיון 2, יפו. 03-6005477